פרק מט

א וַיִּקְרָ֥א יַֽעֲקֹ֖ב אֶל־בָּנָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הֵאָֽסְפוּ֙ וְאַגִּ֣ידָה לָכֶ֔ם^[1] אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִקְרָ֥א אֶתְכֶ֖ם בְּאַֽחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃

(א) וְאַגִּידָה לָכֶם – בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ, וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה, וְהִתְחִיל אוֹמֵר דְּבָרִים אֲחֵרִים (פסחים נ"ו ע"א; ב"ר צח, ב).

ב הִקָּֽבְצ֥וּ וְשִׁמְע֖וּ בְּנֵ֣י יַֽעֲקֹ֑ב וְשִׁמְע֖וּ אֶל־יִשְׂרָאֵ֥ל אֲבִיכֶֽם׃

ג רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י^[2] יֶ֥תֶר שְׂאֵ֖ת וְיֶ֥תֶר עָֽז׃

(ג) וְרֵאשִׁית אוֹנִי – הִיא טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ, "שֶׁלֹּא רָאָה קֶרִי מִיָּמָיו" (ב"ר שם, ד; יבמות ע"ו ע"א).
אוֹנִי – כֹּחִי, כְּמוֹ: "מָצָאתִי אוֹן לִי" (הושע יב, ט); "מֵרוֹב אוֹנִים" (ישעיהו מ, כו); "וּלְאֵין אוֹנִים" (שם, כט).
יֶתֶר שְׂאֵת – רָאוּי הָיִיתָ לִהְיוֹת יָתֵר עַל אַחֶיךָ בִּכְהֻנָּה; לְשׁוֹן נְשִׂיאוּת כַּפַּיִם (ב"ר צט, ו).
וְיֶתֶר עָז – בְּמַלְכוּת (שם), כְּמוֹ: "וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ" (שמ"א ב, י). וּמִי גָּרַם לְךָ לְהַפְסִיד כָּל אֵלֶּה?–

ד פַּ֤חַז כַּמַּ֨יִם֙ אַל־תּוֹתַ֔ר כִּ֥י עָלִ֖יתָ מִשְׁכְּבֵ֣י אָבִ֑יךָ אָ֥ז חִלַּ֖לְתָּ יְצוּעִ֥י עָלָֽה^[3]׃ {פ}

(ד) פַּחַז כַּמַּיִם – הַפַּחַז וְהַבֶּהָלָה אֲשֶׁר מִהַרְתָּ לְהַרְאוֹת כַּעַסְךָ, כַּמַּיִם הַלָּלוּ הַמְּמַהֲרִים לִמְרוּצָתָם. לְכָךְ–
אַל תּוֹתַר – אַל תַּרְבֶּה לִטֹּל כָּל הַיְּתֵרוֹת הַלָּלוּ שֶׁהָיוּ רְאוּיוֹת לְךָ (מדרש תנחומא ויחי ט). וּמַהוּ הַפַּחַז אֲשֶׁר פָּחַזְתָּ?–
כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ. אָז חִלַּלְתָּ – אוֹתוֹ שֶׁעָלָה עַל יְצוּעִי, וְהִיא הַשְּׁכִינָה שֶׁהָיָה דַּרְכָּהּ לִהְיוֹת עוֹלָה עַל יְצוּעִי (שבת נ"ה ע"ב).
פַּחַז – שֵׁם דָּבָר הוּא; לְפִיכָךְ טַעֲמוֹ לְמַעְלָה, וְכֻלּוֹ נָקוּד פַּתָּח. וְאִלּוּ הָיָה לְשׁוֹן עָבַר, הָיָה נָקוּד חֶצְיוֹ קָמַץ וְחֶצְיוֹ פַּתָּח, וְטַעֲמוֹ לְמַטָּה.

