(כז) תחטא בשגגה - בעבודה זרה:
עז בת שנתה - שאר עבירות, יחיד מביא כשבה או שעירה, ובזו קבע לה שעירה:
כח וְכִפֶּ֣ר הַכֹּהֵ֗ן עַל־הַנֶּ֧פֶשׁ הַשֹּׁגֶ֛גֶת בְּחֶטְאָ֥ה בִשְׁגָגָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה לְכַפֵּ֥ר עָלָ֖יו וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃
כט הָֽאֶזְרָח֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֑ם תּוֹרָ֤ה אַחַת֙ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם לָֽעֹשֶׂ֖ה בִּשְׁגָגָֽה׃
ל וְהַנֶּ֜פֶשׁ אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֣ה ׀ בְּיָ֣ד רָמָ֗ה מִן־הָֽאֶזְרָח֙ וּמִן־הַגֵּ֔ר אֶת־יְהוָ֖ה ה֣וּא מְגַדֵּ֑ף וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃
(ל) ביד רמה - במזיד:
מגדף - מחרף. כמו: (יחזקאל ה, טו) "והייתה חרפה וגדופה". (ישעיה לז, ו) "אשר גדפו נערי מלך אשור". עוד דרשו רבותינו: מכאן למברך את השם שהוא בכרת:
לא כִּ֤י דְבַר־יְהוָה֙ בָּזָ֔ה וְאֶת־מִצְוָת֖וֹ הֵפַ֑ר הִכָּרֵ֧ת ׀ תִּכָּרֵ֛ת הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא עֲוֹנָ֥ה בָֽהּ׃ {פ}
(לא) דבר ה' - אזהרת עבודה זרה מפי הגבורה, והשאר מפי משה:
עונה בה - בזמן שעונה בה, שלא עשה תשובה:
[ברכות כד, ב] [סנהדרין צ, ב] [בענין בן איש מצרי והמקושש]
לב וַיִּֽהְי֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בַּמִּדְבָּ֑ר וַֽיִּמְצְא֗וּ אִ֛ישׁ מְקֹשֵׁ֥שׁ עֵצִ֖ים בְּי֥וֹם הַשַּׁבָּֽת׃
(לב) ויהיו בני ישראל במדבר וימצאו - בגנותן של ישראל דבר הכתוב, שלא שמרו אלא שבת ראשונה, ובשניה בא זה וחללה:
לג וַיַּקְרִ֣יבוּ אֹת֔וֹ הַמֹּֽצְאִ֥ים אֹת֖וֹ מְקֹשֵׁ֣שׁ עֵצִ֑ים אֶל־מֹשֶׁה֙ וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן וְאֶ֖ל כָּל־הָֽעֵדָֽה׃
(לג) המצאים אתו מקושש - שהתרו בו ולא הניח מלקושש אף משמצאוהו והתרו בו:
לד וַיַּנִּ֥יחוּ אֹת֖וֹ בַּמִּשְׁמָ֑ר כִּ֚י לֹ֣א פֹרַ֔שׁ מַה־יֵּֽעָשֶׂ֖ה לֽוֹ׃ {ס}
(לד) כי לא פרש מה יעשה לו - לא היו יודעים באיזו מיתה ימות, אבל יודעים היו שהמחלל שבת במיתה:
לה וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מ֥וֹת יוּמַ֖ת הָאִ֑ישׁ רָג֨וֹם אֹת֤וֹ בָֽאֲבָנִים֙ כָּל־הָ֣עֵדָ֔ה מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃
(לה) רגום - כמו עשה פיישנ"ט בלע"ז [בעשות] וכן הלוך אלנ"ט [בהלוך]. וכן, "זכור" ו"שמור":
לו וַיֹּצִ֨יאוּ אֹת֜וֹ כָּל־הָֽעֵדָ֗ה אֶל־מִחוּץ֙ לַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיִּרְגְּמ֥וּ אֹת֛וֹ בָּֽאֲבָנִ֖ים וַיָּמֹ֑ת כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃ {פ}
(לו) ויציאו אותו - מכאן שבית הסקילה חוץ ורחוק מבית דין:
לז וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
לח דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹֽרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃
(לח) ועשו להם ציצת - על שם הפתילים התלויים בה. כמו: (יחזקאל ח, ג) "ויקחני בציצית ראשי". דבר אחר: "ציצית" - על שם וראיתם אותו, כמו: (שה"ש ב, ט) "מציץ מן החרכים":
תכלת - צבע ירוק של חלזון:
לט וְהָיָ֣ה לָכֶם֮ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹת יְהוָ֔ה וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַֽחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַֽחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַֽחֲרֵיהֶֽם׃
(לט) וזכרתם את כל מצוות ה' - שמניין גימטרייה של ציצית שש מאות, ושמונה חוטים וחמשה קשרים הרי תרי"ג:
ולא תתורו אחרי לבבכם - כמו (לעיל יג כה) "מתור הארץ". הלב והעיניים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות. העין רואה. והלב חומד. והגוף עושה את העבירות:
מ לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֑י וִֽהְיִיתֶ֥ם קְדֹשִׁ֖ים לֵֽאלֹהֵיכֶֽם׃
מא אֲנִ֞י יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֨ר הוֹצֵ֤אתִי אֶתְכֶם֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לִֽהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ {פ}
(מא) אני ה' - נאמן לשלם שכר:
אלהיכם - נאמן ליפרע:
אשר הוצאתי אתכם - על מנת כן פדיתי אתכם, שתקבלו עליכם גזרותיי:
אני ה' אלהיכם - עוד למה נאמר? כדי שלא יאמרו ישראל, מפני מה אמר המקום, לא שנעשה ונטול שכר?! אנו לא עושים ולא נוטלים שכר. על כרחכם אני מלככם. וכן הוא אומר: (יחזקאל כ, לג) "אם לא ביד חזקה וגו' אמלוך עליכם". דבר אחר: למה נאמר יציאת מצרים? אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור לשאינה של בכור. אני הוא עתיד להבחין ולהיפרע מן התולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא.
ומיסודו של רבי משה הדרשן העתקתי: למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת עבודה זרה? לומר שהמחלל את השבת כעובד עבודה זרה, שאף היא שקולה ככל המצות. וכן הוא אומר בעזרא: (נחמי' ט, יג - טו) "ועל הר סיני ירדת, ותתן לעמך תורה ומצוות, ואת שבת קדשך הודעת להם". ואף פרשת ציצית לכך נסמכה לאלו, לפי שאף היא שקולה כנגד כל המצות. שנאמר, "ועשיתם את כל מצותי":
על כנפי בגדיהם - כנגד: (שמות יט, ד) "ואשא אתכם על כנפי נשרים". על ארבע כנפות ולא בעלת שלוש ולא בעלת חמש. כנגד, ארבע לשונות של גאולה. שנאמר במצרים: (שמות ו, ו - ז): "והוצאתי", "והצלתי", "וגאלתי", ולקחתי:
פתיל תכלת - על שם שכול בכורות. תרגומו של שכול: "תכלא". ומַכָּתָם הייתה בלילה. וכן צבע התכלת דומה לצבע רקיע, המשחיר לעת ערב. ושמונה חוטים שבה, כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים.
[עיין בלקו"ש חלק ח' שלח שיחה ב ביאור דברי רש"י אלו שהביא מיסודו של ר' משה הדרשן]