יב וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָר וְאֶל־אִ֨יתָמָ֥ר ׀ בָּנָיו֮ הַנּֽוֹתָרִים֒ קְח֣וּ אֶת־הַמִּנְחָ֗ה הַנּוֹתֶ֨רֶת֙ מֵֽאִשֵּׁ֣י יְהוָ֔ה וְאִכְל֥וּהָ מַצּ֖וֹת אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ כִּ֛י קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃

(יב) הנותרים - מן המיתה. מלמד, שאף עליהם נקנסה מיתה על עוון העגל. הוא שנאמר (דברים ט, כ) "ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו", ואין השמדה אלא כלוי בנים, שנאמר (עמוס ב, ט) "ואשמיד פריו ממעל". ותפלתו של משה בטלה מחצה. שנאמר (דברים ט, כ) "ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא":

קחו את המנחה - אף על פי שאתם אוננין וקדשים אסורים לאונן:

את המנחה - זו מנחת שמיני, ומנחת נחשון:

ואכלוה מצוות - מה תלמוד לומר? לפי שהיא מנחת צבור, ומנחת שעה, ואין כיוצא בה לדורות, הוצרך לפרש בה דין שאר מנחות:

יג וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתָהּ֙ בְּמָק֣וֹם קָד֔וֹשׁ כִּ֣י חָקְךָ֤ וְחָק־בָּנֶ֨יךָ֙ הִ֔וא מֵֽאִשֵּׁ֖י יְהוָ֑ה כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃

(יג) וחק בניך - אין לבנות חוק בקדשים:

כי כן צויתי - באנינות יאכלוה:

יד וְאֵת֩ חֲזֵ֨ה הַתְּנוּפָ֜ה וְאֵ֣ת ׀ שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֗ה תֹּֽאכְלוּ֙ בְּמָק֣וֹם טָה֔וֹר אַתָּ֕ה וּבָנֶ֥יךָ וּבְנֹתֶ֖יךָ אִתָּ֑ךְ כִּֽי־חָקְךָ֤ וְחָק־בָּנֶ֨יךָ֙ נִתְּנ֔וּ מִזִּבְחֵ֥י שַׁלְמֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

(יד) ואת חזה התנופה - של שלמי צבור:

תאכלו במקום טהור - וכי את הראשונים אכלו במקום טמא?! אלא הראשונים שהם קדשי קדשים, הוזקקה אכילתם במקום קדוש, אבל אלו, אין צריכים תוך הקלעים. אבל צריכים הם להאכל תוך מחנה ישראל, שהוא טהור מליכנס שם מצורעים. מכאן שקדשים קלים נאכלין בכל העיר: 

אתה ובניך ובנתיך - אתה ובניך בחלק, אבל בנותיך לא בחלק. אלא אם תתנו להן מתנות, רשאות הן לאכול בחזה ושוק. או אינו אלא אף הבנות בחלק? תלמוד לומר: "כי חקך וחק בניך נתנו", חוק לבנים ואין חוק לבנות:

טו שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֞ה וַֽחֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֗ה עַ֣ל אִשֵּׁ֤י הַֽחֲלָבִים֙ יָבִ֔יאוּ לְהָנִ֥יף תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְהָיָ֨ה לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אִתְּךָ֙ לְחָק־עוֹלָ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֥ה יְהוָֽה׃

(טו) שוק התרומה וחזה התנופה - לשון "אשר הונף ואשר הורם". "תנופה", מוליך ומביא. "תרומה", מעלה ומוריד. ולמה חלקן הכתוב, תרומה בשוק ותנופה בחזה? לא ידענו. ששניהם בהרמה והנפה:

על אשי החלבים - מכאן שהחלבים למטה בשעת תנופה. וישוב המקראות שלא יכחישו זה את זה, כבר פירשתי שלשתן, בצו את אהרן (ויקרא ז, ל):