טז וְאִ֣ם ׀ מִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֗וֹ יַקְדִּ֥ישׁ אִישׁ֙ לַֽיהוָ֔ה וְהָיָ֥ה עֶרְכְּךָ֖ לְפִ֣י זַרְע֑וֹ זֶ֚רַע חֹ֣מֶר שְׂעֹרִ֔ים בַּֽחֲמִשִּׁ֖ים שֶׁ֥קֶל כָּֽסֶף׃

(טז) והיה ערכך לפי זרעו - ולא כפי שוויה. אחת שדה טובה ואחת שדה רעה, פדיון הקדשן שווה. בית כור שעורים בחמישים שקלים, כך גזירת הכתוב. והוא שבא לגאלה בתחילת היובל. ואם בא לגאלה באמצעו, נותן לפי החשבון, סלע ופונדיון לשנה. לפי שאינה הקדש אלא למניין שני היובל. שאם נגאלה, הרי טוב. ואם לאו, הגזבר מוכרה בדמים הללו לאחר, ועומדת ביד הלוקח עד היובל, כשאר כל השדות המכורות. וכשהיא יוצאה מידו, חוזרת לכהנים של אותו משמר שהיובל פוגע בו, ומתחלקת ביניהם. זהו המשפט האמור במקדיש שדה. ועכשיו אפרשנו על סדר המקראות:

 [ספר המצוות להרמב"ם מ"ע קי"ז]

יז אִם־מִשְּׁנַ֥ת הַיֹּבֵ֖ל יַקְדִּ֣ישׁ שָׂדֵ֑הוּ כְּעֶרְכְּךָ֖ יָקֽוּם׃

(יז) אם משנת היבל יקדיש וגו' - אם משעברה שנת היובל מיד הקדישה ובא לגאלה מיד:

כערכך יקום - כערך הזה האמור יהיה, חמישים כסף יתן:

יח וְאִם־אַחַ֣ר הַיֹּבֵל֮ יַקְדִּ֣ישׁ שָׂדֵהוּ֒ וְחִשַּׁב־ל֨וֹ הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַכֶּ֗סֶף עַל־פִּ֤י הַשָּׁנִים֙ הַנּ֣וֹתָרֹ֔ת עַ֖ד שְׁנַ֣ת הַיֹּבֵ֑ל וְנִגְרַ֖ע מֵֽעֶרְכֶּֽךָ׃

(יח) ואם אחר היבל יקדיש - וכן אם הקדישה משנת היובל ונשתהה ביד גזבר ובא זה לגאלה אחר היובל:

וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרת - כפי חשבון. כיצד? הרי קצב דמיה של ארבעים ותשע שנים חמישים שקל, הרי שקל לכל שנה, ושקל יתר בין כולן. והשקל ארבעים ושמנה פודיונין, הרי סלע ופונדיון לשנה. אלא שחסר פונדיון אחד לכולן. ואמרו רבותינו: שאותו פונדיון קלבון לפרוטרוט. והבא לגאול יתן סלע ופונדיון לכל שנה לשנים הנותרות עד שנת היובל:

ונגרע מערכך - מנין השנים שמשנת היובל עד שנת הפדיון:

יט וְאִם־גָּאֹ֤ל יִגְאַל֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה הַמַּקְדִּ֖ישׁ אֹת֑וֹ וְ֠יָסַף חֲמִשִׁ֧ית כֶּֽסֶף־עֶרְכְּךָ֛ עָלָ֖יו וְקָ֥ם לֽוֹ׃

(יט) ואם גאל יגאל - המקדיש אותו, יוסיף חומש על הקצבה הזאת:

כ וְאִם־לֹ֤א יִגְאַל֙ אֶת־הַשָּׂדֶ֔ה וְאִם־מָכַ֥ר אֶת־הַשָּׂדֶ֖ה לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר לֹ֥א יִגָּאֵ֖ל עֽוֹד׃

(כ) ואם לא יגאל את השדה - המקדיש:

ואם מכר - הגזבר:

את השדה לאיש אחר לא יגאל עוד - לשוב ליד המקדיש:

כא וְהָיָ֨ה הַשָּׂדֶ֜ה בְּצֵאת֣וֹ בַיֹּבֵ֗ל קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָ֖ה כִּשְׂדֵ֣ה הַחֵ֑רֶם לַכֹּהֵ֖ן תִּֽהְיֶ֥ה אֲחֻזָּתֽוֹ׃

(כא) והיה השדה בצאתו ביבל - מיד הלוקחו מן הגזבר, כדרך שאר שדות היוצאות מיד לוקחיהם ביובל:

קדש לה' - לא שישוב להקדש בדק הבית ליד הגזבר, אלא כשדה החרם הנתון לכהנים. שנאמר (במדבר יח יד) "כל חרם בישראל לך יהיה"? אף זו תתחלק ביובל לכהנים של אותו משמר שיום הכיפורים של יובל פוגע בו:

[רמב"ם ספהמ"צ מ"ע קמה]