ז זְכֹר֙ יְמ֣וֹת עוֹלָ֔ם בִּ֖ינוּ שְׁנ֣וֹת דֹּר־וָדֹ֑ר {ס} שְׁאַ֤ל אָבִ֨יךָ֙ וְיַגֵּ֔דְךָ זְקֵנֶ֖יךָ וְיֹ֥אמְרוּ לָֽךְ׃ {ר}

(ז) זכר ימות עולם - מה עשה בראשונים שהכעיסו לפניו:

בינו שנות דר ודר - דור אנוש שהציף עליהם מי אוקינוס. ודור המבול ששטפם. דבר אחר: לא נתתם לבבכם על שעבר. בינו שנות דור ודור - להכיר להבא, יש בידו להיטיב לכם ולהנחיל לכם ימות המשיח והעולם הבא:

שאל אביך - אלו הנביאים, שנקראים אבות. כמו שנאמר באליהו, (מלכים ב' ב, יב) "אבי אבי רכב ישראל":

זקניך - אלו החכמים:

ויאמרו לך - הראשונות:

ח בְּהַנְחֵ֤ל עֶלְיוֹן֙ גּוֹיִ֔ם {ס} בְּהַפְרִיד֖וֹ בְּנֵ֣י אָדָ֑ם {ר}יַצֵּב֙ גְּבֻלֹ֣ת עַמִּ֔ים {ס} לְמִסְפַּ֖ר בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {ר}

(ח) בהנחל עליון גוים - כשהנחיל הקדוש ברוך הוא למכעיסיו את חלק נחלתן, הציפן ושטפם:

בהפרידו בני אדם - כשהפיץ דור הפלגה, היה בידו להעבירם מן העולם, ולא עשה כן. אלא ,"יצב גבולות עמים", קיימם ולא אבדם:

למספר בני ישראל - בשביל מספר בני ישראל, שעתידים לצאת מבני שם. ולמספר שבעים נפש של בני ישראל שירדו למצרים, הציב גבולות עמים, שבעים לשון:

ט כִּ֛י חֵ֥לֶק יְהוָ֖ה עַמּ֑וֹ {ס} יַֽעֲקֹ֖ב חֶ֥בֶל נַֽחֲלָתֽוֹ׃ {ר}

(ט) כי חלק ה' עמו - למה כל זאת? לפי שהיה חלקו כבוש ביניהם ועתיד לצאת. ומי הוא חלקו? "עמו". ומי הוא עמו? 

יעקב חבל נחלתו - והוא השלישי באבות. המשולש בשלוש זכיות: זכות אבי אביו. וזכות אביו. וזכותו. הרי שלשה. כחבל הזה שהוא עשוי בשלשה גדילים. והוא ובניו היו לו לנחלה. ולא ישמעאל בן אברהם. ולא עשו בן של יצחק:

י יִמְצָאֵ֨הוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ מִדְבָּ֔ר {ס} וּבְתֹ֖הוּ יְלֵ֣ל יְשִׁמֹ֑ן {ר}יְסֹֽבְבֶ֨נְהוּ֙ יְב֣וֹנְנֵ֔הוּ {ס} יִצְּרֶ֖נְהוּ כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֽוֹ׃ {ר}

(י) ימצאהו בארץ מדבר - אותם מצא לו נאמנים בארץ המדבר. שקבלו עליהם תורתו ומלכותו ועולו מה שלא עשו ישמעאל ועשו. שנאמר, (לקמן לג, ב) "וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן":

ובתהו ילל ישימון - ארץ ציה ושממה, מקום יללת תנינים ובנות יענה. אף שם נמשכו אחר האמונה. ולא אמרו למשה, "האיך נצא למדברות מקום ציה  ושממון?" כענין שנאמר, (ירמיה ב, ב) "לכתך אחרי במדבר":

יסבבנהו - שם סבבם והקיפם בעננים. וסבבם בדגלים, לארבע רוחות. וסבבן בתחתית ההר. שכפהו עליהם כגיגית:

יבוננהו - שם בתורה ובינה:

יצרנהו - מנחש, שרף, ועקרב. ומן האומות:

כאישון עינו - הוא השחור שבעין. שהמאור יוצא הימנו. ואונקלוס תרגם: ימצאהו - יספיקהו כל צרכו במדבר. כמו, (במדבר יא, כב) "ומצא להם". (יהושע יז, טז) "לא ימצא לנו ההר". 

יסבבנהו - אשרינון סחור סחור לשכינתיה. אוהל מועד באמצע, וארבעה דגלים לארבע רוחות:

יא כְּנֶ֨שֶׁר֙ יָעִ֣יר קִנּ֔וֹ עַל־גּֽוֹזָלָ֖יו יְרַחֵ֑ף {ס} יִפְרֹ֤שׂ כְּנָפָיו֙ יִקָּחֵ֔הוּ יִשָּׂאֵ֖הוּ עַל־אֶבְרָתֽוֹ׃ {ר}

(יא) כנשר יעיר קנו - נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על בניו. ואינו נכנס לקנו פתאום. עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו, בין אילן לאילן, בין שוכה לחברתה, כדי שיעורו בניו, ויהא בהם כח לקבלו:

יעיר קנו - יעורר בניו:

על גוזליו ירחף - אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף. נוגע ואינו נוגע. אף הקב"ה, (איוב לז, כג) "שדי לא מצאנוהו שגיא כח". כשבא ליתן תורה, לא נגלה עליהם מרוח אחת, אלא מארבע רוחות. שנאמר, (לקמן לג, ב) "ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן, ואתה מרבבות קודש". (חבקוק ג, ג) "אלוה מתימן יבא", זו רוח רביעית:

יפרוש כנפיו יקחהו - כשבא ליטלן ממקום למקום, אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות. לפי ששאר עופות יראים מן הנשר, שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם. לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר. אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ, לפיכך נושאן על כנפיו. אומר: מוטב שיכנס החץ בי, ולא יכנס בבני. אף הקב"ה, (שמות יט, ד) "וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים". כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים, היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות. מיד, (שמות יד, יט - כ) "וַיִּסַּע מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים" וְגוֹמֵר "וַיָּבֹא בֵּין מַחֲנֶה מִצְרַיִם" וְגוֹמֵר:

יב יְהוָ֖ה בָּדָ֣ד יַנְחֶ֑נּוּ {ס} וְאֵ֥ין עִמּ֖וֹ אֵ֥ל נֵכָֽר׃ {ר}

(יב) ה' בדד ינחנו - נהגם במדבר בטח ובדד:

ואין עמו אל נכר - לא היה כח באחד מכל אלוהי הגיוים להראות כוחו ולהלחם עימהם. ורבותינו דרשוהו על העתיד. וכן תרגם אונקלוס. ואני אומר דברי תוכחה הם, להעיד השמים והארץ, ותהא השירה להם לעד שסופן לבגוד, ולא יזכרו הראשונות שעשה להם, ולא הנולדות שהוא עתיד לעשות להם. לפיכך צריך ליישב הדבר לכאן ולכאן. וכל הענין מוסב על (פסוק ז) "זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור", כן עשה להם וכן עתיד לעשות, כל זה היה להם לזכור: