משה ידבר כו'.
הנה אברהם איש החסד ומים. "זכור אב כו'".
מים מגדלין. כמו חלב שמגדל את הולד. והיינו מוחין דיניקה שע"י היניקה מתגדלין אברי הולד.
והיינו העלאת אורות בכלים. שע"י רבוי אורות נעשה הגדלת הכלים. חסד שבחסד גבו' שבחסד כו'. והתכללות חו"ג כו'.
כי הנה: "ויקרא אברהם בשם ה' אל עולם". שקרא והמשיך שם הוי' בעולם שיהיה גלוי.
לפי שבסדר השתלשלות עולמות הרי "אמר לעולמו די". ורק עולמות עליונים היה בהם גלוי, ולמטה היה העלם. ואברהם המשיך שיהיה גלוי גם למטה ע"י שקרא בשם הוי'. "ואת הנפש אשר עשו בחרן". שי"ח כו'[1].
ליטע אמונה בלבם כו', וגמ"ח, "ויטע אשל כו'".
אך כ"ז אינו לפי ערך עשיה שלמעלה. כי כדי
סט,א
להמשיך למטה הוצרך להמשיך מלמעלה.
ועי"ז היה תוספת אורות באצי'.
וכמו: "ויעש דוד שם". שהשמות שאינן נמחקין הם חיות המדות: אל אלקים כו' חסד וחסד שבחסד כו', ע"י: "הלוך ונסוע", רצוא ושוב, וע"י גמ"ח כו'.
וכמו שאמר מורי הה"מ ז"ל ע"פ: "בעמדם תרפינה כנפיהם".
בעמדם בתפלה, המלאכים מרפים אהוי"ר שלהם, שנופלים ממדרגתם לגבי המשכות אהוי"ר שלמטה.
ולכאורה אינו מובן הרי היראה שלמטה היא מגושמת ומלובשת בגוף כו'?
אלא על ידי שממשיכין אור חדש.
כי מה שמעורר אהוי"ר שלא היה מקודם, הרי ממשיך מלמעלה. והמשכה זו היא באה דרך השתלשלות דרך עולם המלאכים. וכאשר באה המשכת יראה זו מלמעלה, אזי תרפינה כנפיהם, לפי שהיא להם אור חדש.
וכך המשיך אברהם למעלה הגדלת האורות בכלים. (טפ"ט פ"א[2]. כי ט' ספירות הן מחכמה ולמטה. וג"פ פ"א רמ"ג[3] וה"ח[4] רמ"ח)
הקב"ה רופא חולים כי כל עילה דבוק בעילתו.
אך אני ישינה בגלותא. ולכן היא חולת אהבה, מחמת ההעלם וההסתר. והמשכת הגלוי היא הרפואה.
והקב"ה מניח תפלין להיות חכמה. "כי כלם בחכמה עשית", בחי' עשיה, כדי להיות בחי' חכמה.
דהיינו להיות משפיע ההשפעה מניח תפלין לשון התקשרות והתחברות מלמעלה למטה.
ולכן: "מה כתיב בהו?" "מי גוי גדול כו'".
כי עיקר השפעת החכמה היא בשביל ישראל להמשיך בהם בחי' חכמה בנשמתם. כי מלאך הוא שליח, שבו וע"י נשפע שפע החכמה. אבל עיקר תכלית המכוון הוא בשביל ישראל.
והנה כל זה הוא ענין אברהם.
אבל משה רבינו ע"ה המשיך גם למטה בבי"ע.
והיינו כי אברהם הוא חסד דאצי'.
אבל אית חסד ואית חסד כו'.
ומשה "כי מן המים כו'", שמטה ראשונה.
(ויש בזה דעות, אם שמטה שלימה, שבע אלפין שנין, או עולם התהו נקרא שמטה, כמבואר בכהאריז"ל)
אלא שנמשך למטה בעולם האצי'.
ולכן המשיך: "ויקרא הוי"ה הוי"ה", דקאי על משה, שהוא קרא והמשיך ממזלות להיות אבא דאצי', שאבא יונק ממזל הח' כו'.
והיינו מלמעלה מן ההשתלשלות.
כידוע ענין ההשתלשלות דרך משל, שמחכמה נעשה הבנה ומדות וממדות מחשבה כו'. והרי לפ"ע ההשתלשלות רחוק הוא רוחניות מגשמיות כמו מעשה גשמי נגד דבור רוחני.
