Short review

זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו וגו'^[1].

הנה מבואר בעץ חיים שער ל"ז פרק ז', שסיבת הנגעים: "הוא מחמת הסתלקות אור החכמה, כי 'מצורע חשוב כמת'^[2] וכתיב 'ימותו ולא בחכמה כו''"^[3] ע"ש.

ולהבין זה קצת, צריך להבין ענין: "מוחין דאימא"^[4] ו"מוחין דאבא"^[5]. כי הנה: "מוחין דאימא", הוא כמו שכתוב, "אם הבנים שמחה"^[6] שעל ידי ההתבוננות נולד האהבה והשמחה ורשפי אש, והוא בחינת הרצוא להסתלק וליכלל בעצמותו יתברך.

אך יש עוד בחינה שלמעלה מהאהבה ברשפי אש, דהיינו: "מוחין דאבא" - שאור אין סוף ברוך הוא שורה בחכמה עילאה, ועל ידי זה נמשך הביטול, עד שאין בו כח ויכולת להגביה את עצמו בבחינת רצוא, שהוא בחינת יש מי שאוהב. וזהו ענין ההשתחוואות שבשמונה עשרה, וכמו שכתוב מזה בדוכתי טובא.

ועיין מה שכתוב על פסוק: "כאשר השמים החדשים"^[7] ועל פסוק: "וכל העם רואים את הקולות^[8]", ועל פסוק "זאת חוקת התורה", ובדבור המתחיל "ועבד הלוי הוא", ובדבור המתחיל "מצה זו כו'", ובדבור המתחיל "צאינה וראינה", בענין ו"יין ישמח כו' להצהיל פנים משמן", ועל פסוק "כי תבואו אל ארץ מושבותיכם כו'" בפ' נסכים.

וזהו: "אם רץ לבך, שוב לאחד"^[9]כי על ידי הביטול דמוחין דאבא נמשך בחינת שוב, והוא המשכת אלהות למטה, ולהמשכה זו צריך להיות הרחבת הכלים, והן אותיות התורה שבכתב ותורה שבעל פה.

וזהו שכתוב בעץ חיים שער לאה ורחל פרק ז', וזה לשונו: "וזכור כלל זה, שאין נעשה ב' פרצופים אלו, לאה ורחל כאן, אלא אחר התגלות מוחין דאבא בז"א" עד כאן לשונו.

כי לאה היא אותיות המחשבה, והיא בחינת תורה שבכתב, כי ס' רבוא אותיות התורה - היינו אותיות המחשבה, כמו שכתוב במקום אחר על פסוק: "את שבתותי תשמרו"^[10]. ורחל היא אותיות הדבור, תורה שבעל פה. ולכן התהוות ב' בחינות אלו נמשך על ידי התגלות מוחין דאבא דייקא, שהוא הביטול, שמזה נמשך השוב, והוא ההמשכה בבחינת כלים ואותיות כו'. מה שאין כן מבחינת מוחין דאימא, שמהם נמשך הרצוא, שהוא אדרבה ההסתלקות מהכלים והאותיות.

ועיין מה שכתוב בדבור המתחיל: "וייצר את האדם" בפרשת בראשית, איך שהאותיות נמשכים דייקא מחכמה עילאה שלמעלה מהבינה, עיין שם באריכות.

ולכן מחמת הסתלקות מוחין דאבא, שזהו ענין: "צרעת" דתרגומו: "סגירו", מזה נסתעף שאין נבנים פרצופי לאה ורחל ויוצאים תמורתם הנגעים: "שאת" נגד לאה כו'^[11]. - דהיינו מחמת שאין נמשך בחינת שוב בכלים ואותיות דקדושה, אזי מבחינת הרצוא לבד יוכל להסתעף יניקת החיצונים. כמו שאחר ההתלהבות בתפלה, אם אינו עוסק בתורה יוכל להתהוות מההתלהבות בחינת דינים, קפידא וכעס, ומזה נסתעף גם כן יש וגסות כו' או תאוות רעות.

[וזהו שכתוב בעץ חיים שם, "שאת כנגד לאה, ספחת בהרת כנגד רחל - כי לאה יש לה אור אחד ורחל ב', והם ג' אַלְפִין כו'"^[12]. והענין כי לאה היא בחינת מחשבה, ורחל היא בחינת דיבור וגם בחינת מעשה, עשייה שבאצילות היא המלכות. ועיין מה שכתוב בפרשת שלח בענין דור המדבר כו', מענין לאה ורחל. והם ג' לבושים מחשבה דבור ומעשה, ונמשכים ממוחין דאבא. וזהו ענין ה"אלפין", שהאל"ף, הוא יו"ד וי"ו יו"ד ^[13](כמו שכתוב בדבור המתחיל מראיהם ומעשיהם, ובדבור המתחיל להבין ביאור ענין האבות כו', עיין שם). ובהסתלקות אור אבא, יוצאין תמורתן הנגעים, אותיות שמהם נמשך יניקה לחיצונים].

וזהו ענין מצורע, מוציא שם רע, וכמו שכתוב בעץ חיים: שלאה ורחל נקרא שם, והיינו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: "כל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה", והם בחינת שם טוב, והמדבר לשון הרע שהוא הפך הטוב באותיות וכלים דקדושה גורם שגם למעלה במקום שם טוב שהם האותיות והכלים דקדושה יצאו תמורתן אותיות הנקראים "שם רע". דהיינו, שבחינת שם ההוא ואותיות אלו הוא מקור חיות הרע. והיינו כמו שכתוב בעץ חיים שמהנגעים נמשך יניקת הקליפות.

(ועיין מה שכתוב בדבור המתחיל: "לסוסתי ברכבי", שפרעה העמיד תחלה סוסים נקבות כו', עיין שם).

והענין הוא על דרך מה שכתוב בדור הפלגה: "ונעשה לנו שם"^[14]. ועל דרך זה נאמר: "הנפילים היו בארץ כו' אנשי השם"^[15]. וכן בעדת קרח כתיב: "אנשי שם"^[16]. והיינו מפני שמחלוקת קרח על אהרן הוא גם כן שלא רצה שיהיו הלוים טפלים ונכנעים לבחינת המשכת מוחין דאבא, שזהו בחינת אהרן הכהן, כי אם להיות הלוים דבר בפני עצמו, שהוא להיות בבחינת רצוא לבד.

וכמו שכתוב בזהר ריש פרשת קרח: "שמאלא אתכליל תדיר בימינא, קרח בעי לאחלפא כו'". ומזה נמשך יניקת הקליפות הנקרא "שם רע". וכמו שכתוב ברבה פרשת בראשית סוף פרשה כ"ו, נאמר כאן אנשי השם ונאמר להלן קראי מועד אנשי שם כו'.^[17]וגם מלשון שָׁם וכמו שכתוב "קראו שם פרעה כו'", וזהו: "ושם ימותו"^[18]. ומצורע חשוב כמת. ועיין מה שכתוב מענין "שם" בדבור המתחיל חוקת התורה:

ב והנה התיקון של הנגעים ורפואתן הוא ע"י: והובא אל הכהן - כי הכהן הוא הממשיך אור אבא, וכמ"ש ע"פ בהעלותך את הנרות, וע"ש בענין: שלך גדול משלהם כו'. וע"י המשכת מוחין דאבא בז"א אזי יסוד אבא בוקע יסוד אימא והוא המשכת בחי' השוב.

וזהו ענין זיווג יעקב עם לאה ורחל - יעקב אותיות יבקע, שיסוד אבא בוקע יסוד אימא, ומשם נמשך ההשפעה באותיות המחשבה והדבור לאה ורחל: עור בעד עור כו'^[19] בחי' לבושים מודומ"ע, וכמ"ש ה' מלך גאות לבש כו'^[20].

וזהו ענין זאת תהיה תורת המצורע. וכמ"ש בע"ח שם וז"ל: כי זהו ענין אומרו זאת תהיה תורת המצורע, כי כל בחי' היותו מצורע הוא לסבת הסתלקות מוחין דמצד אבא חכמה הנק' תורה, וא"כ אין תיקונו אלא ע"י עסק התורה, כמארז"ל - לכן אמר תורת המצורע ולא טהרת המצורע או כיוצא עכ"ל. ועד"ז איתא בתנחומא ובילקוט: מרפא לשון עץ חיים שהתורה עץ חיים היא והיא רפואתו של המצורע שהוציא שם רע כו' ע"ש.

והיינו משום שע"י התורה ממשיך מוחין דאבא. וזהו טוב שם משמן טוב^[21] שע"י התורה שהיא בחי' שמן הטוב ח"ע, ממנה נמשך טוב שם, שהוא הטבת השם ע"ד הטבת הנרות, וכמ"ש במ"א בד"ה ואלה שמות, בענין לאתקנא רזא דשמיה, ובד"ה משה ידבר כו' - והיינו ע"י התומ"צ שהם המשכת שמן הטוב, שמן משחת קדש, הפך בחי' שם רע הנ"ל. ועיין בפ' יתרו דפ"ז סע"ב בענין טוב שם משמן טובץ וכמ"ש במ"א ע"פ שמן תורק שמך כו'^[22].

וזהו ג"כ ענין: ביום טהרתו, וכמ"ש בפ' קדושים ד"פ ע"ב: ות"ח לא אתדכי בר נש לעלמין אלא במילין דאורייתא, בגין כך מילין דאורייתא לא מקבלין טומאה, בגין דאיהי קיימא לדכאה לאלין מסאבי. ואסוותא באורייתא אשתכח כו'^[23]. וע"ש בפי' הרמ"ז שהוא לפי שהתורה שרשה ממו"ס שבה מלובש גבורה דעתיק, והיא מקור המתקת הדינים, שמשם נמשך קרע שטן כו' ע"ש.

ועמש"ל פ' תזריע בענין התנאים ואמוראים בעסקם בתורה שעי"ז היה להם כח לעשות נסים גדולים כו'. ועכ"ז: והובא אל הכהן - כי עיקר עסק התורה צ"ל בבחי' ביטול. וכנ"ל בענין: שוב לאחד, משא"כ: האומר אין לו אלא תורה (יבמות ק"ט ע"ב) - לו בבחי' יש, אפילו תורה אין לו:

ג והנה להבין פי' אומרו: והובא אל הכהן - שמשמעו שיביאו את המצורע אל מקום הכהן, והלא סמוך מיד אמר: ויצא הכהן אל מחוץ למחנה - דמשמע להפך שהכהן יצא אליו חוצה?

גם ענין: זאת תהיה תורת המצורע - דתיבת תהיה מיותרת לכאורה, וכמ"ש באלשיך.

אך הענין יובן עפמ"ש בזהר דמ"ט ע"ב, בפי' והובא אל הכהן: והועלה מיבעי ליה כו'. וביאר דבריו בע"ח, והביאם הרמ"ז ס"פ תזריע - כי ע"י הראותו אל הכהן התחתון, גורם למעלה שאותם האורות דמצד אימא שבז"א היוצאים לחוץ ושאז שם נעשים בחוץ בחי' נגעים, וע"י הראותו אל הכהן גורם למעלה שאותם האורות יחזרו למקומן כו', בבחי' מטי ולא מטי, יוצא לחוץ וחוזר ונכנס ומתדבק במקורו, ועי"כ לא יהיה כח אל החיצונים להתאחז בהם כו' עכ"ל.

וביאור הענין בעבודת ה'. דהנה עם היות שסיבת הצרעת והנגעים הוא מחמת הסתלקות מוחין דאבא שהוא בחי' הביטול והשוב, שמחמת זה נמשך יניקת החיצונים מבחי' הרצוא וההתלהבות דמוחין דאימא. והיה עולה על הדעת שתיקון המעוות הוא די ע"י העבודה בהמשכת מוחין דאבא לבד, דהיינו בחי' השוב בעסק התורה שהיא המשכת מוחין דאבא בהאותיות והכלים כנ"ל. שע"י החזרת מוחין דאבא בז"א כמקדם, יתוקן הדבר, כי אור אבא דוחה יניקת החיצונים כנ"ל.

אך באמת אי אפשר להמשיך המוחין דאבא בז"א בלתי שיתחיל מתחלה לתקן המעוות בפגם שהיה במוחין דאימא. כי תשובה באותו מקום, ואז אח"כ ימשיך המוחין דאבא. והיינו שצריך לעורר בחי' הרצוא וההתלהבות הנמשך ממוחין דאימא ואח"כ יתחברו לבחי' הביטול דמוחין דאבא בחי': ואם רץ לבך שוב לאחד.

וזהו ענין תשובה - תשוב ה' לגבי יו"ד. כי הה"א עילאה היא בינה, שבחטאו פגם בה שנפרדה מן היו"ד שהוא הביטול דח"ע, ועי"ז נמשך יניקת החיצונים ממוחין דאימא שזהו ענין הנגעים כנ"ל. וע"י שמתעורר בתשובה מעומקא דליבא: ממעמקים קראתיך^[24] - ב' עומקים דיסודות או"א יחד, דהיינו בבחי' רצוא ושוב, שהוא בחי' אהבה רבה והביטול שלמעלה מהאהבה, עי"ז נעשה תשוב ה' לגבי יו"ד. אבל קודם התעוררות הרצוא שממוחין דאימא א"א להמשיך המוחין דאבא. ועיין במ"ש בד"ה צאינה וראינה בענין ויין ישמח כו' להצהיל פנים משמן.

ועד"ז נאמר: ועבד הלוי הוא^[25] - שעבודת הלוים להמשיך מוחין דאימא, וזהו ענין השיר, ועי"ז אח"כ יומשך מוחין דאבא, והוא ענין הכהנים. משא"כ כהנים בלא לוים אי אפשר כו'. וז"ש בע"ח שאותן האורות יחזרו למקומן כו' בבחי' מטי ולא מטי כו' שהוא בחי' רצוא ושוב. (ועיין מ"ש מענין רצוא ושוב בד"ה וכל העם רואים את הקולות כו').

ובזה יש לפרש פי' והובא אל הכהן ואח"כ ויצא הכהן. והובא אל הכהן - היינו ענין התעוררות הרצוא הנמשך ממוחין דאימא ושיבוא הרצוא ויוכלל בבחי' ביטול דמוחין דאבא. ע"ד תשוב ה' לגבי יו"ד. וזהו ענין: שמע ישראל - שם^[26] גימטריא ב"ן ורפ"ח^[27] יוחזר ויוכלל לשרשו ע' רבתי, ז"ת דאימא ויוכלל בישראל סבא כו'. ואח"כ ויצא הכהן - היינו המשכת השוב להתלבש בכלים ואותיות, והוא בחי' שיסוד אבא בוקע יסוד אימא, ונמשך ומתפשט לחוץ. וכנודע מענין: אך יצא יצא יעקב כו'^[28].

ועוד יובן ענין זה ממ"ש במ"א בד"ה ראה אנכי בענין נחל איתן - היינו חיבור בחי' י"ה תרין רעין. ונחל איתן הוא ההמשכה מבחי' איתן, שנמשך ומתפשט בו"ה שהוא בחי' המדות והלבושים מחשבה דבור ומעשה כו'. ועד"ז יובן כאן ענין: והובא אל הכהן ואח"כ ויצא הכהן כו', ועי"ז והנה נרפא כו'.

ועד"ז יובן ג"כ ענין זאת תהיה תורת המצורע - היינו שכאשר והובא אל הכהן כו' בחי' תשובה - תשוב ה' לגבי יו"ד, אז אח"כ תהיה תורתו שלימה, שהיא המשכת יו"ד לגבי ה', וגם בו"ה מלמעלה למטה משא"כ מקודם התשובה.

והנה לזאת עיקר עבודת האדם להיות אחר הרצוא בחי' שוב, שהרצוא אינו אלא התחלה לעורר הנפש אבל העיקר הוא ההמשכה בכלים רבים דאותיות התורה ובמצות. ועמ"ש בד"ה כי כאשר השמים החדשים, דכמו שהארץ אינה רק כגרגיר חרדל לגבי השמים, כך ערך בחי' הרצוא לגבי השוב כו' ע"ש.

וזהו שארז"ל ספ"ק דע"ז^[29]: לעולם ליגרס אינש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר שנאמר: גרסה נפשי לתאבה^[30]. והיינו משום שעיקר העבודה לעשות כלים רבים לגילוי והמשכת האור, והם אותיות של התורה שיגרוס וילמוד כו' ואז ממילא יומשך ויתקיים האור. ועמ"ש מזה בביאור ע"פ וקבל היהודים כו'.

ובכ"ז יובן מ"ש: לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים^[31] פי' כי בהרת עזה כשלג והוא ענין הסתלקות ועיכוב התפשטות הדם באותו מקום הבהרת, שבהדם מלובש חיות הנפש וכשמסתלק נהפך לחוור כשלג. והוא ענין הסתלקות מוחין דאבא, כי: והחכמה תחיה^[32] ובה מלובש אור א"ס. וזהו ענין הדפק (וכמ"ש במ"א ע"פ קול דודי דופק).

והנה תשבע"פ נק' חוט השני, וכמ"ש סד"ה נאוו לחייך בתורים. ועמ"ש בענין תולעת שני ע"פ זאת חקת התורה, והיא המשכת אור וחיות הח"ע וחוט השני אדום - זהו כמשל התפשטות דם הנפש הפך הבהרת שהיא עיכוב סיבוב הדם כו'. ועמ"ש בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע בענין שהתורה נק' אדם - א' דם, שהוא הממשיך חיות לכל הרמ"ח איברים שהם המצות.

וע"כ נאמר על כנס"י שהיא בחי' רחל שכנגדה הקליפה הנק' בהרת עזה כשלג, כמ"ש בע"ח שלא תירא מהתהוות בחי' זו, מפני: כי כל ביתה לבוש שנים - תשבע"פ שממשיך גילוי ח"ע, אבא יסד ברתא, ועי"ז אין שום מקום להתהוות בחי' בהרת הנ"ל. (ועיין בפ' ויחי דרל"ח ע"ב ע"פ לא תירא כו' ובפ' חקת דקפ"ד ע"א):