כט כָּל־חֵ֗רֶם אֲשֶׁ֧ר יָֽחֳרַ֛ם מִן־הָֽאָדָ֖ם לֹ֣א יִפָּדֶ֑ה מ֖וֹת יוּמָֽת׃

(כט) כל חרם אשר יחרם וגו' - היוצא ליהרג ואמר אחד, "ערכו עלי", לא אמר כלום:

מות יומת - הרי הולך למות, לפיכך "לא יפדה", אין לו לא דמים ולא ערך:

ל וְכָל־מַעְשַׂ֨ר הָאָ֜רֶץ מִזֶּ֤רַע הָאָ֨רֶץ֙ מִפְּרִ֣י הָעֵ֔ץ לַֽיהוָ֖ה ה֑וּא קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃

(ל) וכל מעשר הארץ - במעשר שני הכתוב מדבר:

מזרע הארץ - דגן:

מפרי העץ - תירוש ויצהר:

לה' הוא - קנאו השם, ומשולחנו ציווה לך לעלות ולאוכלו בירושלים. כמו שנאמר (דברים יד' כג) "ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך וגו'":

לא וְאִם־גָּאֹ֥ל יִגְאַ֛ל אִ֖ישׁ מִמַּֽעַשְׂר֑וֹ חֲמִֽשִׁית֖וֹ יֹסֵ֥ף עָלָֽיו׃

(לא) ממעשרו - ולא ממעשר חברו. הפודה מעשר של חברו, אין מוסיף חומש. ומה היא גאולתו? כדי להתירו באכילה בכל מקום. והמעות יעלה ויאכל בירושלים. כמו שנאמר (דברים יד כה) ונתת בכסף וגו': 

לב וְכָל־מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן כֹּ֥ל אֲשֶׁר־יַֽעֲבֹ֖ר תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט^[1] הָֽעֲשִׂירִ֕י יִֽהְיֶה־קֹּ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃

(לב) תחת השבט - כשבא לעשרן מוציאן בפתח זה אחר זה, והעשירי מכה בשבט צבוע בסיקרא, להיות ניכר שהוא מעשר. כן עושה[לגדיים] לטלאים ולעגלים של כל שנה ושנה:

יהיה קדש - ליקרב למזבח דמו ואמוריו, והבשר נאכל לבעלים. שהרי לא נמנה עם שאר מתנות כהונה. ולא מצינו שיהא ניתן לכהנים:

לג לֹ֧א יְבַקֵּ֛ר בֵּֽין־ט֥וֹב לָרַ֖ע וְלֹ֣א יְמִירֶ֑נּוּ וְאִם־הָמֵ֣ר יְמִירֶ֔נּוּ וְהָֽיָה־ה֧וּא וּתְמֽוּרָת֛וֹ יִֽהְיֶה־קֹּ֖דֶשׁ לֹ֥א יִגָּאֵֽל׃

(לג) לא יבקר וגו' - לפי שנאמר (דברים יב, יא) "וכל מבחר נדריכם", יכול יהא בורר ומוציא את היפה? תלמוד לומר: "לא יבקר בין טוב לרע". בין תם בין בעל מום, חלה עליו קדושה. ולא שיקרב בעל מום, אלא יאכל בתורת מעשר. ואסור ליגזז וליעבד:

[עיין לקוטי שיחות חלק יב שיחה ב' לפרשת בחוקותי, ביאור נפלא ברש"י זה]

לד אֵ֣לֶּה הַמִּצְו֗͏ֹת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר סִינָֽי׃ {ש}