פרק קכד

א שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לְדָ֫וִ֥ד לוּלֵ֣י יְ֭הוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ יֹֽאמַר־נָ֗֝א יִשְׂרָאֵֽל׃

ב לוּלֵ֣י יְ֭הוָה שֶׁהָ֣יָה לָ֑נוּ בְּק֖וּם עָלֵ֣ינוּ אָדָֽם׃

ג אֲ֭זַי חַיִּ֣ים בְּלָע֑וּנוּ בַּֽחֲר֖וֹת אַפָּ֣ם בָּֽנוּ^[1]׃

ד אֲ֭זַי הַמַּ֣יִם שְׁטָפ֑וּנוּ נַ֗֝חְלָה עָבַ֥ר עַל־נַפְשֵֽׁנוּ׃

ה אֲ֭זַי עָבַ֣ר עַל־נַפְשֵׁ֑נוּ הַ֝מַּ֗יִם הַזֵּֽידוֹנִֽים׃

ו בָּר֥וּךְ יְהוָ֑ה שֶׁלֹּ֥א נְתָנָ֥נוּ טֶ֗֝רֶף לְשִׁנֵּיהֶֽם׃

ז נַפְשֵׁ֗נוּ כְּצִפּ֥וֹר נִמְלְטָה֮^[2] מִפַּ֪ח יֽ֫וֹקְשִׁ֥ים הַפַּ֥ח נִשְׁבָּ֗ר וַֽאֲנַ֥חְנוּ נִמְלָֽטְנוּ׃

ח עֶ֭זְרֵנוּ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