תסגי, אייתי למחר, וידע מאי קאמרה ליה.
אמר, דודי חסרת טשטקי חסרת עבדי חסרת.
דרש רבא, אשה חופפת בערב שבת, וטובלת במוצאי שבת.
אמר ליה רב פפא לרבא, והא שלח רבין באגרתיה "אשה לא תחוף בערב שבת, ותטבול במוצאי שבת.
ותמה על עצמך, היאך חופפת ביום וטובלת בלילה, הא בעינן תכף לחפיפה טבילה וליכא.
הדר אוקי רבא אמורא עליה, ודרש, "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי.
ברם כך אמרו משמיה דרבי יוחנן אשה לא תחוף בערב שבת ותטבול במוצאי שבת.
ותמה על עצמך היאך חופפת ביום וטובלת בלילה הא בעינן סמוך לחפיפה טבילה וליכא.
והלכתא אשה חופפת ביום וטובלת בלילה.
והלכתא אשה לא תחוף אלא בלילה"".
קשיא הלכתא אהלכתא?
לא קשיא.
הא דאפשר, הא דלא אפשר:
משנה
נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית, ומצאה טהורה, ובין השמשות לא הפרישה, ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה.
הרי היא בחזקת טהורה.
בדקה עצמה ביום שביעי שחרית ומצאה טמאה, ובין השמשות לא הפרישה, ולאחר זמן בדקה ומצאה טהורה.
הרי זו בחזקת טמאה.
ומטמאה מעת לעת, ומפקידה לפקידה.
ואם יש לה וסת, דיה שעתה.
ור' יהודה אומר, כל שלא הפרישה בטהרה מן המנחה ולמעלה, הרי זו בחזקת טמאה.
וחכמים אומרים, אפילו בשנים לנדתה, בדקה ומצאה טהורה, ובין השמשות לא הפרישה, ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה.
הרי זו בחזקת טהורה:
גמרא
איתמר, "רב אמר, זבה ודאי.
ולוי אמר, זבה ספק".
אהייא?
אילימא ארישא?
"הרי זו בחזקת טהורה" קתני?!
אלא אסיפא.
בשלמא ספק זבה אמרינן, אלא זבה ודאי נמי, הרי בדקה ומצאה טהורה?
אלא כי איתמר דרב ולוי שמעתא באפי נפשה איתמר.
"נדה שבדקה עצמה ביום השביעי שחרית, ומצאה טמאה, ובין השמשות לא הפרישה, ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה.
רב אמר, זבה ודאי.
ולוי אמר, זבה ספק".
רב אמר, זבה ודאי, כיון דמעיקרא נמצאת טמאה, ועכשיו נמצאת טמאה, טמאה ודאי.
ולוי אמר, ספק זבה, אימר פסקה ביני וביני.