ביאור על הנ"ל
וה' הולך לפניהם יומם.
"וה'", הוא וב"ד. היינו שכינה, שהי' בשעת יצ"מ הולך לפני מחנה ישראל, ואח"כ בשעת קי"ס: "ויסע כו' וילך מאחריהם", שנעשה שכינתא לאחוריהם דישראל.
וביאור הענין: הנה ענין ב' סוסים נקבות וזכרים. והיינו אתעדל"ת ואתעדל"ע. אתעדל"ת נקראים סוסים נקבות, ואתעדל"ע נקראים סוסים זכרים.
כי הנה עולמות התחתונים נקראים בשם נוקבא, בחי' מקבל. כמו שהנקבה מקבלת מן הזכר, כן עולם התחתון מקבל ההשפעה מלמעלה שהוא בחי' דכר.
והנה כמו הנקבה שמקבלת מהזכר, מוכרח להיות תמיד התעוררות הנקבה מקודם, ועי"ז משפיע הזכר אליה. "כי דרכו של איש לחזר אחר אשה".
כמו כן ע"י אתעדל"ת מעולמות התחתונים, והוא בחי' סוסים נקבות, בחי' מקבלים - מעוררים ההשפעה מלמעלה בבחי' סוסים זכרים.
והנה מלכות דאצילות מתלבשת בבי"ע שהיא מדרגה התחתונה, אזי תמיד היא עולה להתעורר למעלה בבחי' אצילות, לקבל ההשפעה מלמעלה. כמ"ש: "אלקים אל דמי לך". "למען יזמרך כבוד כו'". והוא נק' אתעדל"ת, ועי"ז נעשה ממילא אתעדל"ע להיות השפעת אלקות בבחי' מלכות דאצילות, וחוזרת ומתלבשת בבחי' אברהם חסד כו' ובנשמות ומלאכי' להיות גילוי ההשפעה בבי"ע כפי האופן אתעדל"ת.
ולכן פעמים עליית המלכות הוא בבחינת שירה. כמ"ש: "אשירה לה' כו'", בכדי שיהי' השפעה מלמעלה ג"כ בבחי' שיר. ולפעמים ההעלאה בבחי': "זמרה", כמ"ש: "למען יזמרך כו'". ולפעמים בבחי' בקשה, שתהיה ההשפעה מלמעלה באופן האתעדל"ת. כי אתעדל"ע הוא ממש כפי אופן האתעדל"ת. וזהו בחינת יצ"מ.
כי הנה בי"ע נק' מצרים, שהם בבחינת מצרים וגבולים, כי עולם העשיי' הוא בגבול ממש, "מהלך ת"ק שנה", "שית אלפין כו'". וכן יצירה
סד,ד
ובריאה, הם ג"כ בבחינת גבול להשגתם, מאחר שהם נבראים מחודשים. ואף ג"ע העליון שבבריאה, וג"ע התחתון שביצירה, הכל הוא בבחי' גבול.
משא"כ עולם האצילות, נק' עולם הא"ס. שהמשכת אור א"ס שבעולם האצילות הוא בלי גבול. "כי איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון כו'". רק מאצילות לבריאה נעשה הפסק הפרסא והמעקה והגג שעי"ז הם בבחי' מצרים וגבול:
והנה ארז"ל: "גלו למצרים שכינה עמהם" כמ"ש: "אנכי ארד עמך מצרימה". שבחינת מלכות דאצילות מתלבשת בבי"ע ממש. והוא גלות השכינה. גלות מצרים. שהשכינה שהיא מלכות דאצילות היא בגלות בתוך מצרים וגבולים.
ויצ"מ היא שיוצאת מן הגלות דבי"ע, ליכלל למעלה בבחינת אצילות, בבחינת אתעדל"ת הנ"ל, לעורר למעלה שתהי' השפעת אלקות למטה.
וע"י זה נעשה אתעדל"ע להיות גילוי אלקותו בבחינת מלכות להתפשט בבי"ע בבחינת אברהם שהוא בע"ג, וכן במלאכי' כו'.
ופרעה רצה להמשיך להפוך מן הקליפות.
ע"כ העמיד ג"כ סוסים נקבות תחלה שהוא אתעדל"ת בכדי שילכו הזכרים היינו אתעדל"ע ממילא אחר הנקבות, כי דרכו של איש כו'.
וכן בעבודה בק"ש: ע"י התבוננות שמע ישראל הוי"ה אלקינו או"א, והיינו מאין ליש ואיך שהיש בטל לאין בתכלית. והיינו יחוד או"א וכדומה, בהתבוננות באריכות. אזי נעשה אתעדל"ת לצאת מהחשך וגלות הגוף ולהיות ואהבת כו' בכל מאדך בלי גבול להיות נכלל למעלה בבחינת אצילות שהוא בלי גבול. וע"י זה נעשה ממילא אתעדל"ע בפ' שניה שהוא לאהבה את ה' אלקיכם שיהיה אהבה מלמעלה לימשך למטה שיהיה ה' אלקיכם ממש שיכולים לומר אח"כ ונתתי מטר כו' ונתתי עשב כו', ובסוף הק"ש חותם אני ה' אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים שהוא בחי' יציאת מצרים וגבולים כנ"ל:
אך הנה האתעדל"ע שבא ע"י אתערותא דלתתא הנ"ל, שהיא בחי' יציאת מצרים כנ"ל - אינו אלא המשכה מלמעלה מבחי' חכמה דאצילות, כי אין האתעדל"ת יכול לעורר כלל למעלה מבחינת חכמה דאצי', כי אבא יסד ברתא.
כמו הדבור שנמשך מבחי' חכמה, שהיא ראשית ומקור הדבור, ע"כ אין בכח הדבור לעלות למעלה מבחי' חכמה. כמו"כ חכמה דאצי' נק' אבא, שהוא מקור וראשית הגילוי, ראשית ההשתלשלות, ומל' נק' ברתא. ע"כ אין בכח מל' דאצי' לעלות ולעורר באתעדל"ת הנ"ל למעלה מבחי' חכמה דאצי'. כמשל התנוק שנמשך אחר אביו מחמת שהוא מקורו.
כמו"כ עליית המל' אינה אלא לבחי' חכמה שהוא ראשית הגלוי באתעדל"ת כנ"ל. ועי"ז רוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו' להיות אתעדל"ע להיות השפעה והמשכה מבחי' חכמה דאצי' לבחי' מל' להתפשט בבי"ע. אבל למעלה מבחי' חכמה בחי' כתר עליון אין אתעדל"ת יכול לעורר כלל, כי הוא למעלה מהשתלשלות העולמות. והיינו מבחי' חכמה שנק' ראשית לבחי' בינה ומבינה למדות כו'.
כי הנה אף שחכמה היא למעלה מבינה וכן בינה ממדות כו'. עכ"ז יש להם ערך זה לזה. אבל בחי' חכמה לגבי בחי' כתר עליון נאמר: "אין ערוך לך". שאין ערוך כלל שהוא בחי' אין ממש. כמ"ש: "והחכ' מאין (ממש) תמצא". שהוא בחי' כתר שהוא למעלה מהשתלשלות כלל, והוא בחינת גולגלתא דאריך בחי' מל' דא"ס.
והוא כמשל הכתר למטה שהוא על הראש ואין לה שייכו' כלל עם הראש, כמו היד והרגל. שאף שהן למטה במדרגה מן הראש, עכ"ז יש להם שייכות עם הראש. אבל הכתר הוא על הראש כו'.
כמו"כ כתר עליון אין לו שייכות כלל עם בחי' חכמה, שאין ערוך כלל, ע"כ אין אתעדל"ת יכול לעורר כלל לבחי' כתר, רק הוא דבר שחל ממילא. שבחי' כתר מתגלה ממילא בלי אתעדל"ת כלל. כמו בשבועות מתגלה בחי' הכתר כו'.
וזהו בחי' קריעת ים סוף שהי' אז התגלות בחי' כתר עליון. כמ"ש: "ויאמר ה'" (ז"א) "אל משה מה תצעק אלי". שאין הדבר תלוי בי אלא בעתיקא תליא בחי' גולגלתא הנ"ל בחי' כתר, ולגבי בחי' כתר אין אתעדל"ת יכול לעורר כלל.
וזהו: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון". וכמאמר הזוהר: "לא תתערון מידי. שאם תתערון אזי אין יכול להיות אתעדל"ע אלא כפי האתעדל"ת שאינו אלא מבחי' חכמה. אבל אז היה התגלות בחי' כתר שהוא מתגלה ממילא בלי אתעדל"ת כלל ולכן תחרישון.
ועי"ז נעשה קי"ס, שהפך ים ליבשה כו', שנעשה מהעלם גלוי. דאו"א נק' עלמא דאתכסייא וזו"נ נק' עלמא דאתגלייא. ואיך יהי' ההעלם לגילוי? רק מחמת שהיה התגלות בחי' כתר הנ"ל שלמעלה מהשתלשלו' ששם העלם וגלוי שוין, כחשכה כאורה, ויכול להיות מהעלם גילוי:
וזהו: "שם נשמחה בו" שהוא בחי' שמחה של מצוה. שהוא ג"כ התגלות בחי' כתר הנ"ל. והוא בחי' תענוג המצות כמו שהם בעצם בבחי' רצה"ע.
כי הנה: "אורייתא מחכמה נפקת", והיינו הפירוש של המצות, שהם מבחינת חכמה. אבל שרש המצות הוא מבחי' כתר, חיוורתא דגלגלתא. שמשם נמשכין שית מאה ותליסר ארחין בז"א, שהם ארחות הוי"ה. והם התרי"ג מצות עם ז' מצות דרבנן, הוא בגימטריא תר"ך, בחי' כתר. ונמשכים למטה במצות גשמיים בבחי' כלים דוקא.
ולכן נקראו המצות "אברים דמלכא", שהוא כמו שמוליכין את האדם ממקום למקום בידו הימנית כו'. ועי"ז מתנענע הנשמה ג"כ, אף שאין יכולי' לאוחזה ולתופסה כלל. אך אעפ"כ ע"י התלבשותה באברים אזי כשמנענעין את ידו כו' ממילא מתנענע הנשמה ג"כ.
כמו"כ למעלה אף שבחי' כתר הנ"ל הוא למעלה מהשתלשלות ואין יכולים לעורר כלל באתעדל"ת רק דוקא ע"י התלבשותו במצותיו שהם כלים ואברים לבחי' כתר הנ"ל חסד דרועא ימינא אזי ע"י חסד שעושים למטה מוליכים אותו בדרועא ימינא כו'. וכן גבורה כו' וכן ת"ת עמודא דאמצעיתא שהוא המצו' של תורה שהוא ג"כ מבחי' כתר הנ"ל.
וזהו: "שם נשמחה בו" שהוא בחי' שמחה של מצוה הנ"ל, שהי' אז התגלות בחי' כתר הנ"ל. ועי"ז נעשה קי"ס כנ"ל:
וזהו שמתחלה בשעת יציאת מצרים היה ו"ה, הוא בחי' מלכות דאצי' מקור נשמות ישראל, הולך לפניהם. שנשמות ישראל נמשכין אחריה. שביציאת מצרים, שמל' דאצי' עולה מן הגלות דבי"ע ונכלל למעלה באתעדל"ת כנ"ל, ועי"ז נשמות ישראל ג"כ עולים ממצרים ליכלל למעלה בבחי' אצילות, ונמשכים אחר כנס"י.
אבל בשעת קי"ס שהיה התגלות לישראל בחי' כתר עליון כנ"ל, שאין מל' יכול לעלות כ"כ למעלה, שעליית המל' אינה אלא עד בחי' חכמה כנ"ל, רק ביוכ"פ בנעילה שאז עליית המל' עד הכתר, וגם זאת אינה אלא לדיקנא דאריך, אבל לא לבחי' גלגלתא, אזי ישראל נעשו אז למעלה מבחי' שכינה מל' דאצי'. וזהו עד יעבור עמך הוי"ה, שנעשית למעלה מהוי"ה בהתגלות בחי' כתר כנ"ל.
ולכן כתיב: ויסע מלאך ה' היינו שכינה הנ"ל ההולך לפניהם שהי' בשעת יצ"מ לפני מחנה ישראל שנשמות נמשכו אחריה כנ"ל. וילך מאחריהם, שבשעת קי"ס נעשו ישראל למעלה וכנס"י נעשה לאחריהם וד"ל: