נד,ב
ביאור על הנ"ל
להבין שרש הדברים.
הנה ג' קשרים מתקשרין: ישראל באורייתא כו'. שמדרגת התורה היא למעלה מישראל.
והרי התורה נקראת בשם בחי' כלה. כמארז"ל: "אל תקרי מורשה אלא מאורשה כו'". ונק' העוסק בתורה: "בעל תורה", "מארי דאורייתא כו'". וכתיב: "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כו'". כי התורה נק' בשם בחי' לחם. כמ"ש: "לכו לחמו בלחמי". וגם נקראת בשם "יין" - תבואת הכרם. ונק' שמן: דזית נמי אקרי תבואה כו'?
והענין הוא. דארז"ל: "מן שמיא מיהב יהבי מישקל לא שקלי", וגדול הנס האחרון כו'. (תענית כה, א)
כי הנס הראשון שנתנו לו זהב מן השמים אינו גדול כ"כ. שכך הוא סדר ההשתלשלות להיות יורד למטה עד שיורד מרוחניות לגשמיות. כי אין לך עשב שאין לו מזל והמזל הוא רוחני ונמשך מאין ליש.
משא"כ הנס האחרון, להתעלות מיש לאין, הוא נפלא ביותר נגד הדרגת ההשתלשלות.
ובחי' זו אינה אלא בישראל דוקא. וכמ"ש: "כי תהיו אתם לי ארץ חפץ". פי', חפץ ורצון שלמעלה. שיהיה ביטול היש לאין. וחפץ זה, תהיו אתם לי כו'.
דהנה כנס"י מקור נש"י נקראת בשם ארץ. שיש בה כח הצומח להצמיח כל פרי למינהו, ע"י אשר זרעו בו על הארץ.
והנה בהגרעין אין בו טעם ומתיקות אלא הוא כעץ בעלמא, וגם בכח הצומח אין בו תמונת הפרי, שהרי נצמח ממנו כל פרי לפי הגרעין הנזרע. חטה ושעורה וגפן. וא"כ מוכרח שאין בו בחי' חטה. דא"כ, לא היה נצרך להזריע. אלא שע"י התאחדות הגרעין שיש בו בהעלם תמונת הפרי עם הארץ, עי"ז מתלבש בו כח הצומח להצמיח בדומה לגרעין.
וכך הוא הענין המצות שנשתלשלו וירדו למטה עד שנעשה כדמות הגרעין שאין בו טעם, כמו ציצית מצמר ותפילין מקלף כו'. אך מ"מ יש בהם ענג העליון. וע"י ישראל העושים ומקיימים המצות, נצמח ונגדל ענג העליון להיות בגילוי.
והיינו לפי שישראל הם בבחי' ארץ בחי' מלכות, שכל הי"ס נמשכים בה, שהוא בחי' בטול, בחי' אתכפייא ואתהפכא כו'.
ואין פי' אתכפייא על רע גמור, כי "האומר אחטא כו' אין מספיקין בידו כו'". אלא במותר לך כו', שהוא בחי' בטול היש לאין שהוא נעלה מבחי' יש מאין.
וזהו שרש ומקור נשמות ישראל. ולכן ע"י קליטת הגרעין דתורה ומצות בנשמות ישראל, שיש בהם כח הצומח בחי' נעוץ סופן בתחלתן, מלכות דא"ס - נצמח ונגלה הענג העליון שבמצות להיות בגילוי.
ולכן נקראת כנ"י בשם: "אשה יראת ה'", כי בחי' הבטול הוא בחי' היראה ופחד ה' לנגד עיניו.
והנה עיקר יצירת והתהוות הולד הוא מטפת האב מזריע לובן שממנו עצמות וגידין כו'. אלא שע"י שהייה בבטן אמו אוכל ממה שאמו אוכלת כו' יוצא מההעלם אל הגילוי בכל אבריו מה שהי' בתחלה בהעלם בטפת האב.
וכמו"כ הוא ענין המצות שרשם למעלה הוא רצון העליון, וירדו למטה ברבוי ההשתלשלות להיות בבחי' גרעין, תר"ך עמודי אור. כמו העמוד שמחבר מעלה ומטה. וע"י הקליטה שנקלטו בישראל, שיש בהם כח הצומח, נצמח גילוי המצות כמו שהן למעלה.
וזהו: "אשה יראת היא תתהלל" לשון: "בהלו נרו כו'" (איוב כט, ג) . הללו י"ה. שטעם אמירת פסוקי דזמרה קודם ק"ש, כי ק"ש "ואהבת", הוא מחמת התבוננות בפסוקי דזמרה, שהוא ספור שבחיו של מקום: "יוצר משרתים ואשר משרתיו כו'", וצריך להאיר ולהלל, התבוננות בחי' י"ה מלמעלה.
וזהו: "הללו יה", ועשרה הללויה, להלל מלמעלה מעלה עד רום המעלו'.
וכך הוא בענין ישראל שנק' אשה יראת ה', שצריכה להתהלל ולהאיר מלמעלה בכדי להיות בהן בחי' קליטה.
וכן בענין התורה: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", הוא ג"כ על דרך זה. כי התורה ג"כ ירדה מלמעלה למטה להיות בחי'
נד,ג
גרעין וכדי להיות בחי' קליטה, צריך להיות תלמודו בידו דוקא כנ"ל:
והנה כתיב: "אור זרוע לצדיק", שאור תורה ומצות הוא כעת בבחי' זריעה, ולעתיד יהי' בבחי' גילוי, בבחי' פרי: "ומלאו פני תבל תנובה כו'" (ישעיהו כז, ו [המשך פסוק הבאים ישרש יעקב המתבאר כאן]).
דהנה תחית המתים שיהיה לעתיד הוא ע"י גילוי בחי' סובב כל עלמין, וקמי' כחשיכה כאורה כו'. אך הנה גם כעת הוא בחינת סוכ"ע. וא"כ מהו זה התוספת והעילוי שיהי' לעתיד?
והענין כי ממלא כל עלמין וסוכ"ע הם בחי' מקיפים ובחי' פנימיים.
והנה יש ב' בחי' מקיפים: הא', הוא מה ששייך לפנימי ומאיר בו, שהארה זו הוא מחי' אותו. והב', הוא מקיף הכללי, שמקיף בהשוואה אחת, ואינו מאיר בפנימי כלל. וכמארז"ל: "אכל בי עשרה שכינתא שריא" בבחי' מקיף כו'.
והנה יש מתפעל כשמתפלל בעשרה או כשרואה שחבירו מתפלל בכוונה מתפעל גם הוא להתפלל יותר מרגילותו, שכוונת חבירו בתפלתו אצלו הוא בחי' מקיף ואינו נכנס בו בבחינת פנימית, עכ"ז הוא מתפעל והוא בחי' מקיף המאיר בפנימי. ויש שאינו מתפעל כלל, והיינו שאין מאיר בו בפנימיות, ונשאר בחי' מקיף הכללי שאינו מאיר כלל.
וכך יובן הדבר בבחי' סוכ"ע דעכשיו הוא בחי' מקיף וסובב השייך לפנימי, סובב כל עלמין דייקא. משא"כ לעתיד לבא כתיב: "ונגולו כספר השמים" (ישיעהו לד, ד). וגם נאמר: "כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו'" (ישעיהו סו, כב) ששמים בחינת מקיפים דכעת, יגולו כספר, להתלבש בבחי' פנימי, ויתגלו מקיפי' ושמים חדשים, ואז ע"י אור הגדול ההוא, גם המתים שוכני עפר יחיו, לפי שלפניו כחשיכה כאורה, וכמשל האור והשלהבת היותר גדולה מאירה למרחוק ביותר.
וגילוי ההוא שלעתיד, הוא ע"י המצות, שיעשו פרי למעלה. וכמשל הוולד הגם שגידולו מן האשה. כמארז"ל אוכל ממה שאמו אוכלת כו' עכ"ז אפשר שהולד יהי' גדול במעלה מן האשה, שהולד זכר, הוא בחי' משפיע, ואמו בחי' מקבל, בחי' נוקבא כו':
וזהו שהמצות נקראים לבושים ובחי' פירות, שהמצות כעת הם בבחינת גרעין והם בחינת לבושים המעלימים עד שנראה כאלו אין בהם טעם כלל ציצית מצמר כו'. משא"כ גילוי המצות כמו שיהיו לעתיד יהיו בבחי' פרי גילוי טעם ותענוג, וכדפי' רש"י על פסוק: "ישקני מנשיקות פיהו", שלע"ל יתגלה לנו טעמי התורה.
וזהו: "לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד"'', פי', "לכל תכלה", הוא בחי' השגות נשמות ומלאכים דבריאה יצירה עשייה, יש קץ וגבול להשגתם. לפי שהן בחי' נבראים ובע"ג. משא"כ "מצותך" כמו שהן למעלה, היא "רחבה מאד". רחבה הוא בחי' כלי קבול רחב, לקבל בתוכו אור א"ס בלי גבול.
ולכן נאמר: "רחבה" ולא אמר: "ארוכה", כמו שנאמר בהתורה: "ארוכה מארץ מדה". והיינו לפי ששם מדבר בענין המשכות וירידות השתלשלות התורה למטה מטה, והוא בחי' אורך שמשתלשל ויורד מטה מטה באורך. וכאן מדבר במצות כמו שהן למעלה, ומצותך דייקא קאמר רחבה כו':
וזהו קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, היינו מצד התלבשות התורה למטה בבחי' גרעין הרי מעלת ישראל הוא למעלה מן התורה, שהרי בישראל יש כח הצומח ונקראים ראשית תבואתה, שהן הראשית שממנו נצמח ונגדל התבואה להיות בגילוי הטעם ותוספת ברבוי כו'.
משא"כ מצד התורה ומצות כמו שהן למעלה - התורה מאד נעלה ממדרגת ישראל, שישראל מתקשראן באורייתא כו'.
וזהו: "הבאים ישרש יעקב, יציץ ופרח ישראל", שהשרשה והצמיחה הוא בבחינת יעקב, יו"ד עקב, בריח התיכון כו'. ועי"ז: "יציץ ופרח ישראל", לי ראש כו'.
דהנה כתיב: "הקל קול יעקב", שהקול מחבר ומביא הרוחניו' להתגשם.
דהנה ארז"ל: עינא ולבא תרין סרסורי דחטאה הן, כי העין רואה והלב חומד כו'. לפי שבעין יש גידין ועורקי המוח, ועי"ז מתפעל במוחו, ומשם יורד ג"כ
נד,ד
ע"י גידים ועורקים ללב, ועדיין הוא רוחני חמדת הלב. ואח"כ מהבל הלב יורד ע"י קנה הלב לקנה הריאה ולריאה, ומשם מתחלק ההבל ויוצא דרך ה' מוצאות הפה להיות בגילוי בדבור גשמי. ונמצא שהקול הוא מחבר גשמית ברוחנית.
וגם הנה בקול עצמו יש ג' בחינות: אש ומים שהם ב' הפכים, ובחינת רוח הוא המחברם.
וזהו תפלות אבות תקנום כו' ויעקב כלול משניהם כו'.
וכמשל הרב המשפיע לתלמידו. הנה כשמשפיע השכל כמו שהוא אצלו, לא יבין התלמיד כלל. וכן אם ימנע מלהשפיע. ולכך מוכרח להיות בחי' ממוצע הכלול משניהם.
וזהו: "תתן אמת ליעקב", ואין אמת אלא תורה.
שהתורה היא ג"כ עד"ז, יש בה מצות בבחי' העלאות ובבחי' המשכות.
וזהו: "כה אמר ה' בוראך יעקב כו'" (ישעיה מג, א). "יעקב בראך ישראל יצרך כו'".
דהנה כתיב: "יוצר אור ובורא חשך כו'."
והנה ידוע שבכל דבר יש חומר וצורה. שהחומר הוא עצם הדבר כמו שהוא - הוא בחי' יעקב. יו"ד עקב, סדר השתלשלות הבריאה, יש מאין.
והצורה, שהוא גילוי האור - הוא בחינת ישראל, ל"י רא"ש. וכמשל האבוקה הגדולה שמאירה למרחוק ביותר.
וזהו מאמר רז"ל: "כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת". שע"י יראת חטאו, שהוא בחי' אתכפיא בחי' ארץ חפץ. הנה ע"י זה חכמתו מתקיימת, שהוא בחי' גילוי כו' וד"ל: