כתיב ה' יחתו מריבו וגו'[1].
וקשה מי הם המריבים עם ה'?
וע' בזהר פ' ויקרא (דף י"ט ע"ב) מה שפי': "בשעתא דדינין מתערין ושליטין, שלטין על רחמי, ורחמי אתכפיין. ובשעתא דקוב"ה אתברך ממבועא דנחלא, כדין גברי רחמי, ואתכפיין דיני. הה"ד "ה' יחתו מריבו" - מריב ו' כו'" ע"ש.
ולהבין זה, איך ענין דינין מתערין נק' מריבו?
והענין, כי שם הוי' הוא מדת רחמים.
והגם דשם הוי' הוא בז"א דאצי' והרי יש בו מדת הגבורה?
וכן בהתהוות הנבראים שהתהוותם הוא משם הוי', הרי יש ד' מחנות שכינה, מחנה מיכאל חסד, ומחנה גבריאל גבורה?
אך כי בחי' גבורה זו, היא ע"ד לאכללא שמאלא בימינא, שהיא כלולה ובטלה לגבי מדת החסד.
וא"כ אז אדרבה מגיע ממנה תועלת ומעלה יתירה בהחסד יותר מאם היה החסד בפ"ע.
כי חסד הוא בחי' קרירות.
וכמו המים שהם קר ולח.
[עיין בזהר ר"פ וארא]
ועיקר החיות הוא ע"י החמימות וכמו "כי הדם הוא הנפש".
וכן הוא ג"כ ברוחניות, כי מצד בחי' המים עצמן, בחי' קרירות, יוכל להיות גם כן דאגלידו מיא, שהוא מניעת ההשפעה מכל וכל.
וז"ש ביעקב, "ויחמו הצאן כו'. ויחמנה בבואן לשתות כו'", שכל הולדה א"א להיות כ"א ע"י חמימות שהוא מבחי' גבורה.
ולכן בשם הוי' המהוה הכל צ"ל ג"כ בחי' גבורה.
אלא שהיא כלולה בימין.
וא"כ מזה דוקא עיקר החיות וההתהוות.
אבל אם מדת הגבורה אינה כלולה בחסד, וכמו שהיה בעולם התהו, שלא היה בחי' "לאכללא שמאלא בימינא", אז נסתעף מזה התהוות דינין קשים, והן המקטרגים שלמעלה, שכל רצונם לפעול דין.
וכמ"ש בזהר ר"פ מקץ ע"פ, "ולכל תכלית הוא חוקר".
וכן יש למטה בבני אדם, אנשים השמחים ברעת חבריהם.
וגם לפעמים שמתקצפים על החוטא.
אין זה שרע להם על החטא, כ"א שחפצם בפועל הדין.
וע"ד המקטרגים שלמעלה, שהם ע"ד הנ"ל, שאינם מצטערים מהחטא, ע"ד "קנאת ה' צבאות" כ"א שחפצם בפועל הדין.
והיינו לפי שהם סיגי הגבורה.
ולכן הם הנק' "מריביו" דשם הוי', שהם נגד שם הוי', שרצונו ית' דוקא בחסד, ולאכללא שמאלא בימינא.
[ועד"ז פי' בזהר ס"פ אחרי (דע"ט ב') ענין "הנועדים על הוי'".
והיינו כי קרח רצה ג"כ להפריד הגבורות בפ"ע, ולא להיות בחי' לאכללא שמאלא בימינא. כמ"ש בזהר ר"פ קרח.
ועד"ז* נתבאר במ"א, פי' וענין "לתת נקמת הוי' במדין", לפי שבחי' "מדין" ריב ומדון, הוא ג"כ* הפך ונגד בחי' שם הוי'.
וכמ"ש בד"ה החלצו מאתכם כו' בפ' מטות.
ושם נתבאר, כי אף שבתורה יש כמה עונשין וגבורות, אך זה הגבורה תכליתה חסד, להיות עי"ז תיקון לנפש החוטא.
כמו אב המכה את בנו כדי שילך בדרך טובים.
משא"כ גבורות קשות, חפצם בפועל הדין מצד עצמו.
עיין בזהר בלק (דקצ"ב ע"ב) "גבי מה כתיב בה? א"ל לא תרצח כו'".
ע"ש].
וע"ז נאמר "ה' יחתו מריבו".
והנה הנגינה על שם הוי' הזה, הוא גרשיים, שהוא ב' קווין.
ובפרדס שער הטעמים, נק' "תרין גרישין", ונגינה זו היינו שני קולות.
והוא, כי הנה כדי להיות המתקת הדינין וביטולן, צ"ל ע"י המשכה מבחי' חסד דא"א, שהוא למעלה מעלה מהחסד דז"א. שהחסד דז"א נקרא: "חסד עולם". וע"ז נאמר: "ולך אד' חסד, כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" - דהיינו לפי ערך מעשה בני אדם. וכפי האתעדל"ת כך הוא האתעדל"ע וההמשכה מחסד זה. וע"כ נק' "חסד עולם", שהוא בגבול ומדה. וע"כ שם מוצאים המקטרגים מקום לקטרג. וכמו בלעם, שחפש ומצא המקומות שעתידים ישראל לחטוא, ועי"ז רצה לקטרג ללמד חובה כו', לעורר מדת הדין.
אבל בחי' חסד דא"א, הוא חסד עילאה, ונק': "ורב חסד", לפי שמאיר ומתפשט מבחי' א"ס בלי גבול ומדה. [עיין באגה"ק סי' יו"ד ע"פ: חסדי ה'] ושם אין אתעדל"ת מגיע כלל, כ"א החסד יורד ונמשך בתמידות מצד עצמו: "כי חפץ חסד הוא". וע"כ ע"י המשכה מבחי' חסד זה מתבטלים כל הדינים, ואין הקטרוגים תופסים מקום כלל.
(ועמ"ש ע"פ: "ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם").
אך כי החסד דא"א עצמו א"א לו כלל להיות נמשך למטה, כי הוא בלי גבול ולא יוכלו לקבל. ע"כ צריך שיתלבש בחסד דז"א שהוא בחי' כלי לגילוי אור חסד דא"א.
(וחסד דז"א נק': גופא לגבי רב חסד, שהוא כמו בחי' נשמה לחסד דז"א. וכמו עד"מ מהנשמה עצמה בלי התלבשות בגוף לא יהיה רק השפעת רוחניים. אבל להיות ממנה השפעות גשמיים הוא דוקא ע"י אמצעות התלבשותה בגוף.
כמ"כ, בחי': ורב חסד הוא למעלה ממהות בחי' חסד, כ"א שהוא מקור החסד. וכמאמר: "אב הרחמים", פי' אב ומקור למדת הרחמים. ע"כ א"א שיומשך ממנו השפעות בבי"ע כ"א ע"י התלבשותו בחסד דאצי' שנק': "גופא - חסד דרועא ימינא כו'". וכמ"ש בזהר באדרא (דקל"ג ע"ב) "וחסד דקשוט, לאו בחיי גופא אתמר אלא בחיי דנשמתא כו'".
ועוד, דכיון שהחסד דא"א הוא בלי גבול, ואין אתעדל"ת תופס מקום כלל, א"כ היו החיצונים יכולים ג"כ לקבל ממנו. ומש"ה צ"ל המשכה מחסד דא"א ע"י חסד דז"א בכדי שבחי' גילוי זה דחסד עלאה יומשך רק בסט' דקדושה.
ועמ"ש ע"פ "ויאבק איש". וע"פ "עבדים היינו כו' ויוציאנו ה' אלקינו", או"א שהלבישו לזרועות דא"א).
וזהו שהנגינה של שם" ה'[2] יחתו מריביו" הוא גרשיים, שהם ב' תנועות זו למעלה מזו, להורות שהיא המשכה ממקום עליון מאד, מא"א לז"א.
שצ"ל בזה ב' המשכות: הא' מחסד דא"א לאו"א. ואח"כ מאו"א נמשך לז"א. ולכך נגינה זו היא ב' תנועות.
[ועמ"ש בד"ה שיר השירים בענין ב ' בחי' חתן חות דרגא כו'. ובד"ה לבבתני ב' לבבות כו' ע"ש]
ואזי כשנמשך משם הוי' דא"א בז"א, עי"ז "יחתו מריביו", שמתבטלים כחות הדין, שהן מריביו דז"א.
ובזהר פי', "מריב ו'" - כי הוי"ו הוא ששה מדות דז"א, שהחסד גובר בהן.
דבחי' גבורה שבו היא בבחי' לאכללא שמאלא בימינא כנ"ל, והמקטרגים שלמעלה בהיכלות החיצונים המקטרגים על ישראל, הם נגד בחי' זו ממש, ונק' "מריביו".
וכמ"ש בתורה בפ' בלעם: "ויחר אף אלקים כי הולך הוא כו'". וע"י התגלות שם הוי' דא"א בז"א עי"ז* יחתו מריביו.
והוא ע"ד מ"ש: "ויעבור הוי' על פניו ויקרא הוי' הוי'". שזה היה אחר חטא העגל, ולהמשיך סליחה ומחילה הוא דוקא על ידי שהמשיך משה רבינו ע"ה י"ג מדות הרחמים דא"א.
ולכן אמר, "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" - שהרי ע"פ דין אינן ראוים, כיון שחטאו.
וזהו: ""ויקרא הוי' הוי'", ופסיק טעמא בינייהו". שקרא והמשיך משם הוי' דא"א בשם הוי' דז"א.
והמשכה זו צ"ל ע"י: "ויעבור ה' על פניו". - "פניו", הם חו"ב, כמ"ש "חכמת אדם תאיר פניו כו'". והחסד דא"א נמשך ע"י או"א לז"א כנ"ל. ולכן גם כאן הנגינה של שם הוי', ד"יחתו מריביו" הוא גרשיים כו'.
[והנה גרשיים הוא ג"כ לשון גירושין. וכמ"ש בענין עבודת בני גרשון, שהוא ג"כ לגרש החיצונים. והוא ג"כ ע"י המשכת רב חסד בו"ק דז"א, שהם השיתא גוונים.
וזהו "גרש" ואח"כ "ו'" ואח"כ "ן'", וכמש"ל. והוא כענין, "ה' יחתו מריבו, מריב ו'", כנ"ל]:
ב "עליו בשמים ירעם".
פי', מלבד מה שהחסד דא"א מתלבש בתוך החסד דז"א, שעי"ז יחתו מריבו בעלי הדין.
עוד זאת יעשה נפלאות, שירעם עליהם בקול רעם אח"כ, גם מחסד דא"א עצמו כמו שהוא, שלא ע"י התלבשות בחסד דז"א, שאז החסד פשוט יותר מכשמתלבש בחסד דז"א, שמעלים קצת על החסד דא"א.
[ובזהר שם פי' ענין, "עליו בשמים", דר"ל טלא דעתיקא הנמשך על ז"א הנק' שמים.
ויש לכוונו ג"כ עם פי' זה.
כי המשכת טלא דבדולחא ומו"ס היא בחי' עליונה יותר מהמשכת חסד דא"א.
שבבחי' חסד דא"א שייך התלבשות, שמתלבש ממש בחכמה כו', וממנו* לז"א, התלבשות ממש.
אבל בחי' מו"ס וטלא דבדולחא הוא למעלה מבחי' התלבשות ממש.
כי הוא מג"ר דכתר בחי' תחתונה שבמאציל כו'.
ומבחי' זו נמשך להיות, "ירעם" על בעלי הדין המקטרגים כו' ביתר שאת מבחי' "יחתו מריביו"].
(וע' בזהר פ' וישלח דף קס"ו ע"ב).
וז"ש דהע"ה [שמואל ב' כ"ב] "ירעם מן שמים ה' ועליון יתן קולו כו'".
פי' שדהע"ה היה ענוותן, ולא תלה בזכותו, אלא ע"ד "וחנותי את אשר אחון וגו',.
דהיינו, ע"י התגלות בחי' א"א, שמשם נמשך להושיעו מכף כל אויביו.
Start here
וזהו "ועליון יתן קולו".
פי' "ועליון", היינו בחי' א"א, שהחסד דא"א נק' חסד עילאה:
"וישלח חציו וכו'".
היינו השפעת גבורות עליונות דקדושה, לכלות ולהאביד כחות הדין המקטרגים, והם אויבי ה' המונעים ההשפעה:
"ויתן עוז למלכו".
עוז הוא בחי' גבורות, והוא קו השמאל, שיהיה נמשך רק "למלכו", במל' דאצי', בשביל לעורר האהבה.
וכמ"ש, "שמאלו תחת לראשי", ולא יומשך ממנו לחיצונים, שאז הגבורות ע"ד בחי' דין ח"ו.
והענין, שיש ב' בחי' בקו השמאל:
הא', ע"ד "שמאלו תחת לראשי".
שמעורר נש"י להיות להן הגבהה ברשפי אש האהבה כו', והוא ע"ד "ויחמו הצאן".
שכל עיקר היחוד, הוא ע"י התעוררות הגבורה ורשפי אש האהבה בבחי' חמימות והתגברות.
משא"כ מבחי' קרירות כנ"ל.
ועמ"ש מזה בפ' תזריע בד"ה עולם לאכסדרה הוא דומה.
והב' כענין מארז"ל (סוטה מ"ז, ע"א) "שמאל דוחה וימין מקרבת".
ומבחי' זו ע"י השתלשלות נמשך יניקת החיצונים בעלי הדינים
כו א
קשים, שהם רק שמאל דוחה בלי שום ימין מקרבת, כי אין בהם בחי' לאכללא שמאלא בימינא.
אמנם אחר ש"יחתו מריביו", ע"י החסד דא"א, אזי גם בחי' הגבורות יהיו רק ע"ד "ויתן עוז למלכו", ע"ד שמאלו תחת לראשי.
שבהתכללות הגבורות בהחסד יהי' ההשפעה ביתר שאת וחיות גדול.
וז"ש, "ה' עוז לעמו יתן כו'".
[ועיין בזהר פ' לך לך דפ"ד א', מענין "ויתן עוז כו'".
ועיין בפי' הרמ"ז פ' אמור דצ"ג ב', בענין דרשו ה' ועוזו.
והנה* מבואר למעלה שחסד דא"א, זהו נק' "יד הגדולה", וזהו ענין "ה' יחתו מריבו" בנגינה גרשיים כו'.
"ויתן עוז" י"ל, שזהו בחי' "יד החזקה", "וירם קרן משיחו" זהו "יד הרמה".
וכמ"ש "ולו יקהת עמים כו'"].
והנה המשכה זו שיהי' התגלות החסד דא"א למטה, אינו ע"פ דרך הטבע של סדר ההשתלשלות, רק הצדיקים הגדולי' יכולים להמשיכו בתפלתן, שיומשך להתגלות למטה.
וזה הי' עבודת ויגיעת מרע"ה בתפלתו, להמשיך י"ג מדה"ר, שהוא המשיכן.
וכמ"ש, "וימהר משה ויקד ארצה וישתחו".
[וכמ"ש* בזהר באדרא (דקל"ח א')" כמה חילא דמשה דאחית מכילין דרחמי לתתא כו'", ע"ש.
ועיין עוד בזהר שלח (דקס"א ב') בפי' "ועתה יגדל נא כח אד'".
ועמ"ש בפ' שלח בפסוק זה.
ויש הפרש, שבפ' כי תשא נז' י"ג מדות הרחמים, והיינו שנמשך י"ג ת"ד מא"א לז"א.
ובפ' שלח נז' ט' תיקונים דדיקנא דז"א.
ועיין באדרא (דקל"ט א') "תאנא כד נחית מן דיקנא יקירא עילאה כו' בתשעה תיקונין כו'".
ובאדר"ז (דרצ"ה ע"א וע"ב) "הני תשעה תקונין אמרן משה כו', דאע"ג דתליסר תיקונין לא אמרן, [השתא] בכוונה תליא מילתא כו'".
וע"ש היטב דכח ה' הוא המשכה ממזלא דא"א להאיר בט' ת"ד דז"א.
וכמ"ש ג"כ באד"ר (דק"מ סע"א).
ועיין בזהר ס"פ נשא (דקמ"ז תחלת עמוד א') ובמק"מ שם]
וכן גם בג"ע אין גלוי מבחי' זו דא"א אלא לצדיקים הגדולים, דירתין ת' עלמין דכסופין הנמשכים מא"א כו'.
ועיין מ"ש בביאור ע"פ "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ", מענין חסד עילאה הנ"ל.
ועיין עוד מענין ה' יחתו מריביו בפ"ק דר"ה (די"ז ע"א).
ועמ"ש בד"ה ויאבק איש עמו.
בירושלמי פ"ד דברכות הלכה ג', "תשע ברכות של ר"ה מניין?
א"ר אבא קרטוגנא, כנגד תשע אזכרות שכתוב בפ' חנה, וכתיב בסופה, "ה' ידין אפסי ארץ""?
ור"ל [ור"ל]
ור"ה יום הדין הוא.
וע' מזה ג"כ בש"ס דילן פ"ד דברכות (דכ"ט ע"א).
ובר"ה כתיב ויבואו בני האלקים להתיצב על ה' ויבא גם כו'.
וע' זח"ב ר"פ בא ובפ' תצוה (קפ"ד א') ובפ' פנחס דרל"א.
ועיקר הקטרוג על פריקת עול שיש למטה, שמחמת זה אינן ראויים להתגלות מלכותו ית'.
וכמ"ש בד"ה תקעו בחודש שופר.
ועז"נ ה' יחתו מריביו. ויתן עוז למלכו.
וכמ"ש, "ה' מלך גאות לבש לבש ה' עוז כו'".
ולכן יש ט' אזכרות להמשיך ט"ס במלכות, שהיא בעצם נקודה א', והמשכה זו מט"ס העליונות.
וזהו "ועוז מלך משפט אהב".
פי' "ועוז מלך", ע"ד "ארוממך אלקי המלך", וכענין "ועתה יגדל נא כח אדני", כמ"ש לקמן על פסוק זה בפ' שלח.
ועיין מענין ויתן עוז ברבות שמות פרשה א' (דקי"ח ע"א).
ובפ' יתרו פכ"ז.
נשא פ"א (דרכ"א ג').
באיכה בפסוק גדע בחרי אף. דע"ב ג' ד'.
ענין וירם קרן ע"י התשובה.
ועמ"ש בת"א פ' יתרו בביאור ע"פ זכור ושמור בפי' רמה קרני שהוא בחי' עתיקא כו'*: