יד וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר־חִטִּ֗ים[1] וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה[2] וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל־לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל־לֵאָ֔ה תְּנִי־נָ֣א לִ֔י מִדּֽוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ׃
(יד) בִּימֵי קְצִיר חִטִּים – לְהַגִּיד שִׁבְחָן שֶׁל שְׁבָטִים, שֶׁעֵת הַקָּצִיר הָיָה, וְלֹא פָּשַׁט יָדוֹ בְּגָזֵל לְהָבִיא חִטִּים וּשְׂעוֹרִים, אֶלָּא דְּבַר הֶפְקֵר שֶׁאֵין אָדָם מַקְפִּיד בּוֹ (ב"ר עב,ב) (ועיין סנהדרין צ"ט ע"ב).
דּוּדָאִים – "סִגְּלֵי" (סנהדרין שם). עֵשֶׂב הוּא, וּבִלְשׁוֹן יִשְׁמָעֵאל יַסְמִי"ן.
טו וַתֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הַמְעַט֙ קַחְתֵּ֣ךְ אֶת־אִישִׁ֔י וְלָקַ֕חַת גַּ֥ם אֶת־דּֽוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל לָכֵן֙ יִשְׁכַּ֤ב עִמָּךְ֙ הַלַּ֔יְלָה תַּ֖חַת דּֽוּדָאֵ֥י בְנֵֽךְ׃
(טו) וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי – בִּתְמִיהַּ: וְלַעֲשׂוֹת עוֹד זֹאת, לִקַּח גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי? וְתַרְגוּמוֹ "וְתִסְּבִין"[3].
לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה – שֶׁלִּי הָיְתָה שְׁכִיבַת לַיְלָה זוֹ, וַאֲנִי נוֹתְנָהּ לָךְ תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ. וּלְפִי שֶׁזִּלְזְלָה בְּמִשְׁכַּב הַצַּדִּיק, לֹא זָכְתָה לְהִקָּבֵר עִמּוֹ (ב"ר עב, ג).
טז וַיָּבֹ֨א יַֽעֲקֹ֣ב מִן־הַשָּׂדֶה֮ בָּעֶרֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ[4] וַתֹּ֨אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדֽוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא[5]׃
(טז) שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ – נָתַתִּי לְרָחֵל שְׂכָרָהּ.
בַּלַּיְלָה הוּא – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִיְּעוֹ שֶׁיֵּצֵא מִשָּׁם יִשָּׂשכָר (נדה ל"א ע"א).
יז וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶל־לֵאָ֑ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד לְיַֽעֲקֹ֖ב בֵּ֥ן חֲמִישִֽׁי׃
(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה – שֶׁהָיְתָה מִתְאַוָּה וּמְחַזֶּרֶת לְהַרְבּוֹת שְׁבָטִים (ב"ר עב, ה).
יח וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִשָּׂשכָֽר׃
יט וַתַּ֤הַר עוֹד֙ לֵאָ֔ה וַתֵּ֥לֶד בֵּן־שִׁשִּׁ֖י לְיַֽעֲקֹֽב׃
כ וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה זְבָדַ֨נִי[6] אֱלֹהִ֥ים ׀ אֹתִי֮ זֵ֣בֶד טוֹב֒ הַפַּ֨עַם֙ יִזְבְּלֵ֣נִי אִישִׁ֔י כִּֽי־יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שִׁשָּׁ֣ה בָנִ֑ים וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ זְבֻלֽוּן׃
(כ) זֶבֶד טוֹב – כְּתַרְגּוּמוֹ[7].
יִזְבְּלֵנִי – לְשׁוֹן "בֵּית זְבוּל" (מל"א ח, יג), הירבירייריא"ה[8] בְּלַעַז, בֵּית מָדוֹר. מֵעַתָּה לֹא תְּהֵא עִקַּר דִּירָתוֹ אֶלָּא עִמִּי (אונקלוס), שֶׁיֵּשׁ לִי בָּנִים כְּנֶגֶד כָּל נָשָׁיו.
כא וְאַחַ֖ר יָ֣לְדָה בַּ֑ת וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ דִּינָֽה[9]׃
(כא) דִּינָה – פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁדָּנָה לֵאָה דִּין בְּעַצְמָהּ: אִם זֶה זָכָר, לֹא תְּהֵא רָחֵל אֲחוֹתִי כְּאַחַת הַשְּׁפָחוֹת? וְהִתְפַּלְּלָה עָלָיו, וְנֶהְפַּךְ לִנְקֵבָה (ברכות ס' ע"א) (תנחומא, ח).
כב וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֨יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָֽהּ׃
(כב) וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל – זָכַר לָהּ שֶׁמָּסְרָה סִימָנֶיהָ לַאֲחוֹתָהּ (ב"ב קכג ע"א; ב"ר עג,ד), וְשֶׁהָיְתָה מְצֵרָה שֶׁמָּא תַּעֲלֶה בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל עֵשָׂו, שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה יַעֲקֹב, לְפִי שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים (תנחומא ישן, כ). וְאַף עֵשָׂו הָרָשָׁע כָּךְ עָלָה בְּלִבּוֹ כְּשֶׁשָּׁמַע שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים; הוּא שֶׁיִּסֵּד הַפַּיָּט: "הָאַדְמוֹן כְּבָט שֶׁלֹּא חָלָה, צָבָה לְקַחְתָּהּ לוֹ וְנִתְבַּהֲלָה" (בקרובות ליום א' דר"ה שחרית).
כג וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹהִ֖ים אֶת־חֶרְפָּתִֽי׃
(כג) אָסַף – הִכְנִיסָהּ בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא תֵּרָאֶה. וְכֵן: "אֱסֹף חֶרְפָּתֵנוּ" (ישעיהו ד, א), "וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה" (שמות ט, יט), "אָסְפוּ נָגְהָם" (יואל ד, טו); "וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף" (ישעיהו ס, כ), לֹא יִטָּמֵן.
חֶרְפָּתִי – שֶׁהָיִיתִי לְחֶרְפָּה, שֶׁאֲנִי עֲקָרָה, וְהָיוּ אוֹמְרִים עָלַי שֶׁאֶעֱלֶה לְחֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע (תנחומא ישן שם). וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, כָּל זְמַן שֶׁאֵין לָאִשָּׁה בֵּן – אֵין לָהּ בְּמִי לִתְלוֹת סִרְחוֹנָהּ; מִשֶּׁיֵּשׁ לָהּ בֵּן – תּוֹלָה בּוֹ. מִי שָׁבַר כְּלִי זֶה? בִּנְךָ; מִי אָכַל תְּאֵנִים אֵלּוּ? בִּנְךָ (ב"ר עג, ה).
כד וַתִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף יְהוָ֛ה לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר׃
(כד) יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר – יוֹדַעַת הָיְתָה בִּנְבוּאָה שֶׁאֵין יַעֲקֹב עָתִיד לְהַעֲמִיד אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים; אָמְרָה: יְהִי רָצוֹן שֶׁאוֹתוֹ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד – יְהֵא מִמֶּנִּי. לְכָךְ לֹא הִתְפַּלְלָה אֶלָּא עַל בֵּן אַחֵר (ב"ר עב,ו).
כה וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֛ר יָֽלְדָ֥ה רָחֵ֖ל אֶת־יוֹסֵ֑ף[10] וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל־לָבָ֔ן שַׁלְּחֵ֨נִי֙ וְאֵ֣לְכָ֔ה אֶל־מְקוֹמִ֖י וּלְאַרְצִֽי׃
(כה) כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף – מִשֶּׁנּוֹלַד שְׂטָנוֹ שֶׁל עֵשָׂו (ב"ר עג,ז; ב"ב קכ"ג ע"ב), שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ" (עובדיה א, יח). אֵשׁ בְּלֹא לֶהָבָה אֵינוֹ שׁוֹלֵט לְמֵרָחוֹק; מִשֶּׁנּוֹלַד יוֹסֵף, בָּטַח יַעֲקֹב בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְרָצָה לָשׁוּב (תנחומא ישן כג, בסוף הקטע).
כו תְּנָ֞ה אֶת־נָשַׁ֣י וְאֶת־יְלָדַ֗י אֲשֶׁ֨ר עָבַ֧דְתִּי אֹֽתְךָ֛ בָּהֵ֖ן וְאֵלֵ֑כָה כִּ֚י אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֶת־עֲבֹֽדָתִ֖י אֲשֶׁ֥ר עֲבַדְתִּֽיךָ׃
(כו) תְּנָה אֶת נָשַׁי וְגוֹמֵר – אֵינִי רוֹצֶה לָצֵאת כִּי אִם בִּרְשׁוּת (עיין תנחומא ישן שם, תחילת אות כד).
כז וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לָבָ֔ן אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ נִחַ֕שְׁתִּי וַיְבָֽרְכֵ֥נִי יְהוָ֖ה בִּגְלָלֶֽךָ׃
(כז) נִחַשְׁתִּי – מְנַחֵשׁ הָיָה (ס"א: הָיִיתִי), נִסִּיתִי בַּנִּחוּשׁ שֶׁלִּי שֶׁעַל יָדְךָ בָּאָה לִי בְּרָכָה. כְּשֶׁבָּאתָ לְכָאן לֹא הָיוּ לִי בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן" (לעיל כט, ו); אֶפְשָׁר יֵשׁ לוֹ בָּנִים, וְהוּא שׁוֹלֵחַ בִּתּוֹ אֵצֶל הָרוֹעִים? וְעַכְשָׁו הָיוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן" (בראשית לא, א).