(ויקרא טו) "בלא עת נדתה", סמוך לנדתה.
ואין לי אלא סמוך לנדתה, מופלג לנדתה יום אחד מנין?
ת"ל, (ויקרא טו) "או כי תזוב".
אין לי אלא יום אחד, מנין לרבות מופלג שנים, שלשה, ארבעה, חמשה, ששה, ושבעה, שמונה, תשעה, עשרה?
מנין?!
אמרת מה מצינו ברביעי, שראוי לספירה וראוי לזיבה, אף אני אביא העשירי, שראוי לספירה וראוי לזיבה.
ומנין לרבות אחד עשר?
ת"ל, "בלא עת נדתה".
יכול שאני מרבה אף שנים עשר?
אמרת, לאו.
ומה ראית לרבות אחד עשר, ולהוציא שנים עשר?
מרבה אני אחד עשר שראוי לספירת, "או כי תזוב", ומוציא אני י"ב, שאין ראוי לספירת "או כי תזוב".
ואין לי אלא שלשה ימים, שני ימים מנין?
ת"ל, "ימי".
יום אחד מנין?
ת"ל, "כל ימי טמאה", מלמד שמטמאה את בועלה כנדה
"היא", היא מטמאה את בועלה, ואין הזב מטמא מה שהוא בועל.
והלא דין הוא, ומה היא שאינה מטמאה בראיות כבימים מטמאה את בועלה, הוא שמטמא בראיות כבימים אינו דין שמטמא מה שהוא בועל?
ת"ל, "היא", היא מטמאה את בועלה, ואין הזב מטמא מה שהוא בועל.
ומנין שהוא עושה משכב ומושב?
ת"ל (ויקרא טו) "כמשכב נדתה".
ואין לי אלא שלשה ימים, שני ימים מנין?
ת"ל, "ימי".
יום אחד מנין?
ת"ל, "כל ימי".
ומנין שסופרת אחד לאחד?
ת"ל, "יהיה לה".
יכול תספור שבעה לשנים?
ודין הוא.
ומה הוא שאין סופר אחד לאחד, סופר שבעה לשנים, היא שסופרת אחד לאחד, אינו דין שתספור שבעה לשנים?!
ת"ל, "יהיה לה", אינה סופרת אלא יומה.
אלמא קראי נינהו.
לר"ע קראי, לר' אלעזר בן עזריה הלכתא.
א"ל רב שמעיה לר' אבא, אימא ביממא תהוי זבה בליליא תהוי נדה?
א"ל עלך אמר קרא, (ויקרא טו) "על נדתה" סמוך לנדתה.
סמוך לנדתה אימת הוי?
בליליא.
וקא קרי לה זבה.
תנא דבי אליהו, "כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
שנאמר, (חבקוק ג) 'הליכות עולם לו'.
אל תקרי 'הליכות' אלא 'הלכות'":