יְצוּעִי – לְשׁוֹן מִשְׁכָּב, עַל שֵׁם שֶׁמַּצִּיעִים אוֹתוֹ עַל יְדֵי לְבָדִין וּסְדִינִין. וְהַרְבֵּה דּוֹמִים לוֹ: "אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי" (תהלים סג, ז); "אִם אֶעֱלֶה עַל עֶרֶשׂ יְצוּעָי" (שם קלב, ג).

ה שִׁמְע֥וֹן וְלֵוִ֖י אַחִ֑ים כְּלֵ֥י חָמָ֖ס מְכֵרֹֽתֵיהֶֽם׃

(ה) שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים – בְּעֵצָה אַחַת עַל שְׁכֶם וְעַל יוֹסֵף: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו... וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ" (לז,יט-כ). מִי הֵם? אִם תֹּאמַר: רְאוּבֵן אוֹ יְהוּדָה, הֲרֵי לֹא הִסְכִּימוּ בַּהֲרִיגָתוֹ. אִם תֹּאמַר: בְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת, הֲרֵי לֹא הָיְתָה שִׂנְאָתָן שְׁלֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה" (שם, ב). יִשָּׂשכָר וּזְבוּלוּן לֹא הָיוּ מְדַבְּרִים בִּפְנֵי אֲחֵיהֶם הַגְּדוֹלִים מֵהֶם. עַל כָּרְחֲךָ שִׁמְעוֹן וְלֵוִי; הֵם שֶׁקְּרָאָם אֲבִיהֶם "אַחִים".
כְּלֵי חָמָס – אֻמָּנוּת זוֹ שֶׁל רְצִיחָה – חָמָס הוּא בְּיֶדְכֶם; מִבִּרְכַּת עֵשָׂו הִיא זוֹ, אֻמָּנוּת שֶׁלּוֹ הִיא וְאַתֶּם חֲמַסְתֶּם אוֹתָהּ הֵימֶנוּ (מדרש תנחומא ויחי ט; ב"ר צט, ו).
מְכֵרֹתֵיהֶם – לְשׁוֹן כְּלֵי זַיִן, הַסַּיִף בִּלְשׁוֹן יְוָנִי מכי"ר (תנחומא שם). דָּבָר אַחֵר: מְכֵרֹתֵיהֶם – בְּאֶרֶץ מְגוּרָתָם נָהֲגוּ עַצְמָן בִּכְלֵי חָמָס, כְּמוֹ: "מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ" (יחזקאל טז, ג); וְזֶה תַּרְגּוּם שֶׁל אוֹנְקְלוֹס [="בַּאֲרַע תּוֹתָבוּתְהוֹן עֲבַדוּ גְּבוּרָא", בְּאֶרֶץ מוֹשָׁבָם עָשׂוּ גְּבוּרָה].

ו בְּסֹדָם֙ אַל־תָּבֹ֣א נַפְשִׁ֔י בִּקְהָלָ֖ם אַל־תֵּחַ֣ד כְּבֹדִ֑י כִּ֤י בְאַפָּם֙ הָ֣רְגוּ אִ֔ישׁ וּבִרְצֹנָ֖ם עִקְּרוּ־שֽׁוֹר׃

(ו) בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי – זֶה מַעֲשֵׂה זִמְרִי. כְּשֶׁנִּתְקַבְּצוּ שִׁבְטוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן לְהָבִיא אֶת הַמִּדְיָנִית לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְאָמְרוּ לוֹ: "זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מֻתֶּרֶת? אִם תֹּאמַר אֲסוּרָה, בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָהּ לְךָ?" (סנהדרין פ"ב ע"א) – אַל יִזָּכֵר שְׁמִי בַּדָּבָר, [שֶׁנֶּאֱמַר:] "זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעוֹנִי" (במדבר כה, יד), וְלֹא כָּתַב 'בֶּן יַעֲקֹב' (ב"ר צט, ו).
בִּקְהָלָם – כְּשֶׁיַּקְהִיל קֹרַח שֶׁהוּא מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי אֶת כָּל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן.
אַל תֵּחַד כְּבֹדִי – שָׁם אַל יִתְיַחֵד עִמָּהֶם שְׁמִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי" (טז, א), וְלֹא נֶאֱמַר 'בֶּן יַעֲקֹב'. אֲבָל בְּדִבְרֵי הַיָּמִים , כְּשֶׁנִּתְיַחֲסוּ בְּנֵי קֹרַח עַל הַדּוּכָן, נֶאֱמַר: "בֶּן קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל" (דה"א ו, כב-כג)(ב"ר צח, ה).
אַל תֵּחַד כְּבֹדִי – "כָּבוֹד" לְשׁוֹן זָכָר הוּא, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה צָרִיךְ לְפָרֵשׁ כִּמְדַבֵּר אֶל הַכָּבוֹד וְאוֹמֵר: אַתָּה, כְּבוֹדִי, אַל תִּתְיַחֵד עִמָּהֶם!; כְּמוֹ: "לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה" (ישעיהו יד, כ).
כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ – אֵלּוּ חֲמוֹר וְאַנְשֵׁי שְׁכֶם. וְאֵינָן חֲשׁוּבִין כֻּלָּם אֶלָּא כְּאִישׁ אֶחָד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּגִדְעוֹן: "וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד" (שופטים ו, טז); וְכֵן בְּמִצְרַיִם: "סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות טו, א). זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ (ב"ר צט, ו). וּפְשׁוּטוֹ, אֲנָשִׁים הַרְבֵּה קוֹרֵא אִישׁ, כָּל אֶחָד לְעַצְמוֹ: בְּאַפָּם הָרְגוּ כָּל אִישׁ שֶׁכָּעֲסוּ עָלָיו; וְכֵן: "וַיִּלְמַד לִטְרָף טֶרֶף, אָדָם אָכָל" (יחזקאל יט, ג).
וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר – רָצוּ לַעֲקֹר אֶת יוֹסֵף שֶׁנִּקְרָא 'שׁוֹר', שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ" (דברים לג, יז; עיין תרגום ירושלמי). "עִקְּרוּ", אישיריטי"ר^[4] בְּלַעַז, לְשׁוֹן "אֶת סוּסֵיהֶם תְּעַקֵּר" (יהושע יא, ו).

ז אָר֤וּר אַפָּם֙ כִּ֣י עָ֔ז וְעֶבְרָתָ֖ם כִּ֣י קָשָׁ֑תָה אֲחַלְּקֵ֣ם בְּיַֽעֲקֹ֔ב וַֽאֲפִיצֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}

(ז) אָרוּר אַפָּם כִּי עָז – אֲפִלּוּ בִּשְׁעַת תּוֹכָחָה לֹא קִלֵּל אֶלָּא אַפָּם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר בִּלְעָם: "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל" (במדבר כג, ח; (ב"ר צט, ו).
אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב – אַפְרִידֵם זֶה מִזֶּה, שֶׁלֹּא יְהֵא לֵוִי בְּמִנְיַן הַשְּׁבָטִים, וַהֲרֵי הֵם חֲלוּקִים (ב"ר צח, ה). דָּבָר אַחֵר: אֵין לְךָ עֲנִיִּים וְסוֹפְרִים וּמְלַמְּדֵי תִּינוֹקוֹת אֶלָּא מִשִּׁמְעוֹן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ נְפוֹצִים. וְשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, עֲשָׂאוֹ מְחַזֵּר עַל הַגְּרָנוֹת לִתְרוּמוֹת וּלְמַעַשְׂרוֹת; נָתַן לוֹ תְּפוּצָתוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד (שם צט, ו).

ח יְהוּדָ֗ה אַתָּה֙ יוֹד֣וּךָ אַחֶ֔יךָ יָֽדְךָ֖ בְּעֹ֣רֶף אֹֽיְבֶ֑יךָ יִשְׁתַּֽחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֥י אָבִֽיךָ^[5]׃

(ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ – לְפִי שֶׁהוֹכִיחַ אֶת הָרִאשׁוֹנִים בְּקִנְטוּרִים, הִתְחִיל יְהוּדָה נָסוֹג לַאֲחוֹרָיו [שֶׁלֹּא יוֹכִיחֶנּוּ עַל מַעֲשֵׂה תָּמָר]; וּקְרָאוֹ יַעֲקֹב בְּדִבְרֵי רִצּוּי: יְהוּדָה, לֹא אַתָּה כְּמוֹתָם (ב"ר צח, ה; ב"ר צט, ח).
יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ – בִּימֵי דָּוִד, "וְאוֹיְבַי תַּתָּה לִּי עֹרֶף" (שמ"ב כב, מא; ב"ר צט, ח).
בְּנֵי אָבִיךָ – עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מִנָּשִׁים הַרְבֵּה, לֹא אָמַר "בְּנֵי אִמֶּךָ" (בראשית כז, כט) כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר יִצְחָק (ב"ר שם).

ט גּ֤וּר אַרְיֵה֙^[6] יְהוּדָ֔ה מִטֶּ֖רֶף בְּנִ֣י עָלִ֑יתָ כָּרַ֨ע רָבַ֧ץ כְּאַרְיֵ֛ה וּכְלָבִ֖יא מִ֥י יְקִימֶֽנּוּ׃

(ט) גּוּר אַרְיֵה – עַל דָּוִד נִתְנַבֵּא: בַּתְּחִלָּה גּוּר, "בִּהְיוֹת שָׁאוּל מֶלֶךְ עָלֵינוּ אַתָּה הָיִיתָ הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אֶת יִשְׂרָאֵל" (שמ"ב ה, ב), וּלְבַסּוֹף אַרְיֵה, כְּשֶׁהִמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁתִּרְגֵּם אוֹנְקְלוֹס: "שִׁלְטוֹן יְהֵא בְּשֵׁרוּיָא", בִּתְחִלָּתוֹ.
מִטֶּרֶף – מִמַּה שֶּׁחֲשַׁדְתִּיךָ בְּ"טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ" (בראשית לז, לג); וְזֶהוּ יְהוּדָה, שֶׁנִּמְשַׁל לְאַרְיֵה (ב"ר צה, ב; מדרש תנחומא ויגש ט).
בְּנִי עָלִיתָ – סִלַּקְתָּ אֶת עַצְמְךָ וְאָמַרְתָּ: "מַה בֶּצַע" וְגוֹמֵר (בראשית לז, כו), וְכֵן בַּהֲרִיגַת תָּמָר, שֶׁהוֹדָה: "צָדְקָה מִמֶּנִּי" (שם לח, כו); לְפִיכָךְ כָּרַע רָבַץ וְגוֹמֵר – בִּימֵי שְׁלֹמֹה: "אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ" וְגוֹמֵר (מל"א ה, ה).

י לֹֽא־יָס֥וּר שֵׁ֨בֶט֙ מִֽיהוּדָ֔ה^[7] וּמְחֹקֵ֖ק מִבֵּ֣ין רַגְלָ֑יו עַ֚ד כִּֽי־יָבֹ֣א שִׁילֹ֔ה^[8] וְל֖וֹ יִקְּהַ֥ת עַמִּֽים׃

(י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה – מִדָּוִד וְאֵילַךְ; אֵלּוּ רָאשֵׁי גָּלֻיּוֹת שֶׁבְּבָבֶל, שֶׁרוֹדִים אֶת הָעָם בַּשֵּׁבֶט, שֶׁמְּמֻנִּים עַל פִּי הַמַּלְכוּת (סנהדרין ה' ע"א).
וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו – תַּלְמִידִים; אֵלּוּ נְשִׂיאֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (שם).
עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה – מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁהַמְּלוּכָה שֶׁלּוֹ (ב"ר צח, ח; צט, ח). וְכֵן תִּרְגְּמוֹ אוֹנְקְלוֹס^[9]. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה, שִׁילֹה, 'שַׁי לוֹ', שֶׁנֶּאֱמַר: "יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא" (תהלים עו, יב; ילק"ש, רמז קס).
וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים – אֲסִיפַת הָעַמִּים. שֶׁהַיּוֹ"ד עִקָּר הִיא בַּיְּסוֹד, כְּמוֹ "יִפְעָתֶךָ" (יחזקאל כח, ז; יז), וּפְעָמִים שֶׁנּוֹפֶלֶת מִמֶּנּוּ. וְכַמָּה אוֹתִיּוֹת מְשַׁמְּשׁוֹת בְּלָשׁוֹן זֶה, וְהֵם נִקְרָאִים 'עִקָּר נוֹפֵל', כְּגוֹן נוּ"ן שֶׁל "נוֹגֵף" וְשֶׁל "נוֹשֵׁךְ", וְאָלֶ"ף שֶׁבְּ"אַחְוָתִי בְּאָזְנֵיכֶם" (איוב יג, יז) וְשֶׁבְּ"אִבְחַת חָרֶב" (יחזקאל כא, כ) וְ"אָסוּךְ שָׁמֶן" (מל"ב ד, ב). אַף זֶה, "יִקְּהַת עַמִּים" – אֲסִיפַת עַמִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ" (ישעיהו יא, י; ב"ר שם). וְדוֹמֶה לוֹ: "עַיִן תִּלְעַג לְאָב וְתָבֻז לִיקְּהַת אֵם" (משלי ל, יז), לְקִבּוּץ קְמָטִים שֶׁבְּפָנֶיהָ מִפְּנֵי זִקְנָתָהּ. וּבַגְּמָרָא, "דְּיָתְבֵי וּמַקְהוּ אַקְהָתָא בְּשׁוּקֵי דִּנְהַרְדְּעָא [ס"א: דְּפוּמְבְּדִיתָא]" בְּמַסֶּכֶת יְבָמוֹת (דף ק"י ע"ב). וְיָכוֹל הָיָה לוֹמַר "קְהִיַּת עַמִּים".

יא אֹֽסְרִ֤י לַגֶּ֨פֶן֙ עִירֹ֔ה וְלַשֹּֽׂרֵקָ֖ה בְּנִ֣י אֲתֹנ֑וֹ כִּבֵּ֤ס בַּיַּ֨יִן֙ לְבֻשׁ֔וֹ וּבְדַם־עֲנָבִ֖ים סוּתֹֽה׃

