יח וְלִזְבוּלֻ֣ן אָמַ֔ר שְׂמַ֥ח זְבוּלֻ֖ן^[1] בְּצֵאתֶ֑ךָ וְיִשָּׂשכָ֖ר בְּאֹֽהָלֶֽיךָ^[2]׃

(יח) ולזבולן אמר - אלו חמישה שבטים שבירך באחרונה: זבולן, גד, דן, נפתלי, ואשר - כפל שמותיהם - לחזקם ולהגבירם. לפי שהיו חלשים שבכל השבטים. הם הם שהוליך יוסף לפני פרעה. שנאמר, (בראשית מז, ב) "וּמִקְצֵה אֶחָיו לָקַח חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים". לפי שנראים חלשים, ולא ישים אותם לו שרי מלחמתו:

שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך - זבולן ויששכר עשו שותפות. "זבולן לחוף ימים ישכון", ויוצא לפרקמטיא בספינות ומשתכר, ונותן לתוך פיו של יששכר. והם יושבים ועוסקים בתורה. לפיכך הקדים זבולן ליששכר. שתורתו של יששכר, על ידי זבולן הייתה:

שמח זבולן בצאתך - הצלח בצאתך לסחורה:

ויששכר - הצלח בישיבת אהליך לתורה. לישב, ולעבר שנים. ולקבוע חדשים. כמו שנאמר, (דה"א יב, לג) "ומבני יששכר, יודעי בינה לעתים... ראשיהם מאתים". ראשי סנהדראות היו עוסקים בכך. ועל פי קביעות עתיהם ועיבוריהם:

יט עַמִּים֙ הַר־יִקְרָ֔אוּ שָׁ֖ם יִזְבְּח֣וּ זִבְחֵי־צֶ֑דֶק כִּ֣י שֶׁ֤פַע יַמִּים֙ יִינָ֔קוּ וּשְׂפֻנֵ֖י טְמ֥וּנֵי חֽוֹל׃ {ס}

(יט) עמים - של שבטי ישראל:

הר יקראו - להר המוריה יאספו. כל אסיפה, על ידי קריאה היא. ו"שם יזבחו" - ברגלים, "זבחי צדק":

כי שפע ימים יינקו - יששכר וזבולן. ויהא להם פנאי לעסוק בתורה:

ושפני טמוני חול - כסויי טמוני חול: טרית, וחלזון, וזכוכית לבנה - היוצאים מן הים ומן החול. ובחלקו של יששכר וזבולן היה. כמו שאמרו במסכת מגילה, (ו א)

"זבולן עם חרף נפשו למות" (שופטים ה יח) - משום ד"נפתלי על מרומי שדה" - שהיה מתרעם זבולן על חלקו: "לאחי נתת שדות וכרמים" וכו':

ושפני - לשון כסוי. כמו שנאמר: (מ"א ו, ט) "ויספון את הבית". (שם ז, ג) "וספון בארז". ותרגומו: "ומטלל בכיורי ארזא".

דבר אחר: "עמים הר יקראו", על ידי פרקמטיא של זבולן. תגרי אומות העולם באים אל ארצו. והוא עומד על הספר. והם אומרים: הואיל ונצטערנו עד כאן, נלך עד ירושלים ונראה מה יראתה של אומה זו ומה מעשיה? והם רואים כל ישראל עובדים לאלוה אחד, ואוכלים מאכל אחד. לפי שהגויים - אלוהו של זה לא כאלוהו של זה, ומאכלו של זה לא כמאכלו של זה. והם אומרים: "אין אומה כשרה כזו" - ומתגיירין שם. שנאמר, "שם יזבחו זבחי צדק":

כי שפע ימים יינקו - זבולן ויששכר. הים נותן להם ממון בשפע:

כ וּלְגָ֣ד אָמַ֔ר בָּר֖וּךְ מַרְחִ֣יב גָּ֑ד^[3] כְּלָבִ֣יא שָׁכֵ֔ן וְטָרַ֥ף זְר֖וֹעַ אַף־קָדְקֹֽד׃

(כ) ברוך מרחיב גד - מלמד שהיה תחומו של גד מרחיב ועולה כלפי מזרח:

כלביא שכן - לפי שהיה סמוך לספר, לפיכך נמשל כאריות. שכל הסמוכים לספר, צריכים להיות גיבורים:

וטרף זרוע אף קדקד - הרוגיהן היו נכרין. חותכים הראש עם הזרוע במכה אחת:

כא וַיַּ֤רְא רֵאשִׁית֙ ל֔וֹ כִּי־שָׁ֛ם חֶלְקַ֥ת מְחֹקֵ֖ק סָפ֑וּן וַיֵּתֵא֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם צִדְקַ֤ת יְהוָה֙ עָשָׂ֔ה וּמִשְׁפָּטָ֖יו עִם־יִשְׂרָאֵֽל׃ {ס}

(כא) וירא ראשית לו - ראה ליטול לו חלק בארץ סיחון ועוג. שהיא ראשית כבוש הארץ:

כי שם חלקת מחקק - כי ידע אשר שם בנחלתו, חלקת שדה קבורת "מחוקק". והוא משה:

[סוטה יג, ב]

ספון - אותה חלקה ספונה וטמונה מכל בריה. שנאמר, (לקמן לד, ו) "ולא ידע איש את קבורתו":

ויתא - גד:

ראשי עם - הם היו הולכים לפני החלוץ, בכבוש הארץ. לפי שהיו גיבורים. וכן הוא אומר, (דברים ג, יח) "ואתם תעברו חלוצים לפני אחיכם"  וגו':

צדקת ה' עשה - שהאמינו דבריהם, ושמרו הבטחתם, לעבור את הירדן, עד שכבשו וחלקו. דבר אחר: ויתא - משה, "ראשי עם". צדקת ה' עשה - על משה אמור: