כג וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת־כָּל־אֵ֨לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָֽאָקֻ֖ץ בָּֽם׃

(כג) ואקץ - לשון מיאוס. כמו (בראשית כז, מו) "קצתי בחיי", כאדם שהוא קץ במזונו:

כד וָֽאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֮ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת־אַדְמָתָם֒ וַֽאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן־הָֽעַמִּֽים׃

כה וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּֽין־הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין־הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא־תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא׃

(כה) והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה - אין צריך לומר בין פרה לחמור, שהרי מובדלין ונכרין הם. אלא: בין טהורה לך לטמאה לך. בין שנשחט רובו של סימן לנשחט חציו. וכמה בין רובו לחציו? מלא שערה:

אשר הבדלתי לכם לטמא - לאסור:

כו וִֽהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדֹשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְהוָ֑ה וָֽאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן־הָֽעַמִּ֖ים לִֽהְי֥וֹת לִֽי׃

(כו) ואבדל אתכם מן העמים להיות לי - אם אתם מובדלים מהם, הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו. רבי אלעזר בן עזריה אומר: מנין שלא יאמר אדם "נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים", אבל יאמר "אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי"? תלמוד לומר: "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", שתהא הבדלתכם מהם לשמי. פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים:

[רש"י דברים כו, יט]

כז וְאִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּֽי־יִהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעֹנִ֖י מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ בָּאֶ֛בֶן יִרְגְּמ֥וּ אֹתָ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם^[1]׃ {פ}

(כז) כי יהיה בהם אוב וגו' - כאן נאמר בהם מיתה ולמעלה[כ,ו] כרת? עדים והתראה בסקילה. מזיד בלא התראה בהכרת. ושגגתם חטאת. וכן בכל חייבי מיתות שנאמר בהם כרת. 

[ביאור ברש"י - לקו"ש ח"ז פ' קדושים שיחה ב]

[רש"י שמות כא, יז] [ספר המצות מל"ת ט]