אבל למעלה מן ההשתלשלות אין ערוך כו' ורוחניות וגשמיות שוים ממש.
והמשיך זה משה ע"י בחי' מ"ה בטול.
כמ"ש: "כי אל דעות ה'", ב' דעות שמלמטה למעלה שוה כמו מלמעלה למטה שאינו תופס מקום.
ולכן המשיך אוא"ס גם בעשיה ומצות מעשיות, תרומות מעשרות.
כנודע ענין אופן בתוך אופן, שהעליון מקיף למטה יותר ומורגש, ונראה זה באופנים שבעשיה. אבל כך הוא ג"כ למעלה מעלה.
וע"י בטול זה נעשה "ולא תחללו כו'", שאינו מפסיק העוה"ז כלום, מאחר דכולא קמיה כלא, ולפני בריאת העולמות ולאחר ימות עולם שאין שם מפסיק כו'.
ובבטול זה למד רב יהודה אימתא דמארי' עליה אין זה ילוד אשה כו'. ולכן היה פטור מתפלה כו'.
והנה ע"י לימוד התורה בבטול זה, ממשיך פנימית וע"י מצות מקיפים ולבושים והם בחי' מ"ה וב"ן.
וזהו: "כי הוי' אלקיך". הוי' מ"ה, אלקיך ב"ן, "אש אוכלה". כמשל הנותן אש סביב הכלי ובתוכה כו' וד"ל:
וזהו משה ידבר מלמעלה למטה ע"י בחי' מ"ה בטול, הוא המשכת אור א"ס גם בבחי' עשיה.
כי הגם שגם אברהם היה הולך ונסוע. אך היינו בהאוי"ר שלו. והגם שאח"כ המשיך מלמעלה. אבל הכל דרך אוי"ר שלו. משא"כ ע"י התורה שהיא חכמתו ית' כו'. וכח זה של התורה ומצות הוא נמשך גם למטה, להיות אש אוכלה מבית ומבחוץ לכלות ולשרוף את נה"ב.
כי כל עיקר ההמשכה הוא בשביל שיקויים "לעתיד עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש" שיתהפך בי"ע לאצילות. "כי שמים כעשן נמלחו כו' שמים חדשים וארץ חדשה".
שמים חדשים רזין דאורייתא כו'. דהיינו שלא יהי' פנימית ומקיפים דבי"ע כ"א דאצי'.
וזהו והאלהים יעננו אלהים ל' שררה כמ"ש בתניא בחינוך קטן. היינו מלכות דבי"ע שם הוא המשכת התורה זרעים חסד דנוק' כו'. יעננו לשון עונה הוא כמארז"ל עונה אחריהן מה שהן אומרים כו'.
וענין יעננו, שכשם שממשיך בחי' משה בחי' בטול בבחי' ולא תחללו כו' להיות המשכת אור א"ס במלכות דבי"ע, כך עונה בחי' המלכות להיות אתהפכא דבי"ע ג"כ להיות מבי"ע אצילות.
שכל התורה היא המשכה במלכות. ולכן אמרו תלמוד בבריאה ומשנה ביצירה ומקרא בעשי'.
ולכאורה אינו מובן והלא מקרא יותר נעלה?
אלא דקאי על המשכה שבמקרא ממשיך עד עשיה.
ובתלמוד אינו ממשיך רק עד הבריאה.
וכשם שממשיך במלכות בתלמוד במלכות דבריאה כך כו'.
וזהו הקב"ה שונה כנגדו. דהקב"ה נק' מלכות ג"כ, שהוא ברוך ונמשך למטה במלכות, ושונה כנגדו היא התורה שממשיך בה, דהיינו והאלקים יעננו.
דלמעלה לא שייך לומר שונה כנגדו שהרי כבר היתה שם התורה ואני הוי"ה לא שניתי ומשם הוא ממשיך אלא על המלכות שממשיך בה התורה שלא היה בה.
וע"ז אמרו שנעשו התחדשות הקב"ה שונה כנגדו כו'. בקולו של משה, קול הוא המשכה מהבל הלב, שלפי ערך בחי' הבטול כך הוא בחינת ההמשכה.
שאינו דומה המשכת רב יהודה או רשב"י לדידן הגם שכולם לומדים צירופי אותיות ההם עצמם אעפ"כ ההמשכה היא משתנה לפי בטול כו' וד"ל: