בנמל.
בנמל - פורט"ו.
מקום שהספינות נקבעות, שמעלות טיט וחוצץ:
אע"ג דהשתא ליכא, אימר ברדיוני נפל.
ברדיוני נפל - הטיט מעליה.
ברדיוני איני יודע לשונו.
ונראה שהוא לשון שיכשוך, שכששכשכה רגליה במים בצאתה, נפל:
אבוה דשמואל עבד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן,
מקוואות בימי ניסן - מקוה מים מכונסין.
ואינן טובלות בנהר.
לפי שרבו המים בימות הגשמים מגשמים שנפלו, וחייש שמא ירבו נוטפין על הזוחלין.
ותניא בתורת כהנים, "מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין".
כלומר שמטבילין במכונסין דרך זחילתן קודם שנקוו ונחו במקוה,
"ת"ל "אך מעין", מעין מטהר בזוחלין, והמקוה מטהר באשבורן.
ומהו אשבורן? דקוו וקיימי".
דאין מטבילין במכונסים, אלא משנקוו למקוויהם ונחו מזחילתן.
ותנן במסכת מקוואות, (פ"ה מ"ה) "הזוחלין כמעין".
כלומר, זוחלין שבנהרות כמעין, והנוטפין כמקוה.
ומים הנוטפין מההרים הרי הן כמקוה, ואין מטהרים בזחילה.
הילכך בימי ניסן שנתרבה הנהר על ידי גשמים, חייש שמא רבו נוטפין שבו על חיים שבו, ובטלו זוחלין, ואין מטהרין את הטמא הטובל בהן דרך זחילה.
וכל הנהרות לעולם הן הולכים וזוחלין.
לפיכך עביד להו מקוה באשבורן לטבול בתוכו.
יש מפרשים דבעינן מים חיים לזבה.
ולאו מילתא היא.
דתניא בתוספתא, "חומר בזב מבזבה שהזב טעון מים חיים" כו':
ומפצי ביומי תשרי.
ומפצי ביומי תשרי - שטובלין בנהר, שהזוחלין מרובין.
אבל מפני חציצת הטיט, נותן מחצלות בנהר שעוברות עליהן:
אמר רב גידל אמר רב, נתנה תבשיל לבנה וטבלה ועלתה, לא עלתה לה טבילה.
אף על גב דהשתא ליכא, אימר ברדיוני נפל.
אמר רמי בר אבא, הני רבדי
רבדי - פוינטור"ט:
דכוסילתא.
כוסילתא - פלומ"א.
ודרכן של מכות של הקזת דם להעלות גלד:
עד תלתא יומי, לא חייצי. מכאן ואילך, חייצי.
תלתא יומי - גלדן רך ומחובר, והוי כגוף הבשר ולא חייצי:
אמר מר עוקבא, לפלוף שבעין.
לפלוף - קציד"א:
לח, אינו חוצץ. יבש, חוצץ.
אימתי נקרא יבש?
משעה שמתחיל לירק.
אמר שמואל, כחול שבתוך העין, אינו חוצץ. ושעל גבי העין, חוצץ.
אם היו עיניה פורחות, אפי' על גבי העין אינו חוצץ.
פורחות - פותחת ועוצמת תדיר, בין כך ובין כך אינו חוצץ, לפי שפריחתה מעבירתו, ואינו עב על גב העין, ואין בו ממש.
ל"א. דומעות, שהדמעה מלחלחת את הכחול, ואינו חוצץ:
א"ר יוחנן, פתחה עיניה ביותר
פתחה עיניה ביותר - הויא חציצה למעלה:
או עצמה עיניה ביותר,
עצמה עיניה ביותר - הויא חציצה למטה:
לא עלתה לה טבילה.
אמר ריש לקיש, האשה לא תטבול אלא דרך גדילתה.
לא תטבול אלא כדרך גדילתה - כלומר לא תדחק זרועותיה על בשרה, ולא רגליה ושוקיה זה בזה, אלא כדרך הליכתה ושמושה תמיד.
ומה שנכסה וקמוט ואין מים באין בו, לא איכפת לן. ואינה צריכה לפשט בית קמטיה וסתריה, אלא כדרכן תמיד:
כדתנן, "האיש נראה,
כדתנן - גבי ראיית נגעים, שטיהר בהן הכתוב בית הסתרים.
דכתיב (ויקרא יג) "לכל מראה עיני הכהן", ותנן האיש מראה נגעו לכהן כעודר וכמוסק זיתים:
כעודר ומוסק זיתים.
כעודר - בבית השחי, וכמוסק זיתים בבית הערוה.
דאם יש לו נגע בבית השחי, אין צריך להגביה זרועותיו יותר מדאי להראותו, אלא כעודר שמגביה, ואינו מאנס עצמו.
ומה שיוכל כהן לראות, יראה. ואם לא יוכל לראות, טהור.
ובבית הערוה, א"צ לכוף ולשוח יותר מדאי, אלא כמוסק זיתים אחר שנשרו מן האילן ומלקטן על הארץ:
אשה נראת,
והאשה נראית - לכהן בנגעה:
כאורגת וכמניקה את בנה.
כאורגת - בבית השחי.
ואם בבית הערוה היא כופפת עצמה כמניקה את בנה:
אמר רבה בר רב הונא, נימא אחת קשורה חוצצת
נימא אחת - מיהדקא שפיר וחוצצת: