ותנשא לאחר.
ותנשא לאחר - כדמפרש לקמיה שאין כל האצבעות שוות:
ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש, משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית.
מכאן ואילך לא תשמש, עד שתתגרש ותנשא לאחר.
ותנשא לאחר - דתלתא זימני בעינן לחזקה כרשב"ג בכולה גרסינן ושלישית:
ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש, משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית, מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה.
כיצד בודקת את עצמה?
מביאה שפופרת ובתוכה מכחול, ומוך מונח על ראשו.
מכחול - קיסם ארוך ומוך על ראשו של מכחול:
אם נמצא דם על ראש המוך, בידוע שמן המקור הוא בא.
לא נמצא דם על ראשו, בידוע שמן הצדדין הוא בא.
מן הצדדין - וטהור:
ואם יש לה מכה באותו מקום, תולה במכתה.
ואם יש לה וסת, תולה בוסתה.
ואם יש לה וסת - לקלקול הזה, שאינה רואה כל שעה מחמת תשמיש אלא לפרקים, תולה בוסתה ומשמשת בלא בדיקה, בין וסת לוסת:
ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה, אינה תולה.
ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא.
דברי רבי.
דברי רבי - הך מילתא לחודה דנאמנת אשה קאמר רבי.
אבל רישא כולה רבן שמעון היא:
רשב"ג אומר, דם מכה הבא מן המקור, טמא.
ורבותינו העידו על דם המכה הבא מן המקור שהוא טהור".
מאי בינייהו?
אמר עולא, מקור מקומו טמא איכא בינייהו.
שפופרת! אפגורי מפגרא לה?!
אפגורי מפגרא - שהעץ אינו חלק ומסרטט ומוציא דם:
אמר שמואל, בשפופרת של אבר, ופיה רצוף לתוכה.
רצוף - כפול:
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן, ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל הראשון?
ותבדוק בביאה שלישית של בעל ראשון - כלומר מביאה שלישית של ראשון ואילך תשמש ע"י בדיקה, ולמה תתגרש:
אמר ליה, לפי שאין כל האצבעות שוות.
לפי שאין כל האצבעות שוות - ושמא בבעל אחר לא תצטרך בדיקה, ומוטב שתתגרש ותתקן ולא תבא לידי כרת.
הלכך מתגרשת עד שתתחזק בשלש אצבעות:
אמר ליה, ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי?
ותבדוק בביאה ראשונה של בעל שלישי - משבא עליה פעם אחת לא תשמש שניה בלא בדיקה, שהרי הוחזקה בג' אצבעות.
ומשנינן, אין חזקת ביאה אחת חזקה, דאין כל הכחות שוין, ושמא בעילה זו היתה בכח מרובה.
הלכך, עד שתתחזק בג' ביאות לכל אחד ואחד, והדר תבעי בדיקה לביאה רביעית של בעל שלישי:
לפי שאין כל הכחות שוות.
ההיא דאתאי לקמיה דרבי, אמר ליה לאבדן, "זיל בעתה".
ההיא דאתאי - שהיתה רואה דם מחמת תשמיש:
אזל בעתה, ונפל ממנה חררת דם.
בעתה - הבהילה פתאום:
אמר רבי, נתרפאה זאת.
ההיא אתתא דאתאי לקמיה דמר שמואל.
אמר ליה לרב דימי בר יוסף, "זיל בעתה".
אזל בעתה, ולא נפל ממנה ולא מידי.
אמר שמואל זו ממלאה ונופצת היא, וכל הממלאה ונופצת אין לה תקנה.
ממלאה ונופצת - מתמלאה דם ומנפצתו בשעת תשמיש:
ההיא דאתאי לקמיה דרבי יוחנן, דכל אימת דהות סלקא מטבילת מצוה הות קחזיא דמא.
א"ל שמא דימת עיריך עלתה ביך?
דימת עיריך - בנות עיריך שהיו מתקנאות ביך בחיבה שביניך לבעליך.
דימת לשון ליעוז פרליר"ץ.
כמו (יבמות דף נב) "מידם דיימא".
וכמו (סוטה דף כז) "לא ישא אדם דומה":
לכי והבעלי לו ע"ג הנהר.
איכא דאמר אמר לה, תגלי לחברותיך, כי היכי דתהוו עליך להך גיסא
כי היכי דתהוו עליך - עד השתא להאי גיסא, על חיבה יתירה שביניכם:
נתהוו עלך להך גיסא.
נתהוו עליך לאידך גיסא - ויאמרו כמה שנואה זו, ותשוב קנאה ממך:
ואיכא דאמר אמר לה, גלי לחברותיך, כי היכי דלבעו עליך רחמים.
דתניא (ויקרא יג) "וטמא טמא יקרא", צריך להודיע צערו לרבים, ורבים מבקשים עליו רחמים.
אמר רב יוסף, הוה עובדא בפומבדיתא ואתסי.
הוה עובדא - וגילתה צערה לרבים, ובקשו עליה רחמים ונתרפאה:
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר רב, התקין רבי בשדות:
בשדות - מקום שאין בני תורה, ואינן יודעות למנות פתח נדות, מתי הן ימי נדה מתי הן ימי זוב:
ראתה יום אחד, תשב ששה והוא.
ששה והוא - כדין תורה, ושמא בימי נדה הוא:
שנים, תשב ששה והן.
שנים תשב ששה והן - לחומרא.
שמא ראשון סוף זוב ושני תחלת נדה, וצריכה עוד ששה.
אבל שלשה, דאילו הוה ימי זיבה צריכה ז' נקיים, השתא נמי תשב שבעה נקיים, שמא בימי זיבה עומדת:
שלשה, תשב שבעה נקיים.
אמר ר' זירא, בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבות עליה שבעה נקיים.
אדבריה רבא לרב שמואל ודרש, קשתה שני ימים ולשלישי הפילה, תשב שבעה נקיים.
קשתה שנים - וראתה בימי זוב:
קסבר, אין קשוי לנפלים.
ואי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
א"ל רב פפא לרבא, מאי אריא קשתה שני ימים, אפילו משהו בעלמא?
דהא א"ר זירא, בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טפת דם כחרדל, יושבות עליה שבעה נקיים?
א"ל אמינא לך איסורא ואת אמרת מנהגא?!
איסורא - דאפי' היכא דלא אחמור, תשב על כרחה מן התורה:
היכא דאחמור אחמור, היכא דלא אחמור לא אחמור.
אמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה, צריכה שתשב שבעה נקיים.
צריכה לישב שבעה נקיים - שמא מחמת תאות חימוד ראתה דם:
רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חנינא, א"ל, "סבר ליה מר למכתב כתובה לארבעה יום?".
א"ל, "אין".
כי מטא לארבעה, נטר עד ארבעה אחרינא, איעכב שבעה יומי בתר ההוא יומא.
איעכב ז' יומי - בתר יומא שנתפייסה לינשא:
א"ל, "מאי האי?"
א"ל, "לא סבר לה מר להא דרבא?!"
דאמר רבא, תבעוה לינשא ונתפייסה, צריכה לישב שבעה נקיים?
א"ל, "אימר דאמר רבא בגדולה דקחזיא דמא, אבל בקטנה דלא חזיא דמא, מי אמר?!"
א"ל, "בפירוש אמר רבא, 'ל"ש גדולה לא שנא קטנה'.
גדולה טעמא מאי? משום דמחמדא.
קטנה נמי, מחמדא.
אמר רבא, אשה