ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כו' (שמות כד, י).
הנה ענין "תחת רגליו" הוא כמו שכתוב "ועל דמות הכסא, דמות כמראה אדם כו'" (יחזקאל א, כו).
ובבחינת"כמראה אדם", שייך יד ורגל.
והוא מה שכתוב אחר כך, "ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו" (שמות כד, יא).
אך צריך להבין, איך שייך לומר כן באלקות, והלא אין לו גוף ולא דמות הגוף?
והענין, דהנה כתיב, "אני הוי"ה לא שניתי" (מלאכי ג, ו).
פירוש, שאין שום שינוי אצלו יתברך בין קודם בריאת העולם, והשתלשלות עולמות עליונים, ובין לאחר בריאת העולם.
וכמאמר,"אתה הוא קודם שנברא כו'".
והיינו, לפי שמקור התהוות כל העולמות, הוא רק מבחינת מלכותו יתברך, שהוא רק בחינת הארה בעלמא, דהיינו, מה שמלך שמו נקרא עליהם.
ולכן אין זה פועל שום שנוי חס ושלום במהותו ועצמותו.
וכמו שאין אור וזיו השמש, המאיר לארץ ולדרים עליה, פועל שינוי בעצם מאור השמש, על ידי המשכת האור, להיותו רק הארה כו'.
ונקרא גם כן הארה זו, "שמו הגדול".
שעל דרך משל, שמו של האדם אינו נוגע למהותו ועצמותו כו'.
אך מכל מקום הארה זו היא בחינת אין סוף, ופשוט בתכלית הפשיטות.
ולכן, כדי שיתהוו ממנה בחינת עולמות בגבול ומדה, וגם בבחינת התחלקות המדרגות, הוא על ידי התלבשות בבחינת "כמראה אדם", דהיינו, בחינת התלבשות האורות בכלים.
ובחינת "כמראהאדם", הוא בחינת נשמות ישראל.
כמו שכתוב, "אדם אתם" (יחזקאל לו, לא).
כי"ישראל עלו במחשבה".
וכתיב,"ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח), "בתוכו לא נאמר כו'".
שהם כלים להשראת שכינתו יתברך.
וכידוע, שתכלית הבריאה היה בשביל להיות לו יתברך דירה בתחתונים.
והיינו לשכון שכינתו בישראל.
שזהו פירוש "ישראל עלו במחשבה".
וזהו,"מכון לשבתך פעלת ה'" (שמות טו, יז).
ועכשיו, השראה זו רק בנשמות ישראל, ולא בגופים שלהם.
מפנישבא נחש על חוה, והטיל זוהמא.
ואף שבמתן תורה פסקה זוהמתן.
אך על ידי חטא העגל ושאר העונות, חזרה הזוהמא בהגופים שלהם.
שהגוף נקרא "משכא דחויא".
אבל לא בנשמתם, "כי חלק ה'" (דברים לב,ט) ממש "עמו".
וכנודע, שהנשמה אינה צריכה תקון לעצמה.
אבל לעתיד, שיזדככו גם הגופים.
וכמו שכתוב "ועצמותיך יחליץ" (ישעיה נח, יא).
וכתיב, "ואתרוח הטומאה אעביר כו'" (זכריה יג, ב).
אז כתיב, "ונגלה כבוד הוי"ה וראו כל בשר" (ישעיה מ, ה).
כייזדכך החומר, עד שיהיה בחינת גילוי אלקות גם בגופים.
מהשאין כן עכשיו, אין הגלוי רק בנשמות בלבד.
והנה,בחינת גלוי אלקות בנשמות ישראל, הנה הוא נמשך בציור אדם.
וזהו,"אדם אתם" (יחזקאל לד, לא).
פירוש,על דרך משל, משכן הנשמה פרטית באיברי הגוף, שהוא גם כן בציור אדם.
כמו,אור השכל שורה במוח דוקא, והמדות בלב כו'.
וחיצוניות המדות בידים, "חסד דרועא ימינא כו'".
ודרך פרט, הן הנה רמ"ח אברים פרטיים, שמתחלקת הארת הנשמה בהן.
ודרך כלל נחלקין לג' קווין, דרועא ימינא, ושמאלא, והגוף באמצע.
כמוכן יובן למעלה, בבחינת גלוי אלקות בנשמות ישראל.
דכתיב,"נודע בשערים בעלה" (משלי לא, כג), "בכל חד לפום מאי דמשער בלביה".
וישנשמות שהן מבחינת מוחין, שהן כלי לבחינת התורה, והן ראשי אלפי ישראל.
וישנשמות שהן כלי לבחינת המדות.
וישנשמות שהן בחינת רגל.
אך מכל מקום בכולם נאמר, "נודע בשערים".
פירוש"נודע", לשון חבור והתקשרות, כדמיון חבור והתקשרות הנשמה בגוף.
שעם היות שהנשמה היא רוחנית, ולמעלה מגדר גוף גשמי, אף על פי כן, היא מתקשרת ומתלבשת בגוף גשמי.
כמוכן נמשך גלוי אור אין סוף ברוך הוא, שלמעלה מבחינת חכמה ומדות, להיות שורהו מתלבש בנשמות ישראל, שכללותן היא בחינת קומת אדם.
ואפילו בחינת רגל, ובחינת עקביים, יש בהן מעלה יתירה, שמעמידין את הראש כו',
עז,א
ומוליכים אותו ממקום למקום.
מהשאין כן בכח הראש לבדו, בלתי הרגל.
ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה "והוי שפל רוח בפני כל אדם כו'".
וזהו שנאמר בו יתברך "כמראה אדם"(יחזקאל א, כו), בכ"ף הדמיון.
כיבאמת, "לאו מכל אינון מדות איהו כלל".
וכמו שכתוב "כי לא אדם הוא כו'" (שמות לג, כ).
אך שיורד ומתלבש בנשמות ישראל, שהן בחינת ציור אדם.
אם כן מצד התלבשות זו, נאמר בו יתברך "כמראה אדם כו'".
וזהו מה שכתוב "ועשיתם אתם" (ויקרא יט, לו), ואמרו רבותינו זכרונם לברכה,"כאלו עשאוני":
והנה פירוש וענין, "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם", מהו ענין הכסא?
הענין הוא, שכדי שיהיה התהוות הנבראים דבריאה יצירה עשייה, שמלבד שהן בבחינת גבול ומדה, עוד זאת הן בחינת יש ודבר נפרד בפני עצמו.
לכן אי אפשר להיות התהוות זו על ידי המשכת האור והחיות, מבחינת "כמראהאדם" עצמו.
שהוא בבחינת בטול בתכלית.
דבאצילות"איהו וגרמוהי חד" ממש.
אלא הוא על ידי בחינת ישיבת האדם העליון על הכסא.
כיהנה על דרך משל, הכסא שאדם יושב עליה, שהוא בחינת ירידה והשפלה למטה.
כך למעלה כתיב, "וישב ה' מלך לעולם" (תהילים כט, י).
פירוש"מלך לעולם", היינו להיות המשכת מלכותו יתברך למטה, להתהוות בריאה יצירה עשייה, שהן עולמות הנפרדים, נקרא המשכה זו, בחינת ישיבה,שהיא השפלה והמשכה.
והיינו על ידי ה"כסא", כס א'.
שהוא בחינת לבוש,להלביש ולהעלים האור וחיות, הנמשך מבחינת אל"ף, אלופו של עולם,להיות "אל מסתתר" (ישעיה מה, טו), כדי שיהיה התהוות היש, ודבר נפרד.
והנהעל דרך משל ביושב על הכסא, הנה גופו וידיו הם למעלה מהכסא, רק רגליו הם מושפלים ונמשכים למטה לארץ.
כמוכן יובן למעלה בענין "על הכסא דמות כמראה אדם".
שההמשכה ממנו למטה, להתהוות הנבראים, הוא רק על דרך משל מבחינה אחרונה הנקרא "רגלי".
וכמו שכתוב "והארץ הדום רגלי" (ישעיה סו, א):
וביאור ענין זה.
דהנה מבואר למעלה, דבחינת "כמראה אדם", היינו נשמות ישראל.
והנה, הם הנקראים "בנים לה'", ו"ברא כרעאדאבוה".
שהוא בחינת "רגל".
וכמו שכתוב "שש מאות אלף רגלי העם כו'".
כי כמו על דרך משל, הרגל בטלה אצל הראש, לכל אשר יחפוץ, יטנו.
כך כללות נשמות ישראל, יש בהן בחינת בטול זה בטבע תולדותם, אליו יתברך.
והיא בחינת אהבה המסותרת, שבכל אחד מישראל, בלי טעם ודעת כלל, רק לפישהן "חלק הוי"ה עמו" (דברים לב, ט).
כמו הבן, שנמשך ממוח האב, והיה עצם אחד עמו.
רק שאחר כך נמשך להיות דבר בפני עצמו.
כמו כן כתיב, "שמע ישראל, הוי"ה אלהינו" (דברים ו, ד) שלנו.
דהיינו, שרש הנשמה, כמו שהיתה כלולה עדיין במקורה ושרשה, היא למעלה מבחינת "רגל" ובחינת "כרעא דאבוה", רק מתאחדים עם מוח האב עלדרך משל, והם דבר אחד ממש עם אלהותו יתברך.
וזהו, "הוי"ה אלקינו", ממש.
רק שאחר כך, ירדו בהשתלשלות המדרגות, להיות בחינה בפני עצמה, ונקרא"רגל".
ואף על פי כן, הוא "כרעא דאבוה ממש".
ולכן יש בהם בחינת הבטול גם אחר כך, מצד שרשן כו'.
וזהו, "נשמה שנתת בי, טהורה היא, אתה בראתה כו'".
וידוע הקושיא, איך שייך לומר "טהורה היא", קודם שהזכיר בריאתה?
וגם, מה כפל ג' לשונות, "בראתה, יצרתה, נפחתה"?
אך הענין, דפירוש "טהורה היא", הוא כענין שנאמר כאן,"וכעצם השמים לטהר" (שמות כד, י).
שהוא בחינת בהירות האור.
וכן תרגום "צהרים", "טיהרא".
וכך, שרש הנשמה נמשכה ממקום גבוה מאד.
וזהו "טהורה היא", שנמשכה מבחינה "טהירו עלאה"שבזוהר הקדוש.
והוא גם כן מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה "דע מאין באת".
שבחינת "אין" הוא שמתאחד עם אלהותו יתברך בתכלית.
וכנזכר לעיל בפירוש "הוי"ה אלקינו", ממש.
וזהו בחינת הבהירות, דהיינו שאינו יש ודבר בפני עצמו כלל.
אך אחר כך ירדה למטה, בבחינת בריאה יצירה עשייה, להיות יש ודבר.
וזהו כפל הג' לשונות, "בראתה, יצרתה, נפחתה בי כו'".
(ואז נקרא בחינת רגל, מה שאין כן בשרשה, היא בחינת"ישראל", לי ראש.
עיין מה שכתוב בפרשת שלח על פסוק "אני ה' אלהיכם וגו'"(במדבר טו, מא):
וזהו ביאור ענין הנזכר לעיל בפירוש "ועל דמות הכסא כו'", שהוא להיות
עז,ב
התהוות בריאה יצירה עשייה, שזהו על ידי בחינת "כסא",ובחינת "רגלי אדם".
והיינו בחינת הנשמות, כמו שהן בבחינת "בראתה יצרתה כו'".
שעל ידי התלבשות האור בהן, מקבלים שאר הנבראים, וחיצוניות העולמות דבריאה יצירה עשייה.
אבל כמו שהן בשרשן למעלה, בחינת, "טהורה היא", "ישראל עלו במחשבה", הן למעלה מבחינת "כסא", ומבחינת התהוות הנבראים דבריאה יצירה, עשייה כו'.
ועל פי לשון הקבלה יובן גם כן הענין, דבחי' "כמראה אדם"העליון, הוא התלבשות אור אין סוף ברוך הוא בעשר ספירות דאצילות.
והכסא הוא המסך שבין אצילות לבריאה כו'.
וכן בנשמות ישראל הנמשכים מבחינת עשר ספירות הנזכרים לעיל, יש בהן ב' בחינות.
היינו, הא' בחינת "מזליה חזי" שבאצילות, זהו למעלה מהכסא.
והב' בחינת "בראתה יצרתה כו'", להתלבש בגוף.
וזהו הנקרא בחינת רגל.
ונקרא גם כן ב' בחינת אלו, "ישראל ויעקב".
כי "ישראל", לי ראש. ו"יעקב", יו"ד המתלבש בבחינת עקב.
וכמו שנתבאר במקום אחר):
והנה משה רבינו עליו השלום אמר, "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו כו'" (במדבר יא,כא).
שמבואר שמשה רבינו עליו השלום הוא למעלה מעלה מבחינת רגל.
דהיינו אפילו לאחר ירידת נשמתו בגופו, מאיר בו מבחינה שלמעלה מבחינת כסא ובחינת רגל הנזכרים לעיל.
והענין הוא, על דרך מאמר רבותינו זכרונם לברכה, "האבות, הן הן המרכבה".
וידוע דהאבות הן היו מרכבה לבחינת "זרועות עולם".
אברהם, לבחינת "חסד, דרועא ימינא", ויצחק לבחינת "דרועא שמאלא כו'".
ובחינת זרועות דאדם העליון, הוא על דרך משל, למעלה מעלה מבחינת הכסא כנזכר לעיל.
והענין, דמבואר למעלה, דבחינת הכסא, הוא הלבוש והמסך, המעלים עלהאור, כדי שיהיה התהוות בריאה יצירה עשייה כו'.
ובחינת הרגלים, נמשכים למטה, על ידי הכסא ולבוש הנזכרים לעיל.
אבל בחינת הידים, הוא גילוי בחינה שלמעלה מלבוש והעלם זה, והוא גילוי בחינת "טהורה היא כו'", שלמעלה מבחינת "בראתה כו'".
והאבות, ומשה רבינו עליו השלום, היו מרכבה לבחינת גילוי אור זה,והיינו על ידי שהיו מרכבה בבחינת בטול תמידי ממש.
ועל ידי זה המשיכו גילוי זה.
וביאור הענין הוא.
כי הנה אנו רואים, על דרך משל למטה באדם, שהידים יש בהן גילוי המוחין והשכל יותר מברגלים.
שמתאחדין ומתקרבים יותר אצל השכל והמוחין, מהרגלים.
שאף על פי שהרגל גם כן בטילה לגבי הראש, ולכל אשר יחפוץ יטנו.
מכל מקום בטול זה אינו ממילא, אלא על פי צווי השכל, שהרגל נשמעת לצווי זה.
מה שאין כן תנועות הידים, נעשה ממילא כפי רצון השכל, ואין צריך לצוויכלל.
כמו שאנו רואים הפרש בין טפוח בידיו, לרקוד שברגליו.
שכאשר יהיה האדם בשמחה, מיד יטפח בידיו.
דהיינו שיראה בידיו תנועה המורה על השמחה, כמו להכות כף כו'.
מה שאין כן ברגלים, שיהיה נמשך מזה שיהיו רוקדים, הוא אינו נעשה ממילא.
אלא אם כן יהיה צווי והמשכה מהשכל לרגליו, לרקד כו'.
וכן על דרך זה בשארי תנועות, יהיה ביד התהוות התנועה ממילא, כפי המחשבה שבשכל, כנראה בחוש, דמה שאין כן ברגל, אינו ממילא, רק על פי צווי.
וזה ראייה ברורה, שבידים יש גילוי השכל יותר, עד שנמשכין מאליהן אחר מחשבת השכל, כאלו אינן דבר בפני עצמן.
והנמשל יובן, שזהו ההפרש בין מעלת האבות, ומשה רבינו עליו השלום,שהיו בחינת מרכבה, ובטלים לגמרי אליו יתברך, כאילו אינן יש ודברנפרד בפני עצמן כלל, ולא פסקו תמידי מלקשר דעתם בבטול הנזכר לעיל אפילו רגע אחד, לכן היו מרכבה לבחינת "זרועות עולם", שלמעלה מבחינת כסא ומסך.
(וכמו שכתוב באגרת הקודש, דבור המתחיל, איהו וחיוהי, וזה לשונו"ואף גם לאחר שירדו הנפש רוח נשמה, דאצילות לעולם הזה, לצדיקים הראשונים, אפשר שלא נשתנה מהותן להיות דבר נפרד מאלקות כו'", יעויין שם)
ולמעלה מבחינת רגל כו'.
מה שאין כן שאר נשמות הצדיקים, שלא הגיעו לבחינה וגדר בטול זההתמידי, רק שמעוררים בנפשם הבטול והתפעלות האהבה ויראה, הריזה בחינת רגל, שבטילה גם כן להשכל רק שאינו ממילא, וצריך להיותצווי והמשכה מהשכל.
והוא ענין המשכת ההתבוננות, לעורר את האהבה כו'. ולכן אמר משה רבינו
עז,ג
עליו השלום על אנשי דורו, אף על פי שהיו דור דעה, "שש מאות אלףרגלי כו'".
מה שאין כן הוא עצמו, "אשר אנכי בקרבו", למעלה מבחינת רגל.
וכמו שיתבאר לקמן אם ירצה השם.
אך זהו דרך כלל, נקרא הנשמה בחינת רגל.
אך דרך פרט, כל נשמה היא ציור אדם, ויש בה גם כן בחי' יד ורגל.
והנה דחילא ורחימא טבעיים, היינו האהבה הטבעית המסותרת נקרא בחינת רגל, אבל בחינת דחילא ורחימא שכליים, נקראים ידים,שמתאחדים עם השכל והמוחין.
ומבחינת דחילא ורחימא טבעיים יגיע לבחינת דחילא ורחימא שכליים.
והיינו בקריאת שמע, באמרו "שמע ישראל ה' אלהינו", שהוא בחינת שרש נשמתו, בחינת "מזליה חזי כו'", שהוא מיוחד ממש עם אלקות.
ומשם יאיר ומתגלה להיות, "ואהבת", שיהיה "הוי"האלקיך", שיהיה גילוי יחוד זה גם כן למטה, בהתלבשות הנשמה בגוף, כמו שכתוב במקום אחר:
והנה ידוע דירידת הנשמה בעולם הזה (מאיגרא רמה בחינת "טהורה היא"לבחינת עשייה, "נפחתה בי") הוא צורך עלייה.
והיינו על ידי אותיות התורה.
וכמו שכתוב במקום אחר, שהאותיות נקראים "סוסים", כמו שכתוב"כי תרכב על סוסיך" (חבקוק ג, ח).
דכמו שהסוס יעלה ויביא את האדם הרוכב עליו למקום שלא יוכל לילך כל כך בעצמו.
כך אותיות התורה מעלים ומגביהים הנפש למעלה מעלה.
ויש אותיות שהן בחינת העלאה.
ויש אותיות שהן בחינת הבאה והמשכה, דהיינו מבחינת סובב כלעלמין לבחינת ממלא כל עלמין, מההעלם אל הגלוי.
וזהו פירוש לשון "אותיות", לשון הבאה, כמו, "אתא, ואייתי מתניתא בידיה".
"ואתה מרבבת קדש" (דברים לג, ב).
והנה האותיות נקראים גם כן בשם אבנים בספר יצירה, "שני אבנים בונותשתי בתים כו'".
כי אבן הוא בחינת דומם, והוא בחינה תחתונה מןד' בחינת אש, רוח, מים עפר. ודומם, צומח, חי, מדבר.
וכך האותיות, הם גם כן מדרגה תחתונה ובחינת דומם, לגביהשכל והמדות, שהן בחינת חי וצומח, כמו שכתוב במקום אחר.
אך על זה אמר דוד המלך עליו השלום, "אבן מאסו הבונים היתה לראשפנה" (תהילים קיח, כב).
שאף על פי שהאותיות הנקראים אבנים הם למטה מהשכל והמדות, אף על פי כן הם מעלים השכל והמדות למעלה ומדרגה הגבוה יותר מהחכמה.
וכנזכר לעיל בענין בחינת סוסים כו'.
והיינו, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה, "דהרהור לא עבידמידי".
ובדברי תורה גם כן כתיב "'למוצאיהם' (משלי ד, כב) בפהדוקא".
והענין, כמו על דרך משל מהאבנים עושים בית לדירת האדם, ואי אפשר לדורבלי בית.
כך, על ידי אותיות התורה, ממשיכים גילוי אור אין סוף ברוך הוא בחינת סובב כל עלמין, שיהיה שוכן ומתלבש באותיות התורה.
(וההמשכה היא, מבחינת אין סוף ברוך הוא, "כי לא אדם הוא" (שמות לג, כ), שיהיה נמשך ומתלבש למטה, ב"כמראהאדם".
ולכן ההמשכה דוקא על ידי "בית", בחינת אותיות.
כמו שהבית הוא בחינת מקיף על האדם ולמעלה ממנו כו'.
ועיין מה שכתוב במקום אחר ע"פ, מזוזה מימין כו', "נר מצוה כו'" (משלי ו' כג)).
וזהו לשון, "מקרא", "קורא בתורה", כאדם שקורא לחבירו שיבוא אצלו.
כך על ידי בחינת אותיות התורה, קורא להקדוש ברוך הוא להיות בגלוי למטה.
וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה, "הקדוש ברוך הוא קורא ושונה כנגדו".
פירוש, "הקדוש ברוך הוא", הוא בחינת סובב כלעלמין, קורא ושונה גם כן אותיות הללו, דהיינו שנמשך לבא מהעלם אל הגלוי.
ומה שאמרו "כנגדו"?
היינו לפי שגלוי זה נמשך ל בחינת נשמות הנבראים, שהם בעלי גבול, ואי אפשר להן להכיל גילוי אור אין סוף הבלתי בעל גבול, על כן אמר,"כנגדו".
כי "דבר ה', זו הלכה", והקדוש ברוך הוא קורא דברים אלו, כנגד האדם הקורא מלמעלה למטה כו'.
ועל פי כל הנזכר לעיל, נבואה לבאור הפסוק "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כו'".
כי הנה נתבאר, שהאותיות נקראים אבנים.
והנה באבנים יש שני מדרגות.
הא' אבנים ממש, שהן בריאה בידי שמים.
והב' האבן הנעשה בידי אדם, והיא הלבינה שנעשית מן העפר על ידי בניאדם, שנעשית גם כן חזקה וקשה.
והיא נקראת גם כן "אבן".
כמו שכתוב "הבה נלבנה לבנים, ונשרפה לשרפה, ותהי להם הלבנה לאבן כו'" (בראשית יא, ג).
וכידוע ומפורסם שגם הן הלבנים יבנו בנין בית חומה כמו מן האבנים.
אך שצריך תחלה הכנה, איך לעשות הלבנים, שיהיו
עז,ד
חזקים ומתקיימים.
והוא על ידי שישרפו אותם בכבשן האש.
וכנזכר לעיל, באמרם "נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה", ואזדייקא, "ותהי להם הלבנה לאבן".
והיא האבן הנעשה בידי אדם, ולא בעצם תולדתם כמו אבנים ממש, שהן בריאה בידי שמים.
והנמשל מב' אבנים אלו יובן גם כן ברוחניות, בענין האותיות שנקראים אבנים, שיש בהם גם כן ב' בחינות.
הא', בחינת בריאה בידי שמים, ונקרא אבנים.
והב' בחינה הנעשה בידי אדם, ונקרא לבינים.
והיינו כי בחינת אותיות התורה, הם נקראים אבנים, שהתורה היא מן השמים.
"וידבר ה' אל משה".
והוא נקרא "לשון הקודש", שנמשך מבחינת קדש העליון.
אך בחינת הלבינים, היינו אותיות של ע' לשון מלשונותה אומות, אשר כל עם ועם מדבר כלשונו.
והנה כתיב, "כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם" (זכריה ב, י).
דהיינו, שישראל מפוזרים בע' אומות, ומדברים גם כן כלשון עם ועם שהם דרים בתוכם, בכל צרכי משא ומתן.
ואחר כך, כשמתפללים במסירת נפש בכוונה, ולומדים תורה לשמה, מיגיעת העסק במשא ומתן, אזי מעלים כל צירופי אותיות שדברו בהם למעלה מעלה, לשרש נשמתם,שהיא בחינת "טהורה היא", "טהירו עלאה"שלפני ההשתלשלות.
וזהו הנקרא "חולין שנעשו על טהרת הקדש".
פירוש, כי לשון הקודש נמשך מבחינת קדש העליון, מה שאין כן שאר לשונות, הם חול.
אבל כשמתבררים על ידי התפלה כנזכר לעיל.
(וגם כשמדברים בהם להבין התורה.
וכמו בגמרא יש כמה מלות לשון ארמי:
"הכי השתא", "אי אמרת בשלמא")
הרי הם נעשים על טהרת הקדש, בחינת קדש העליון, וטהירו עילאה.
והרי זה כמשל הלבינים, שהגם שהן עפר פשוט, מכל מקום על ידי מעשה ידי אדם, נעשים גם כן קשים וחזקים בבחינת אבן, כנזכר לעיל, עד שבונים מהם חומה כו', "ואני חומה (שיר השירים ח, י) זו תורה כו'".
ואמנם, הנה אי אפשר שיתהפכו ויתבררו הצירופי אותיות (דחולין, להיות נעשים על טהרת הקודש) הנזכר לעיל, להיות נקרא אבני קודש, כי אם על ידי המסירת נפש בקריאת שמע.
דכמו משל הלבינים, דצריך שישרפו אותן בכבשן תחלה כנזכר לעיל, ועל ידיהשריפה יתהפכו להיות קשים וחזקים כאבנים.
וכך הענין בעבודת ה', ענין שריפת הלבינים הוא על ידי שיתפללו בכוונה בהתלהבות, אהבה ויראה, באמרו "ואהבת בכל לבבך כו'", על ידי זה נשרפים ונכללים אותיות הזרים, מכל המשא ומתן שעוסק, וגם כל החיות ושפע שנעשה מהן, כמו מאכל ולבוש, הכל עולים ונכללים באחדות בעבודת ה', כשמוסר נפשו באחד בהתלהבות.
אך צריך שהעסק במשא ומתן יהיה בקרירות ובעל כרחו, שלא בתשוקה ממש, רקכמו שכופין אותו עד שרוצה, כדי להחיות נפשו ונפשות ביתו, שיוכלו לעבוד את ה' כלימי חלדם.
וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, "עשה תורתך קבע ומלא כתך עראי", שעיקר המכוון בהמלאכה כדי שיהיה "תורתך קבע".
ואז על ידי זה יוכל להעלות בהאותיות אחר כך כנזכר לעיל:
וזהו,"ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כו'".
"תחת רגליו" דוקא.
דהנה מבואר למעלה, בענין "וישב ה' מלך לעולם", שיש בחינת "כסא", כסא', המלביש, ומכסה לאור הנמשך מבחינת "כמראה אדם כו'", עד שיוכל להיות התהוות היש, ודבר נפרד, בבריאה יצירה עשייה.
ובחינת התהוות היש, זהו בחינת "תחת רגליו".
והוא מהשכתוב "ומלכותו בכל משלה" (תהילים קג, יט), היינו, אפילו עד השרים כו'.
מה שאין כן בחינת" יד", הוא למעלה מבחינת כסא, ואין שם בחינת יש ודבר נפרד, רק"איהו וגרמוהי חד".
על כן אמר, "ותחת רגליו", שהוא למטה מבחינת כסא הנזכר לעיל, שם הוא בחינת"לבנת הספיר".
פירוש"לבנת", הוא מענין בחינת לבינים הנזכר לעיל, שהוא בירור והעלאת האותיות של הע' לשון, שלאחר הבירור, הם בחינת "לבנת הספיר", שמאירים כספירים.
וכמו שכתוב "מקום ספיר אבניה'' (איוב כח, ו) "לא ידע אנוש ערכה" (איוב כח,יג).
(והגם שהאותיות הללו נעשים בידי אדם ולא בידי שמים, מכל מקום, על ידי המסירת נפש בקריאת שמע, נתבררו כל כך, עד שנקרא "ספיר".
וכמו שכתוב, "אשר ברא אלקים לעשות" (בראשית ב, ג). "'לעשות' לתקן"בידי אדם.
ועיין,בעץ חייים)
ולקרב הדבר אל השכל, איך אפשר שאותיות
עח,א
של ע'לשון יתעלו כל כך, על ידי עסק התפלה והתורה, להיות גם כן כמו "אבני קדש", עד שנקנראים "לבנת הספיר".
אך הענין, דהנה אנו רואים, שבכל עם ועם המדבר כלשונו, עם כל זה, אין בכל לשון רק הברתה כ"ב צירופי אותיות, שבה' מוצאות הידועים, "אחה"ע מהגרון כו'",כמו בלשון הקודש.
רק השינוי בין שאר לשונות ללשון הקודש, הוא בלשון.
שצירוף "בשר" של לשון הקודש דאותיות אלו, בי"ת שי"ן רי"ש, הן מחיים ממש את הבשר, בדבר ה' בששת ימי בראשית.
מה שאין כן בשאר הלשונות, שהם הסכמיים, כמו שכתוב בפרדס שער האותיות, ובשל"ה.
וכן תמונת אותיות דכתב אשורי, רומז לענינים נפלאים.
שהרי"ר' עקיבא היה דורש על כל קוץ כו'".
וכל זה אינו כלל וכלל בשאר כתבים ולשונות.
אבל עם כל זה, הברת כ"ב אותיות, יש בהן גם כן בשוה.
וידוע,דשורש כ"ב בחינת אותיות אלו, נמשכים ממקום גבוה מאד, ולמעלה מהשכל, רק שקבען בפה כו'.
אם כן, על כל פנים אנו רואים, שגם ע' לשון יש שרש להאותיות למעלה, לכך יוכלו להתעלות עלידי מסירת נפש בקריאת שמע, כנזכר לעיל.
וזהו בחינת "לבנת הספיר", שהוא "תחת רגליו", דהיינו בבירור מבחינת נוגה.
ושם ישגם כן "כעצם השמים לטוהר".
שהוא בחינת אותיות התורה, שהתורה היא מהשמים, והאותיות הן מבחינת טהירו עילאה.
כמו שכתוב בזוהר "גליף גליפו בטהירו עילאה", ונמשכה למטה גם כן "תחת רגליו", בעשיה, כנזכר לעיל.
ונמצא,"לבנת הספיר", ו"עצם השמים לטוהר", הם בחינת ב' מיני אותיות הנזכרים לעיל.
שעל ידיב' מיני אותיות הנזכרים לעיל, הוא עליית הנשמות אחר ירידתן.
שירדו מבחינת "טהורה היא" להיות בבחינת רגל, כנזכר לעיל.
ועל ידיב' בחינת אותיות התורה, הנזכרים לעיל, שהם בבחינת "תחת רגליו" על ידי זה הוא העלייה:
וזהו, "ויראו את אלקי ישראל".
דהנה לעיל מניה כתיב, "ונגש משה לבדו אל הוי"ה, והם לא יגשו". (שמות כד,ב).
כי שרש בחינת משה היה למעלה מבחינת כסא ה', המתלבש בבריאה יצירה עשייה.
(וכמו שנתבאר לעיל, בפירוש "רגלי העם אשר אנכי בקרבו")
ולכן ניתנה התורה על ידו.
כיהתורה ירדה מן השמים, היינו שנמשכה מאצילות לבריאה דרך בחינת הכסא הנזכר לעיל.
(ועיין מה שנתבאר במקום אחר בפירוש "השמים כסאי", דקאי על התורה, שירדה להיות בחינת כסא, לגילוי רצונו וחכמתו כו'.
ועיין מה שכתוב בביאור למה שכתוב בלקוטי אמרים פרק י"ג)
וכדילה משיכו ולהורידו מאצילות לבריאה, היא על ידי משה רבינו עליו השלום, ששרש השגתוהיה בבחינת אצילות ממש.
וכמו שכתוב בו, "מן המים משיתיהו" (שמות ב, י) מבחינת מים עליונים, שהוא בחינת אצילות כו'.
וזהו,"תורה צוה לנו משה" (דברים לג, ד), שהמשיך התורה מאצילות לבריאה, יצירה,עשייה.
מה שאין כן הזקנים, לא היתה השגתם באצילות כלל, רק בבריאה.
ולכן נאמר בהם, "ויראו את אלקי ישראל" בחינת "אלקי", הוא מדת הצמצום וההסתר, בחינת הכסא הנזכר לעיל.
מה שאין כן במשה כתיב, "ונגש אל הוי'" (שמות כד, ב).
שהוא בחינה שלמעלה מהצמצום דשם אלקים, דהיינו למעלה מבחינת הכסא.
ולהיות שהשגת הזקנים היה מבחינת אלקים, שהוא אחר ההעלם דכסא הנזכר לעיל, לכן שם ראו והשיגו בחינת "לבנת הספיר" ובחינת, "כעצם השמים", שהם ב'בחינת אותיות הנזכרים לעיל.
דהיינו שיש שם גם כן מבחינת "עצם השמים", והוא אותיות התורה, שניתנה מהשמים,שהרי נמשכה ונתלבשה גם כן תחת הכסא, הנזכר לעיל.
וזהו בחינת, "אבני קדש" (איכה ד, א).
ועוד יששם גם כן בחינת "לבנת הספיר", שהם אותיות המתבררים מע' לשון, שבחינת אותיות אלו אינם דוקא רק תחת בחינת כסא, כנזכר לעיל באריכות:
וזהו,"ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו" (שמות כד, יא).
פירוש "ידו", הן בחינת חסד, גבורה, תפארת, שהן סמוכין אל הראש, ומחוברין עמו,והם למעלה מבחינת "כסא" והעלם.
על כן הזקנים לא זכו לגילוי זה מבחינת שלמעלה מהכסא, דהיינו מבחינת הידים, והשגתם היה רקעל ידי הכסא.
וזהו,"ותחת רגליו כו'" ולכן "לא שלח ידו" אליהם.
והגם שנקראים "אצילי בני ישראל".
וכמו שכתוב בהו, "ויאצל מן הרוח" (במדבר יא, כה)?
עם כל זה יש הפרש ביניהם למשה.
שהם לאהשיגו רק הארת האצילות המתלבש בבריאה.
וכמו שכתוב "ויראו את אלקי כו'".
עח,ב
ולכן, "והם לא יגשו" (שמות כד, ב) לבחינת גילוי שם הוי"ה.
אבל במשה רבינו עליו השלום כתיב, "ונגש" (שם) לבחינת שם"הוי"ה".
וכן אבות העולם, היו מרכבה לבחינת זרועות עולם, כנזכר לעיל.
(ובזה יובן קצת, מה שכתוב בשיר השירים, "דודי שלח ידו כו'" (שיר השירים ה, ד).
דהיינו לנשמות הגבוהות במאד, אבות העולם, ומשה רבינו עליו השלום, כנזכר לעיל)