(יא) אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה – נִתְנַבֵּא עַל אֶרֶץ יְהוּדָה, שֶׁתְּהֵא מוֹשֶׁכֶת יַיִן כְּמַעְיָן: אִישׁ יְהוּדָה יֶאֱסֹר לַגֶּפֶן עַיִר אֶחָד וְיִטְעָנֶנּוּ מִגֶּפֶן אַחַת, וּמִשּׂוֹרֵק אֶחָד בֶּן אָתוֹן אֶחָד (ב"ר צח, ט).
שֹׂרֵקָה – זְמוֹרָה אֲרֻכָּה, קורייד"א^[10] בְּלַעַז.
כִּבֵּס בַּיַּיִן – כָּל זֶה לְשׁוֹן רִבּוּי יַיִן (ב"ר צט, ח; מדרש תנחומא ויחי י).
סוּתֹה – לְשׁוֹן מִין בֶּגֶד הוּא (אונקלוס), וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא.
אֹסְרִי – כְּמוֹ 'אוֹסֵר', דֻּגְמַת "מְקִימִי מֵעָפָר דָּל" (תהלים קיג, ז); "הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" (שם קכג, א). וְכֵן "בְּנִי אֲתוֹנוֹ" כְּעִנְיָן זֶה. וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם בַּמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ: גֶּפֶן הֵם יִשְׂרָאֵל, עִירֹה זוֹ יְרוּשָׁלַיִם, שֹׂרֵקָה – יִשְׂרָאֵל: "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק" (ירמיהו ב, כא).
בְּנִי אֲתֹנוֹ – "יִבְנוּן הֵיכְלֵיהּ", לְשׁוֹן "שַׁעַר הָאִיתוֹן" בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל (מ, טו). וְעוֹד תִּרְגְּמוֹ בְּפָנִים אֲחֵרִים: גֶּפֶן – אֵלּוּ צַדִּיקִים; בְּנִי אֲתוֹנוֹ – "עָבְדֵי אוֹרַיְתָא בְּאֻלְפַן", עַל שֵׁם "רֹכְבֵי אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת" (שופטים ה, י). כִּבֵּס בַּיַּיִן – "יְהֵא אַרְגְּוָן טַב לְבוּשׁוֹהִי", שֶׁצִּבּוּעוֹ דּוֹמֶה לְיַיִן. "וְצִבְעוֹנִין" הוּא לְשׁוֹן סוּתֹה, שֶׁהָאִשָּׁה לוֹבַשְׁתָּן וּמְסִיתָה בָּהֶן אֶת הַזָּכָר לִתֵּן עֵינָיו בָּהּ. וְאַף רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ בַּגְּמָרָא לְשׁוֹן הֲסָתַת שִׁכְרוּת, בְּמַסֶּכֶת כְּתוּבּוֹת (דף קי"א ע"ב): "וְעַל הַיַּיִן, שֶׁמָּא תֹּאמַר: אֵינוֹ מַרְוֶה? תַּלְמוּד לוֹמַר סוּתֹה".

יב חַכְלִילִ֥י עֵינַ֖יִם מִיָּ֑יִן וּלְבֶן־שִׁנַּ֖יִם מֵֽחָלָֽב׃ {פ}

(יב) חַכְלִילִי – לְשׁוֹן אֹדֶם, כְּתַרְגּוּמוֹ ["יִסְמְקוּן טוּרוֹהִי בְּכַרְמוֹהִי, יְטוּפוּן נַעֲווֹהִי בַּחֲמַר, יַחְוְרָן בִּקְעָתֵיהּ בַּעֲבוּר וּבְעֶדְרֵי עָנֵיהּ". = יַאֲדִימוּ הָרָיו בִּכְרָמָיו, יִזְּלוּ יְקָבָיו בְּיַיִן, יַלְבִּינוּ בִּקְעוֹתָיו בִּתְבוּאָה וּבְעֶדְרֵי צֹאן]. וְכֵן: "לְמִי חַכְלִילוּת עֵינָיִם" (משלי כג, כט); דֶּרֶךְ שׁוֹתֵי יַיִן, עֵינֵיהֶם מַאֲדִימִין.
מֵחָלָב – מֵרֹב חָלָב, שֶׁיְּהֵא בְּאַרְצוֹ מִרְעֶה טוֹב לְעֶדְרֵי צֹאן. וְכֵן פֵּרוּשׁ הַמִּקְרָא: אֲדֹם עֵינַיִם יְהֵא מֵרֹב יַיִן, וּלְבֶן שִׁנַּיִם יְהֵא מֵרֹב חָלָב. וּלְפִי תַּרְגּוּמוֹ, עֵינַיִם לְשׁוֹן הָרִים, שֶׁמִּשָּׁם צוֹפִים לְמֵרָחוֹק. וְעוֹד תִּרְגְּמוֹ בְּפָנִים אֲחֵרִים, לְשׁוֹן מַעְיָנוֹת וְקִלּוּחַ הַיְּקָבִים: "נַעֲווֹהִי" – יְקָבִים שֶׁלּוֹ. וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא, בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (דף ע"ד ע"ב), "נַעֲוָא אַרְתְּחוֹ". "יְחַוְּרָן בִּקְעָתֵיהּ", תִּרְגֵּם שִׁנַּיִם לְשׁוֹן "שִׁנֵּי הַסְּלָעִים" (שמ"א יד, ד).

יג זְבוּלֻ֕ן לְח֥וֹף יַמִּ֖ים יִשְׁכֹּ֑ן^[11] וְהוּא֙ לְח֣וֹף אֳנִיֹּ֔ת וְיַרְכָת֖וֹ עַל־צִידֹֽן׃ {פ}

(יג) זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים – עַל חוֹף יַמִּים תִּהְיֶה אַרְצוֹ; חוֹף – כְּתַרְגּוּמוֹ, "סְפָר", מרקֿ"א^[12] בְּלַעַז. וְהוּא יִהְיֶה מָצוּי תָּדִיר אֶל "חוֹף אֳנִיּוֹת", בִּמְקוֹם הַנָּמֵל, שֶׁאֳנִיּוֹת מְבִיאוֹת שָׁם פְּרַקְמַטְיָא. שֶׁהָיָה זְבוּלוּן עוֹסֵק בִּפְרַקְמַטְיָא וּמַמְצִיא מָזוֹן לְשֵׁבֶט יִשָּׂשכָר, וְהֵם עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה. הוּא שֶׁאָמַר מֹשֶׁה: "שְׂמַח זְבוּלוּן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" (דברים לג, יח); זְבוּלוּן יוֹצֵא בִּפְרַקְמַטְיָא, וְיִשָּׂשכָר עוֹסֵק בַּתּוֹרָה בָּאֹהָלִים (מדרש תנחומא ויחי יח; ב"ר צט, ט).
וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן – סוֹף גְּבוּלוֹ יִהְיֶה סָמוּךְ לְצִידוֹן. וְיַרְכָתוֹ – סוֹפוֹ, כְּמוֹ: "וּלְיַרְכְּתֵי הַמִּשְׁכָּן" (שמות כו, כב).

יד יִשָּׂשכָ֖ר חֲמֹ֣ר גָּ֑רֶם רֹבֵ֖ץ בֵּ֥ין הַֽמִּשְׁפְּתָֽיִם׃

(יד) יִשָּׂשכָר חֲמוֹר גָּרֶם – חֲמוֹר בַּעַל עֲצָמוֹת: סוֹבֵל עֹל תּוֹרָה, כַּחֲמוֹר חָזָק שֶׁמַּטְעִינִין אוֹתוֹ מַשָּׂא כָּבֵד (ב"ר צט,י).
רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם – כַּחֲמוֹר הַמְּהַלֵּךְ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, וְאֵין לוֹ לִינָה בְּבַיִת; וּכְשֶׁהוּא רוֹצֶה לָנוּחַ, רוֹבֵץ בֵּין הַתְּחוּמִין (אונקלוס), בִּתְחוּמֵי הָעֲיָרוֹת שֶׁמּוֹלִיךְ שָׁם פְּרַקְמַטְיָא.

טו וַיַּ֤רְא מְנֻחָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב וְאֶת־הָאָ֖רֶץ כִּ֣י נָעֵ֑מָה וַיֵּ֤ט שִׁכְמוֹ֙ לִסְבֹּ֔ל וַיְהִ֖י לְמַס־עֹבֵֽד׃ {ס}

(טו) וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב – רָאָה לְחֶלְקוֹ אֶרֶץ מְבֹרֶכֶת וְטוֹבָה לְהוֹצִיא פֵּרוֹת (אונקלוס).
וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל – עֹל תּוֹרָה.
וַיְהִי – לְכָל אֶחָיו יִשְׂרָאֵל.
לְמַס עֹבֵד – לִסְפֹּק [ס"א: לִפְסֹק] לָהֶם הוֹרָאוֹת שֶׁל תּוֹרָה וְסִדְרֵי עִבּוּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר :"וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם", מָאתַיִם רָאשֵׁי סַנְהֶדְרָאוֹת הֶעֱמִיד, "וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם" (דה"א יב, לג; ב"ר עב, ה; צט, י; מדרש תנחומא ויחי יא; שהש"ר ו, ד).
וַיֵּט שִׁכְמוֹ – הִשְׁפִּיל שִׁכְמוֹ, כְּמוֹ: "וַיֵּט שָׁמַיִם" (שמ"ב כב, י); "הַטּוּ אָזְנְכֶם" (תהלים עח, א). וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם בְּפָנִים אֲחֵרִים^[13]: וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל מִלְחָמוֹת וְלִכְבּוֹשׁ מְחוֹזוֹת; שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים עַל הַסְּפָר, וִיהִי הָאוֹיֵב כָּבוּשׁ תַּחְתָּיו לְמַס עֹבֵד.

טז דָּ֖ן יָדִ֣ין עַמּ֑וֹ כְּאַחַ֖ד^[14] שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל^[15]׃

(טז) דָּן יָדִין עַמּוֹ – יִנְקֹם נִקְמַת עַמּוֹ מִפְּלִשְׁתִּים; כְּמוֹ: "כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ" (דברים לב, לו).
כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל – כָּל יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ כְּאֶחָד עִמּוֹ, וְאֶת כֻּלָּם יָדִין. וְעַל שִׁמְשׁוֹן נִבָּא נְבוּאָה זוֹ. וְעוֹד יֵשׁ לְפָרֵשׁ "כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" – כַּמְּיֻחָד שֶׁבַּשְּׁבָטִים, הוּא דָּוִד שֶׁבָּא מִיהוּדָה (ב"ר צט, יא; מדרש תנחומא ויחי יב).

יז יְהִי־דָן֙ נָחָ֣שׁ עֲלֵי־דֶ֔רֶךְ שְׁפִיפֹ֖ן עֲלֵי־אֹ֑רַח^[16] הַנֹּשֵׁךְ֙ עִקְּבֵי־ס֔וּס וַיִּפֹּ֥ל רֹֽכְב֖וֹ אָחֽוֹר׃

(יז) שְׁפִיפֹן – הוּא נָחָשׁ. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁקָּרוּי כֵּן, עַל שֵׁם שֶׁהוּא נוֹשֵׁף, כְּמוֹ: "וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בראשית ג, טו).
הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס – כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל נָחָשׁ. וְדִמָּהוּ לְנָחָשׁ "הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר", שֶׁלֹּא נָגַע בּוֹ. וְדֻגְמָתוֹ מָצִינוּ בְּשִׁמְשׁוֹן: "וַיִּלְפֹּת... אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ" וְגוֹמֵר (שופטים טז, כט), וְשֶׁעַל הַגַּג מֵתוּ. וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם "כְּחִוֵּי חוּרְמָן", שֵׁם מִין נָחָשׁ שֶׁאֵין רְפוּאָה לִנְשִׁיכָתוֹ, וְהוּא "צִפְעוֹנִי" (ישעיהו יא, ח; נט, ה). וְקָרוּי "חוּרְמָן", עַל שֵׁם שֶׁעוֹשֶׂה הַכֹּל חֵרֶם. "וּכְפִתְנָא" – כְּמוֹ "פֶּתֶן" (תהלים נח, ה), "יִכְמוֹן" – יֶאֱרֹב.

יח לִֽישׁוּעָתְךָ֖ קִוִּ֥יתִי יְהוָֽה׃ {ס}

(יח) לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה' – נִתְנַבֵּא שֶׁיְּנַקְּרוּ פְּלִשְׁתִּים אֶת עֵינָיו, וְסוֹפוֹ לוֹמַר: "זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם" וְגוֹמֵר (שופטים טז, כח).