כב כִּי֩ אִם־שָׁמֹ֨ר תִּשְׁמְר֜וּן אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם לַֽעֲשֹׂתָ֑הּ לְאַֽהֲבָ֞ה אֶת־יְהוָ֧ה אֱלֹֽהֵיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכָל־דְּרָכָ֖יו וּלְדָבְקָה־בֽוֹ׃
(כב) שמור תשמרון - אזהרת שמירות הרבה, להיזהר בתלמודו שלא ישתכח:
ללכת בכל דרכיו - הוא רחום, ואתה תהא רחום. הוא גומל חסדים, ואתה גמול חסדים:
ולדבקה בו - אפשר לומר כן! והלא אש אוכלה הוא? אלא הדבק בתלמידים ובחכמים, ומעלה אני עליך כאלו נדבקת בו:
[ספר המצוות מ"ע ח] [ספר המצוות מ"ע ו]
כג וְהוֹרִ֧ישׁ יְהוָ֛ה אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֣ם גּוֹיִ֔ם גְּדֹלִ֥ים וַֽעֲצֻמִ֖ים מִכֶּֽם׃
(כג) והוריש ה' - עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי:
ועצמים מכם - אתם גבורים, והם גבורים מכם. שאם לא שישראל גיבורים, מה השבח שמשבח את האמוריים לומר "ועצומים מכם"? אלא אתם גבורים משאר אומות, והם גבורים מכם:
כד כָּל־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם יִֽהְיֶ֑ה מִן־הַמִּדְבָּ֨ר וְהַלְּבָנ֜וֹן מִן־הַנָּהָ֣ר נְהַר־פְּרָ֗ת[1] וְעַד֙ הַיָּ֣ם הָֽאַחֲר֔וֹן[2] יִֽהְיֶ֖ה גְּבֻֽלְכֶֽם׃
כה לֹֽא־יִתְיַצֵּ֥ב אִ֖ישׁ בִּפְנֵיכֶ֑ם פַּחְדְּכֶ֨ם וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם יִתֵּ֣ן ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם עַל־פְּנֵ֤י כָל־הָאָ֨רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדְרְכוּ־בָ֔הּ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃ {ס}
(כה) לא יתייצב איש וגו' - אין לי אלא איש, אומה, ומשפחה, ואשה בכשפיה, מנין? תלמוד לומר: "לא יתייצב" מכל מקום. אם כן מה תלמוד לומר "איש"? אפילו כעוג מלך הבשן:
פחדכם ומוראכם - והלא פחד הוא מורא? אלא, "פחדכם" על הקרובים. "ומוראכם", על הרחוקים. פחד, לשון בעיתת פתאום. מורא, לשון דאגה מימים רבים:
כאשר דבר לכם - והיכן דבר? (שמות כג, כז) "אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ" וגו':