דף יז,ב
אפילו מלא חרדל:
ואפילו מלא חרדל - שאין נוגע בתנור, אלא גרגרין שאצל הדפנות.
ואפ"ה כולו טמא מן האויר:
משנה משל משלו חכמים באשה.
החדר.
והפרוזדור.
החדר והפרוזדור - בגמ' מפרש היכי קיימי:
והעלייה.
דם החדר, טמא.
דם החדר טמא - והיינו מקור:
דם העלייה, טהור.
נמצא בפרוזדור, ספקו טמא.
ספקו טמא - מספק טמא טומאה ודאית:
לפי שחזקתו מן המקור:
שחזקתו כו' - במקור מחזקינן ליה, ולא אמרינן מעלייה אתא, ודמים דעלייה טהורין. דמפרוזדור לא אתי דם.
אלא דמי חדר ודמי עלייה, פעמים שהן נכנסין לפרוזדור:
גמרא רמי בר שמואל ורב יצחק בריה דרב יהודה, תנו נדה בי רב הונא.
אשכחינהו רבה בר רב הונא, דיתבי וקאמרי.
"החדר מבפנים, והפרוזדור מבחוץ, ועלייה בנויה על שתיהן.
חדר מבפנים ופרוזדור מבחוץ - שניהם זה אצל זה, בעובי גופה. חדר לצד אחוריה, ופרוזדור לפניה.
וכותלי רחם למטה, באמצע פרוזדור. ודרך שם דמים יוצאים:
ולול פתוח, בין עלייה לפרוזדור.
ולול פתוח כו' - ודמי עלייה באין לפרוזדור דרך הלול:
נמצא מן הלול ולפנים,
נמצא בפרוזדור - מן הלול ולפנים לצד החדר:
ספקו טמא.
ספקו טמא - דאי מעלייה אתא, מן הלול ולחוץ איבעי ליה לאשתכוחי.
דהא כי נחית מן הלול לפרוזדור, כלפי חוץ הוא יורד ויוצא דרך יציאה, ואינו חוזר לצד אחוריה.
ולקמן פריך, "ודאי טמא הוי", ואמאי קתני "ספקו טמא":
מן הלול ולחוץ, ספקו טהור".
אתא ואמר ליה לאבוה, "ספקו טמא אמרת לן מר?!
ספקו טמא - ולא ודאי מדקתני מן הלול ולחוץ ספקו טהור:
והא אנן, "שחזקתו מן המקור" תנן?
והא אנן שחזקתו מן המקור תנן - מדקתני, "חזקתו", מכלל דטומאה ודאית קאמר.
ובמאי מוקמת לה?
לא מן הלול ולפנים ולא מן הלול ולחוץ.
דלדידך ליכא טומאה ודאית:
א"ל אנא הכי קאמינא.
מן הלול ולפנים, ודאי טמא.
מן הלול ולפנים - ודאי טמא. ומתניתין מן הלול ולפנים:
מן הלול ולחוץ, ספקו טמא.
ספקו טמא - לתלות. שהרי שני דמים יוצאין דרך שם, דמי החדר ודמי העלייה, ולא ידעינן מהי אתא.
ואע"ג דאיכא לאחזוקי בדם עלייה, דאי מחדר אתא לא הוה אזיל בפרוזדור עד מן הלול ולחוץ, דהוה נפיק ליה ונחית דרך יציאת פתח פרוזדור?
אפ"ה מטמאינן לה מספקא, דילמא שחתה ונפלה על פניה, ונשתרבב הדם בהפרוזדור, ובא מצד אחוריה לצד פניה, כשיצא מן החדר:
אמר אביי, מאי שנא מן הלול ולחוץ דספקו טמא, דדלמא שחתה, ומחדר אתא.
דספקו טמא - ולא אמרינן ודאי טהור:
מן הלול ולפנים נמי אימא, אזדקרה ומעלייה אתא?
אזדקרה - נזקפה לצד אחוריה. כגון פרקדנית שקורין שובינ"א.
ואיכא למימר מעלייה נחית לפרוזדור, והא דלא נפיק ונחית מפרוזדור דרך פתח בית הרחם וחזר לצד החדר, משום זקיפה הוא.
וכיון דאיכא לאחזוקי הכי והכי, הוי ספק ולא ודאי:
אלא אמר אביי.
אי בתר חששא אזלת,
אי בתר חששא אזלת - דלא מחזקת ליה לדם כמנהגו והילוכו אלא באת לחוש לקורות הנולדות כגון שחתה:
אידי ואידי ספק הוא.
אידי ואידי ספקא הוי - דכי היכי דמספקא מן הלול ולחוץ דלמא שחתה, איכא לספוקי נמי מן הלול ולפנים, דלמא אזדקרה:
ואי בתר חזקה אזלת,
ואי בתר חזקה אזלת - דמחזקת ליה לדם כמנהג הילוכו ולא חיישינן לאימור שחתה ולאימור אזדקרה:
מן הלול ולפנים ודאי טמא.
מן הלול ולפנים ודאי טמא - דודאי מחדר אתא.
דאי מעלייה אתא מן הלול ולחוץ איבעי ליה לאשתכוחי.
ומתניתין דקתני שחזקתו מן המקור, נמי מן הלול ולפנים:
מן הלול ולחוץ, ודאי טהור.
מן הלול ולחוץ ודאי טהור - ולא אמרינן אימור שחתה והוה ליה ספק לתלות, אלא כמנהג מחזקינן ליה ודאי טהור:
תני רבי חייא, "דם הנמצא בפרוזדור, חייבין עליו על ביאת מקדש.
חייבין עליו - אם נכנסה למקדש. דודאי טמאה.
ולקמן מפרש אי מן הלול ולפנים אי לחוץ:
ושורפין עליו את התרומה.
ורב קטינא אמר, אין חייבין עליו על ביאת מקדש.
אין חייבין - אבל איסורא איכא אלמא ספק הוא:
אין שורפין עליו את התרומה".
להך לישנא דאמר אביי, "אי בתר חששא אזלת".
להך לישנא - דאי בתר חששא אידי ואידי ספקא הוא:
מסייע ליה לרב קטינא, ופליגא דרבי חייא.
מסייע ליה לרב קטינא - דאמר ספקא הוא.
ומוקמינן, בין מן הלול ולפנים בין מן הלול ולחוץ.
ופליגא דר' חייא אדאביי.
דהא על כרחיך לאביי להאי לישנא, ליכא טומאה ודאי. לא שנא לפנים לא שנא לחוץ, לא שנא בגג לא שנא בקרקעית.
דכיון דתלי טעמא בחששא, בכולהו איכא לספוקי הכי והכי:
להך לישנא דאמרת, "אי בתר חזקה אזלת".
להך לישנא - דבתר חזקה.
מסייע ליה לר' חייא, ומתוקמא במן הלול ולפנים:
מסייע ליה לרבי חייא.