מד וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֥י הַשִּׁירָֽה־הַזֹּ֖את בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם ה֖וּא וְהוֹשֵׁ֥עַ בִּן־נֽוּן׃
(מד) הוא והושע בן נון - שבת של דיוזגי הייתה. נטלה רשות מזה ונתנה לזה. העמיד לו משה מתורגמן ליהושע, שיהא דורש בחייו. כדי שלא יאמרו ישראל, חיי רבך לא היה לך להרים ראש. ולמה קוראו כאן "הושע"? לומר שלא זחה דעתו עליו. שאף על פי שנתנה לו גדולה, השפיל עצמו כאשר מתחילתו:
מה וַיְכַ֣ל מֹשֶׁ֗ה לְדַבֵּ֛ר אֶת־כָּל־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵֽל׃
מו וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ שִׂ֣ימוּ לְבַבְכֶ֔ם לְכָ֨ל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֧ר אָֽנֹכִ֛י מֵעִ֥יד בָּכֶ֖ם הַיּ֑וֹם אֲשֶׁ֤ר תְּצַוֻּם֙ אֶת־בְּנֵיכֶ֔ם לִשְׁמֹ֣ר לַֽעֲשׂ֔וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת׃
(מו) שימו לבבכם - צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואוזניו מכוונים לדברי תורה. וכן הוא אומר, (יחזקאל מ, ד) "בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך" וגו'. הרי דברים קל וחומר, ומה תבנית הבית שהוא נראה לעיניים ונמדד בקנה, צריך אדם שיהיו עיניו ואוזניו ולבו מכוונים להבין. דברי תורה שהן כהררין התלויין בשערה על אחת כמה וכמה!
מז כִּ֠י לֹֽא־דָבָ֨ר רֵ֥ק הוּא֙ מִכֶּ֔ם כִּי־ה֖וּא חַיֵּיכֶ֑ם וּבַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה תַּֽאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹֽבְרִ֧ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֛ן שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ {פ}
(מז) כי לא דבר רק הוא מכם - לא לחנם אתם יגעים בה, כי הרבה שכר תלוי בה, כי הוא חייכם. דבר אחר, אין לך דבר ריקן בתורה, שאם תדרשנו שאין בו מתן שכר. תדע לך שכן אמרו, (בראשית לו, כב) "ואחות לוטן תמנע". (בראשית לו, יב) "ותמנע הייתה פילגש" וגו'. לפי שאמרה איני כדאי להיות לו לאשה, הלוואי ואהיה פילגשו. וכל כך למה? להודיע שבחו של אברהם שהיו שלטונים ומלכים מתאווים להידבק בזרעו:
מח וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּעֶ֛צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לֵאמֹֽר׃
(מח) וידבר ה' אל משה בעצם היום הזה - בשלשה מקומות נאמר בעצם היום הזה: נאמר בנח, (בראשית ז, יג) "בעצם היום הזה בא נח" וגו'. במראית אורו של יום. לפי שהיו בני דורו אומרים, בכך וכך, אם אנו מרגישין בו, אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה. ולא עוד, אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה. אמר הקב"ה, "הריני מכניסו בחצי היום, וכל מי שיש בידו כוח למחות יבא וימחה". במצרים נאמר, (שמות יב, נא) "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצִיא ה'". לפי שהיו מצרים אומרים, בכך וכך, אם אנו מרגישין בהם, אין אנו מניחים אותם לצאת, ולא עוד, אלא אנו נוטלין סייפות וכלי זיין והורגין בהם. אמר הקב"ה, הריני מוציאן בחצי היום, וכל מי שיש בו כוח למחות, יבא וימחה. אף כאן במיתתו של משה, נאמר, "בעצם היום הזה". לפי שהיו ישראל אומרים, בכך וכך, אם אנו מרגישין בו, אין אנו מניחין אותו. אדם שהוציאנו ממצרים, וקרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו, והעלה לנו את הבאר, ונתן לנו את התורה. אין אנו מניחין אותו. אמר הקב"ה: הריני מכניסו בחצי היום וכו':
מט עֲלֵ֡ה אֶל־הַר֩ הָֽעֲבָרִ֨ים הַזֶּ֜ה הַר־נְב֗וֹ אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֔ב אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י יְרֵח֑וֹ וּרְאֵה֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לַֽאֲחֻזָּֽה׃
נ וּמֻ֗ת בָּהָר֙ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עֹלֶ֣ה שָׁ֔מָּה וְהֵֽאָסֵ֖ף אֶל־עַמֶּ֑יךָ כַּֽאֲשֶׁר־מֵ֞ת אַֽהֲרֹ֤ן אָחִ֨יךָ֙ בְּהֹ֣ר הָהָ֔ר וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃
(נ) כאשר מת אהרן אחיך - באותה מיתה שראית וחמדת אותה. שהפשיט משה את אהרן בגד ראשון, והלבישו לאלעזר, וכן שני, וכן שלישי, וראה בנו בכבודו. אמר לו משה, "אהרן אחי, עלה למטה", ועלה. "פשוט ידיך", ופשט. "פשוט רגליך", ופשט. "עצום עיניך", ועצם. "קמוץ פיך", וקמץ והלך לו. אמר משה, "אשרי מי שמת במיתה זו":
נא עַל֩ אֲשֶׁ֨ר מְעַלְתֶּ֜ם בִּ֗י בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בְּמֵֽי־מְרִיבַ֥ת קָדֵ֖שׁ מִדְבַּר־צִ֑ן עַ֣ל אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־קִדַּשְׁתֶּם֙ אוֹתִ֔י בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
(נא) על אשר מעלתם בי - גרמתם למעול בי:
על אשר לא קדשתם אותי - גרמתם לי שלא אתקדש. אמרתי לכם, (במדבר כ, ח) "ודברתם אל הסלע", והם הכוהו. והוצרכו להכותו פעמים. ואילו דברו עמו, ונתן מימיו בלא הכאה, היה מתקדש שם שמים. שהיו ישראל אומרים, "ומה הסלע הזה שאינו לשכר ולא לפורענות, אם זכה אין לו מתן שכר, ואם חטא, אינו לוקה. כך מקיים מצוות בוראו! אנו לא כל שכן!":
נב כִּ֥י מִנֶּ֖גֶד תִּרְאֶ֣ה אֶת־הָאָ֑רֶץ וְשָׁ֨מָּה֙ לֹ֣א תָב֔וֹא אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
(נב) כי מנגד - מרחוק:
תראה וגו' - כי אם לא תיראנה עכשיו, לא תיראנה עוד בחייך:
ושמה לא תבוא - וידעתי כי חביבה היא לך, על כן אני אומר לך עלה וראה.