איכה פרק ב
א אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־בַּת־צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֨יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹֽא־זָכַ֥ר הֲדֹם־רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ׃ {ס}
(א) איכה יעיב - יאפיל.
כד"א, (מלכים א יח) "והשמים התקדרו בעבים".
משמים ארץ - לאחר שהגביהם עד לשמים, השליכם לארץ בבת אחת. ולא מעט מעט. מאיגרא רמא, לבירא עמיקתא.
הדום רגליו - שרפרף מרגלותיו. וזה בית המקדש:
ב בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י לא (וְלֹ֣א) חָמַ֗ל אֵ֚ת כָּל־נְא֣וֹת יַֽעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ׃ {ס}
(ב) נאות יעקב - בתי יעקב. לשון נוה.
הגיע לארץ - השפילם לארץ.
חלל ממלכה ושריה - אלו ישראל. שהיו קרויים (שמות יט, ו), "ממלכת כהנים".
ושריה - מדרש אגדה יש. אלו שרים של מעלה, שהחליפם. הממונה על האור מינה על המים. והחליף כל הממונים.
לפי שהיו ברשעי ישראל בעלי שם המפורש, ובוטחים הם שישביעו את שרי מעלה להצילם מאש וממים ומחרב.
ועכשו, כשהיו משביע את שר האש בשמו, והוא משיב אין ממשלה זו בידי. וכן כולם:
ג גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי־אַ֗ף כֹּ֚ל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַֽעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָֽכְלָ֖ה סָבִֽיב׃ {ס}
(ג) השיב אחור ימינו - השיב עצמו כמשיב "אחור ימינו" מלהלחם בעד בניו:
ד דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַֽחֲמַדֵּי־עָ֑יִן בְּאֹ֨הֶל֙ בַּת־צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ׃ {ס}
(ד) דרך קשתו - לפי שכך דרך קשת שהם חזקים, לשום רגלו עליהם כשהוא כופפם. לכך נכתב בלשון דריכה.
שפך כאש חמתו - כך חבור המלה. שפך חמתו שהיא כאש.
כי לא מצינו שפיכה של אש אלא אצל חמה.
כדכתיב, (תהלים עט,ו) "שפוך חמתך על הגוים":
ה הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י ׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֨רֶב֙ בְּבַת־יְהוּדָ֔ה[1] תַּֽאֲנִיָּ֖ה וַֽאֲנִיָּֽה׃ {ס}
(ה) וירב בבת יהודה - הרבה בכנסת יהודה.
תאניה ואניה - צער ויללה.
וירב - נקוד יו"ד קמץ קטן. שהוא לשון הרבה את אחרים.
"וירב העם ויעצמו מאד", נקוד חירק. שהוא לשון רבה הוא את עצמו.
וכן כל תיבה שפעל שלה בה"א, כגון פנה, זכה, בכה, כן דרכה לשמש, כשהוא מחסר ממנה ה"א. כשהוא מדבר על עצמו נקוד חירק.
כגון, (שמות ז) "ויפן פרעה".
וכשהוא מדבר על אחרים, נקוד קמץ.
כגון, (שופטים טו) "ויפן זנב אל זנב".
(מלכים ב כה) "ויגל יהודה מעל אדמתו".
(מלכים ב' יח) "ויגל מלך בבל את ישראל אשורה":
ו וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מֹֽעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה ׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן׃ {ס}
(ו) ויחמוס - לשון כריתה.
וכן, (איוב טו) "יחמוס כגפן".
(ירמיה יג) "נחמסו עקביך".
כגן - כמו שגוזזין ירקות הגנה.
שכו - מעונתו.
"שכו", כתיב. ששיכך חמתו על בניו בחורבן ביתו.
נדרש במדרש קינות.
שחת מועדו - בית קדשי הקדשים. ששם היה נועד לבניו.
שנאמר, (שמות כה, כב) "ונועדתי לך שם".
מלך וכהן - צדקיהו המלך, ושריהו כהן גדול:
ז זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י ׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָֽתְנ֥וּ בְּבֵית־יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד׃ {ס}
(ז) נאר - ביטל.
וכן, (תהלים פט,מ) "נארת ברית עבדך".
כיום מועד - שהיו שמחים ומשוררים בתוכו בקול רם.
כן נתנו האויבים בחרבנו קול שמחה:
ח חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה ׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹֽא־הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ׃ {ס}
(ח) חשב ה' להשחית - זה ימים רבים שעלתה על דעתו כך.
שנאמר, (ירמיה לב) "כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת להסירה מעל פני".
נטה קו - של משפט. ליפרע על עונינו.
מבלע - מהשחית.
חיל וחומה - שורא, ובר שורא.
חומה נמוכה שכנגד חומה גבוהה:
ט טָֽבְע֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹֽא־מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵֽיְהוָֽה׃ {ס}
(ט) טבעו בארץ שעריה - מדרש אגדה. לפי שחלקו כבוד לארון, שנאמר, (תהלים כד), "שאו שערים ראשיכם", לפיכך לא שלטה בהם בריה וטבעו בארץ.
ורבותינו אמרו, מעשי ידי דוד היו, לפיכך לא שלטו בהם אויבים.
אין תורה - אין בהם מורה הוראה:
י יֵֽשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־רֹאשָׁ֔ם חָֽגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֨רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ {ס}
(י) ישבו לארץ וגו' - כמשמעו.
ומדרש אגדה, נבוכדנצר הושיבם לארץ.
כשמרד בו צדקיהו, ועבר על שבועתו, בא וישב לו בדפנה של אנטוכיא, ושלח בשביל סנהדרין, ובאו לקראתו.
וראה אותם אנשים של צורה, והשיב אותם בקתדראות של זהב, ואמר להם, "סדרו לי תורתכם פרשה ופרשה, ותרגמוה לי".
כיון שהגיעו לפרשת נדרים, אמר להם, "אם הוא רוצה לחזור, יכול הוא לחזור?"
אמרו לו, "ילך אצל חכם, ויתיר לו".
אמר להם, "אם כן, אתם התרתם לצדקיהו את שבועתו".
צוה, ושמטום, והושיבם לארץ, וקשרו שערות ראשם בזנבות הסוסים, וגרדום:
יא כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֨רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־שֶׁ֖בֶר בַּת־עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק[2] בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה׃ {ס}
(יא) חמרמרו - רגרז"לירט בלעז.
דרך בני מעים כשמשליכם אדם לאור הם כווצים ומתחמרמרים.
בעטף - פשמ"יר:
יב לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־חֵ֖יק אִמֹּתָֽם׃ {ס}
יג מָֽה־אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־צִיּ֑וֹן כִּֽי־גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־לָֽךְ׃ {ס}
(יג) מה אעידך ומה אדמה לך - לומר לך מה תתמה על שברך. הלא אף לאומה פלונית אירע כמותך.
מה אשוה לך ואנחמך - כשבאה צרה על אדם אומר לו אף בפלוני עלתה כך, תנחומי הם לו:
יד נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־גִלּ֥וּ עַל־עֲו͏ֹנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב שביתך (שְׁבוּתֵ֑ךְ) וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים׃ {ס}
(יד) שוא ותפל - דברים שאין בהם טעם. ובלשון לע"ז אפלשטרי"מנט.
ולא גלו על עונך - להוכיח דרכך על פניך.
להשיב שבותך - לישר משובותיך.
לשון שובבה. שובבים.
(ישעיה נו) "וילך שובב".
ומדוחים - הדיחוך מעלי:
טו סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֨יִם֙ כָּל־עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־בַּ֖ת יְרֽוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־הָאָֽרֶץ׃ {ס}
(טו) שרקו - נופח בפיו. שיבלי"ר בלעז.
ודרך אדם לעשות כן. הרואה דבר חשוב, שחרב וכלה.
כלילת יופי - כל היופי היה שלה:
טז פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־אֹ֣יְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־שֵׁ֔ן אָֽמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ׃ {ס}
(טז) פצו עליך פיהם - מפני מה הקדים פ"ה לעי"ן?
מפני שהיו אומרים בפיהם מה שלא ראו בעיניהם:
יז עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֨יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ׃ {ס}
(יז) בצע אמרתו - כלה גזרתו. כמו, (איוב ו) "יתר ידו ויבצעני".
אשר צוה מימי קדם - שכתוב בתורה, (ויקרא כו) "ויספתי ליסרה אתכם שבע":
יח צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־צִ֠יּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־תִּדֹּ֖ם בַּת־עֵינֵֽךְ׃ {ס}
(יח) פוגת - העברה. טרישאלמי"נט. כמו, (בראשית מה) "ויפג לבו".
בת עינך - שחור של עין. שקורין פרוני"לש:
יט ק֣וּמִי ׀ רֹ֣נִּי בליל (בַלַּ֗יְלָה) לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֨יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־נֶ֨פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָֽעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־חוּצֽוֹת׃ {ס}
(יט) אשמורות - שתי חלקי הלילה. שהלילה נחלקה לשלשה חלקים. כמו שאמרו רבותינו במסכת ברכות.
העטופים - אשפומי"ן בלע"ז:
כ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹֽלְלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־יֵֽהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא׃ {ס}
(כ) עוללי טפוחים - ילדים רכים, שעודן גדלים בטפוחי אמותם.
ורבותינו דרשוהו על דואג בן יוסף. שהיתה אמו מודדתו בטפחים בכל יום, לתת זהב לבית המקדש לפי מה שהיה גדל, ולבסוף אכלתו.
אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא - רוח הקדש משיבתם. וכי נאה לכם שהרגתם את זכריה בן יהוידע?! כמו שכתוב בדברי הימים, שהוכיחם כשבאו להשתחוות ליואש ועשאוהו ע"א.
(דברי הימים ב כד) "ורוח לבשה את זכריה בן יהוידע והיה כהן ונביא והרגוהו בעזרה":
כא שָֽׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתֽוּלֹתַ֥י וּבַֽחוּרַ֖י נָֽפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֨גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃ {ס}
כב תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹֽיְבִ֥י כִלָּֽם׃ {פ}
(כב) תקרא כיום מועד - כמו קראת ולשון הווה הוא.
מגורי - שכיני הרעים להאסף עלי להשחית.
אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם - הילדים אשר טפחתי וגדלתי אותם, בא האויב וכלה אותם: