video part 1 video part 2 video part 3 video part 4
ביאור ע"פ כה תברכו כו'.
הנה ענין: ויקרא האדם שמות לכאורה אינו מובן לפמ"ש בסש"ב חלק ב': שהשם אשר יקראו לו הוא הצירוף המחיה אותו הנמשך מעשרה מאמרות, ועמ"ש מענין זה בד"ה את שבתותי תשמרו, וא"כ הרי כבר היו להם השמות קודם בריאת האדם - שהרי האדם נברא באחרונה אחר יצירת דצ"ח, וכמאמר ואפילו יתוש קדמך?
אבל הענין הוא כמש"כ, שהוא קרא שמותיהן והמשיכן מהעלם אל הגילוי כו', ועי"ז העלה אותם. והיינו כי האדם הוא מעולם התיקון שהוא בבחי' ביטול משא"כ דצ"ח הם מעולם התהו וע"י קריאת השמות מהעלם אל הגילוי המשיך בהם בחי' הביטול*.
וכענין חמורו של ר' פנחס בן יאיר, כי היה במדרגת בהמה של ששת ימי בראשית שתיקנם אדה"ר ע"י שקרא להם שמות, וכמ"ש בלק"ת פ' עקב בטעמי מצות, ע"ש באריכות. [ועמ"ש סד"ה וידבר משה אל ראשי המטות] ואמנם עכשיו אנו צריכין לברכם, והיינו לפי שע"י החטא ירדו כו' ע"ש. ובירור זה הוא ע"י שהאדם אוכל המאכלים מדצ"ח ומברך עליהם בתחלה ובסוף, שעי"ז הם מתעלים ונכללים בבחינת אדם. ועמ"ש מזה באריכות בביאור ע"פ והניף הכהן אותם על לחם הביכורים.
וזהו: וזרעתי את בית ישראל[1] - אור זרוע[2] - היא הנפש אלקית ממ"ה דתיקון שנתלבשה בגוף ונה"ב להעלות ולברר הרפ"ח ניצוצין כו', ע"י שמתפלל אח"כ: אחד, ואהבת - בכח מה שאוכל ושותה.
ולכן צריך להתפלל בכל יום - כי בכל יום כחות הגוף מתחדשים מחיות המאכלים וצריכים עלי' בכל יום. והיינו ע"י התפלה שהיא העלאת מ"ן במס"נ באחד בק"ש ותפלה שנק' סולם כו'.
[וכמ"ש במ"א בד"ה המגביהי לשבת כו'. ועמ"ש בענין וזרעתיה לי בארץ בד"ה ויהי בשלח פרעה, גם בד"ה ששים המה מלכות בענין אור זרוע כו'].
והנה על זריעה וצמיחה זו נאמר: יברכך ה' וישמרך - ברכה בראש והיא המשכת הכח אתעדל"ע להיות האתעדל"ת בברכה והצלחה כו' כנ"ל.
וענין ברכה שני': יאר ה' פניו אליך - היא המשכת מ"ד שאחר העלאת מ"ן ואתעדל"ת הנ"ל.
כי הנה אע"פ שהעלאת מ"נ נק' בשם בירור - אמנם עיקר שלימות הבירור אינו אלא לאחר שנמשך המשכת מ"ד על המ"ן ומברר המ"ן. והוא ענין: למהוי אחד באחד - פי' ע"י התגלות אחד דיחו"ע באחד דהעלאת מ"ן יחו"ת עי"ז מתעלה המ"ן ונכלל ביחו"ע ממש. ועמ"ש מזה באריכות בפ' וישב ע"פ: והנה אנחנו מאלמים אלומים כו'.
וגם יש לפרש דאחד עילאה מתעלה ע"י עליי' המ"ן אחד תתאה - שהרי לא נק' אדם אלא כללא דדכר ונוק'. וכמ"ש בזהר נשא (דקמ"ה ב'). ובפ' ויקרא (דף ז' ע"ב) איתא: וכדין איקרי אחד כו' ולכן נק' כנס"י: תמתי - שעושה השלימות. וב' הפירושים אמת.
והנה בעבודת ה' יובן זה הענין ג"כ, כי העלאת מ"ן בתפלה במס"נ הוא ענין התשוקה שיהיה גילוי אלקות אבל עדיין אין כאן הגילוי בפ"מ רק שחפץ ומשתוקק לזה הגילוי. אמנם המשכת מ"ד הוא מה שנמשך בחי' זה הגילוי, והיינו ע"י תורה ומצות כו'. וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ: כי כאשר השמים החדשים. (בפ' בראשית).
וזהו ענין ברכת המזון: וברכת את כו' את דייקא, כמ"ש בזהר (ויגש דר"ח א') והיא בחי' מל' שנק': את. והיינו כמ"ש בפע"ח סוף שער השבת דד' ברכות דבהמ"ז הם נגד ד' מוחין דנוק': חו"ב חו"ג. והיינו שממשיכים לה המוחין מאור א"ס ב"ה, והוא ענין ההמשכה שאחר העלאת מ"ן. ע"כ מדאורייתא הם שלש ברכות, כי עיקרם הם ג' מוחין חב"ד אלא שמוח הדעת נחלק לב' מוחין: ה"ח וה"ג, ונק': תרין עטרין - עטרא דחסד ועטרא דגבורה (באדר"ז דרצ"א ע"א ודרצ"ב סע"ב).
והנה עיקר התפשטות הגבורות הוא לנוק' דז"א, וכמ"ש בע"ח בכמה דוכתי. וע"ש שער כ"ה בכללים של חו"ג אות י"ז. ולכן מדאורייתא שהוא ז"א תשב"כ א"צ רק שלש ברכות המשכת ג' מוחין, אמנם מדרבנן: תשבע"פ מל' קרינן לה - תיקנו ברכה רביעית התגלות עטרא דגבורה בנוק' כו'.
[וע' בזהר ואתחנן דרס"ב א': ותנינן ג' מוחי אינון כו' אשתכחו ד' מוחין כו' ומתפשטין בכולא. ושם עמוד ב' מענין שי"ן של ג' ראשין ושל ד' ראשין כו'. ועמ"ש מענין התחלקות הדעת לחו"ג בביאור ע"פ: זכור את אשר עשה לך עמלק כו', ובפע"ח נז' מזה בכמה דוכתי, גבי ד' כוסות בשער חג המצות ספ"ג. וע"ש בענין ג' מצות ובשער יו"ד פ"ו גבי ברכת כהנים ובשער התפילין].
והנה שרש כל המ"ד הוא בא ונמשך בז"א מאור אבא כי בחכמה דייקא אתברירו ומז"א נמשך לנוק' לברר המ"ן. וזהו ענין: יאר ה' פניו אליך - שהוא בחי' חכמה כי: חכמת אדם תאיר פניו כו'*:
ב וענין: ישא ה' פניו - היינו אחר שנתחברו המ"ן ומ"ד ישאם ויגביהם לבחי' מקור הגבוה משניהם, וכמ"ש ברע"מ פ' פנחס דרל"ח ע"ב שהוא כענין: ישאהו על אברתו כו'[3] ועמ"ש בענין ישאהו על אברתו בד"ה כנשר יעיר.
והנה על ענין זה ארז"ל: ואיך לא אשא פנים לישראל שכתבתי בתורה: ואכלת ושבעת וברכת כו', והם מדקדקים על עצמן עד כזית ועד כביצה.
ויש להקדים ענין: קו המדה, בוצינא דקרדוניתא - והוא בחי' חכמה סתימאה שבה מלובש גבורה דע"י, וה"ג אלו הם בחי' קו המדה: מי מדד כו'[4] הנותן קצבה ומדה לכל המשכות האורות והכלים, שבחי' החכמה הוא בחי' שמצמצם הדבר שיהיה כך וכך כמו שחייבה חכמתו.
[ועמ"ש מזה בביאור ענין מזוזה מימין ונ"ח משמאל בפ' מקץ. ועמ"ש בביאור ענין בשעה שהקדימו ישראל נעשה, ובביאור ע"פ: לבבתני בפי' שמונה ועשרים אמה. ועיין בזהר פקודי דרל"ג ע"א ובזהר בראשית די"ח ע"ב)].
וכן מבחי' קו המדה נמשך הקצבה לכל הבירורים דמ"ן ומ"ד כמה יתברר כו', וכמ"ש במ"א על מאמר הרע"מ ר"פ כי תשא: אבנא למשקל בה דא י' כו' ע"ש. ועוד נתבאר מזה בפי' המלות דברוך שאמר בענין: ברוך אומר ועושה ברוך גוזר ומקיים כו' ע"ש.
והנה משם נמשך ג"כ פרטי דקדוקי הדינים שבכל מצוה ומצוה, כמו אורך הציצית י"ב גודלין, והתפילין אצבעיים ומרובעות דוקא, והיינו לפי שנמשכו ע"י בחי' גבורה וצמצום דקו המדה.
ועיין באג"ה ע"פ: חסדי ה' כי לא תמנו, ועיין לעיל ע"פ ויהי בשלח פרעה בפי': ארוכה מארץ מדה מפיק ה', דהיינו שיש לה מדה כו' והיינו כנ"ל, שהיא מבחי' ח"ס קו המדה. ולכן נק' החכמה דין לפעמי' כנודע.
ואחר הקדמה זו יובן ענין: ואיך לא אשא פנים כו' - דהנה כתיב: ואכלת ושבעת וברכת - משא"כ בהיות המאכל פחות מכשיעור שביעה בגשמיות א"כ ממילא גם ברוחניות שבמאכל, דהיינו חלקי הטוב הגנוז בו מרפ"ח ניצוצים דתהו ג"כ אין בהם כשיעור הראוי להיות מזה העלאת מ"ן למעלה עד שיומשך בו שפע המ"ד. על דרך מ"ש בזהר: לית ברכתא שריא באתר ריקניא - דאע"ג שאינו ריקניא ממש ויש קצת העלאת ניצוצי' אך עכ"ז אינן כדאי שיומשך וירד עליהם ההמשכה עליונה כו'.
[שהשפעת שפע מ"ד זה, נמשך כשההעלאת מ"ן הוא כלי המחזיק ברכה והמשכה זו, וזהו: עיני כל אליך ישברו כו'[5] - שהוא העלאת מ"ן, ועי"ז המשכת מ"ד: פותח את ידיך כו'[6] - יודי"ך: ומשביע לכל חי רצון - שמשביע תשוקת המקבל ומרוה צמאונו כו'. משא"כ כשאין שיעור הראוי להיות העלאת מ"ן לא נמשך ג"כ שפע המ"ד. וזהו שבפחות מכדי שביעה אין חיוב בהמ"ז מדאורייתא שלא נמשך עי"ז גילוי המ"ד שהוא ג"כ בחי': ומשביע לכל חי כו'].
וכ"ז הוא ע"פ קו המדה שמשם נמשך מדה ושיעור זה דמ"ן ומ"ד וכנ"ל. אבל להיות נמשך המ"ד אפילו כשההעלאת מ"ן הוא בפחות מכדי שביעה, ע"ז נאמר: ישא ה' פניו. - כי מבואר למעלה דפי' פניו - הוא חכמה עילאה, ושרשה בחי' ח"ס. אבל: ישא ה' פניו - היינו לבחי' שלמעלה גם מהחכמה סתימאה, דהיינו בבחינת פנימית א"א, שהוא הכתר שבכתר שלמעלה מח"ס שהיא חכמה שבכתר כו'. וחכמה היא בחי' דין וקו המדה והיא ראשית האצילות, אבל בעצמיות אור א"ס ב"ה כתיב: המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ - שאצי' ועשיה שוין ממש אצלו ית' ועל כן משם דייקא נמשך ההשפלה להיות שפע המ"ד יורד ונמשך ושורה גם על העלאת מ"ן המועט שבפחות מכדי שביעה שילוקטו לאחד אחד.
וזהו: ישא ה' פניו שיעלה ויגביה בחינת אור אבא ח"ע למעלה מעלה באור א"ס ב"ה שלא שייך שם פנים ואחוריים כלל. וע"כ: משם יצוה ה' את הברכה והמשכת מ"ד להיות: ומשביע לכל חי רצון העליון, אפילו כשההעלאה הוא פחות מכשיעור הקצוב ע"פ קו המדה כו'.
וזהו: ואיך לא אשא פנים כו' והם דקדקו על עצמם עד כזית ועד כביצה. והיינו כי כנס"י היא בחי' מל' דאצי' ונעוץ סופן בתחלתן לכן יוכלו להמשיך מבחי' כתר שלמעלה מהחכמה כו'. וכנודע מענין: ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה.
ואעפ"כ נתנו ג"כ שיעור ומדה עד כזית ועד כביצה - כי גם המשכה עליונה זו שלמעלה מההשתלשלות ומקו המדה נמשך ועובר ע"י קו המדה דייקא, שהעולם א"א לו לקבל אלא ע"י בחי' קו המדה, וצ"ל אורות וכלים כו' ואם לא כן לא יכלו לקבל. ולכן צ"ל שיעור ומדה בההעלאה, אלא שדי בשיעור מועט הזה דכזית או כביצה להיות המועט כלי מחזיק ברכה כמו המרובה. והיינו לפי ששרש המשכה עליונה זו המשיכו מלמעלה מסדר ההשתלשלות.
(ושיעור כזית - הנה ארץ זית[7] ארז"ל: שרוב שיעוריה כזיתים[8]. והענין כמ"ש ברע"מ פרשה פנחס (דרמ"ד ב' רמ"ז ב') ובפ' עקב (דף ער"ב א') שזית הוא בחי' י' דשם הוי', והוא ג"כ בחי': צדיק יסוד - הממשיך הטפה מחכמה עילאה בחי': שמן כתית כו', שהיא ג"כ בחי' יו"ד וגם העטרה היא בחי' יו"ד.
והנה מבואר בבה"ז פ' אחרי על המאמר דע"ט[9] הביאו עלי כפרה - ענין יו"ד של שם הוי' שאינו צמצום גמור אלא רק ע"ד: לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה כו', וכמו ענין המשנה לגבי הגמרא. וארז"ל: ומשמני הארץ - זו משנה. כי השמן הוא ג"כ עד"ז שמכל דבר יכולים להוציא שמן והרבה מהמשקה נכלל במעט שמן שמוציאים ממנו.
ולכן נק' טפת דכר ג"כ שמן - שהטפה כולל כל הולד כו'. ולכן נק' הזית שמן י', ולכן שיעורו בכזית, שמצאו שיעור מועט שהוא כזית ועכ"ז כולל הרבה מאד. וזהו ענין יו"ד של שם כנ"ל.
וע"כ המשכה זו העצומה תוכל להיות אפילו כשאוכל שיעור מועט רק כזית, כי כן המשכה זו באה ע"י צמצום בחי' יו"ד נקודה א' אלא שכולל בתוכו הרבה כו'. ומ"מ לעורר בחי' זו צ"ל ע"י צמצום שיצמצם עצמו ג"כ כנזכר בד"ה ולא אבה לשמוע אל בלעם בענין המשכת היו"ד כו' ע"י צמצום וביטול רצון כו'. ולכן ארז"ל ברבות ר"פ תצוה למה נמשלו ישראל לזית כו' ע"ש בענין בצר לך כו'.
וזהו זית רענן יפה פרי תואר (בירמיה סי' י"א[10]) היינו המשכת שע"ה נהורין מבחי': ישא ה' פניו - הנמשכים ע"י שמדקדקים ע"ע עד כזית, והארת פנים תלוי בצדיק יסוד - כי סריס אין לו הדרת פנים כו'. וע' עוד מענין זית במא"א אות זיי"ן סי"ט ובת"ז תיקון י"ט ד"מ ע"א. ועמ"ש בד"ה ראיתי והנה מנורת זהב בענין ושנים זיתים עליה.
והנה עד"ז נתבאר עוד במ"א בד"ה שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה, שהוא להיות המשכה עליונה מלמעל' מקו המדה כו'. ועמ"ש עוד מזה בביאור ע"פ המגביהי לשבת כו'.
אכן במ"א נתבאר שגם ברכה והמשכה עליונה זו הוא ע"י בחי' קו המדה, שמשם ממשיכים ג"כ הברכה ותוספת גילוי האור יותר מסדר ההשתלשלות. ועד"ז נתבאר ג"כ בפ' תולדות סד"ה ראה ריח בני: ובכדי שיאיר אור רב כו' הוא ע"י יצחק דייקא כו' שהוא קו המדה כו' ע"ש.
ואפשר שמ"מ הכוונה הכל אחד ע"ד שנתבאר כאן: דאע"פ ששרש המשכה זו הוא מלמעלה מקו המדה - מ"מ צ"ל נמשך ע"י קו המדה דייקא, ולכן היה ע"י יצחק דייקא כו' ואף גם זאת בלי דעתו כו' ע"ש. וצ"ע. ועיין לקמן.
וזהו ג"כ פי': ארוכה מארץ מדה - שיש לה מדה אבל מ"מ ארוכה מאד, והיינו ענין הברכה עליונה שבקו המדה* כו'.
ועפ"ז י"ל ג"כ פי' המדרש שיר השירים ע"פ קול דודי הנה זה בא: הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיהם כו'. והיינו כי ע"פ קו המדה היה צ"ל גלות מצרים ארבע מאות שנה. אך ההמשכה נמשך מלמעלה מסדר השתלשלות ולכן אינו מביט לחשבון זה. וזהו ענין מדלג מלמעלה מההשתלשלות ולכן דילג ג"כ קץ הגאולה מארבע מאות שנה לרד"ו שנה כו'.
ומ"מ לפי שנמשך דרך קו המדה לכך צ"ל איזה חשבון, והיינו ג"כ מה שמסיים שם: והלא כבר נשבע הקב"ה שהוא משעבדנו בע' אומות כו' והוא משיבן אחד מכם גולה לברבריה כו' דומה כמו שגליתם כולכם כו' - והיינו שהמועט עולה במקום המרובה, וכנ"ל בענין שיעור דכזית תחת כדי שביעה. והיינו דוקא משום שעקר המשכה זו מלמעלה מסדר ההשתלשלות אלא שעובר ונמשך דרך כו'.
והנה ג' בחי' המשכות: דיברכך יאר וישא - י"ל שזהו כענין ג' מדריגות באתעדל"ע המבואר בביאור לד"ה שוש תשיש הנ"ל. הא' - אתעדל"ע המעורר אתעדל"ת, וזהו ענין: ברכה בראש, דהיינו יברכך. הב' - אתעדל"ע הבאה אחר האתעדל"ת, וזהו ענין: יאר. הג' - אתעדל"ע עליונה שלמעלה בעצם מאתעדל"ת, וזהו ענין ישא כו'. ואני אברכם - ברכה בסוף. ועמ"ש עוד מענין ברכת כהנים בד"ה להבין ענין משמח חתן. בפ' צו. וע"פ והנה פרח מטה אהרן בפ' קרח):
ג אך הנה הכח הזה להמשיך מבחינה שלמעלה מההשתלשלות, ע"ז נאמר: וישם לך שלום. שלום הוא כלי המחזיק ברכה, ולכן הוא מקבל ברכה עליונה שמלמעלה מהשתלשלות, שגם המועט יהיה כלי מחזיק ברכה כמו המרובה.
והנה פי': וישם לך שלום - היינו ע"י עסק התורה להיות: וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך. וארז"ל: כל העוסק בתורה עושה שלום בפמליא שלמעלה ובפמליא של מטה.
פי', כי הנה שלום הוא הממוצע המחבר ב' הפכים, והיינו קו האמצעי דת"י[11]. והדעת הוא עיקר הממוצע להיותו מחבר למעלה חו"ב. וזהו ענין שלום בפמליא שלמעלה.
וענין חיבור זה, היינו כי החכמה היא בחי' אין והבינה נק' יש, ודעת עליון מחבר ומזווג חו"ב להיות גם ביש דבינה כמו למעלה באין דחכמה. וזהו ענין השלום בפמשמ"ע ע"י הדעת עליון כו'. ועמ"ש מזה בביאור ע"פ נשא בענין הפעם ילוה אישי אלי.
ועד"ז ג"כ יחוד זו"נ דהיינו דרך כלל מאצי' לבי"ע שהוא ג"כ אין ויש, אלא ששם היש הוא דבר נפרד ממש, אבל היחוד היינו שאור האצי' יאיר בבריאה, דהיינו שגם למטה יהיה הביטול כמו למעלה, והיינו ע"י יחוד זו"נ באצילות שעי"ז נמשך בבי"ע ובהיכלות ג"כ בחי' יחוד כמו למעלה באצילות, שנמשך גם להם אור א"ס להיות ביטול והתכללות כו' וכמ"ש במ"א, וזהו שלום בפמשמ"ט, והיינו ג"כ ע"י הדעת המתפשט במדות.
וזהו: כי אל דעות - ב' בחי' דעת כו'. והיינו לפי שהדעת שרשו למעלה מהחו"ב, כי שרשו מבחי' אוירא שלמעלה מקרומא דחפיא על מו"ס ששם גנוז הדעת דעתיק, וכמ"ש במ"א בביאור ע"פ החלצו מאתכם כו'.
(ובזהר הרקיע בפי' הזהר פ' תרומה דקס"ו כ': דחב"ד שרשם מג' רישין דע"ק, והדעת שרשו מראש העליון שהוא בחי' רדל"א[12] כו' ע"ש).
ולכן הוא כלי המחזיק ברכה מלמעלה מקו המדה. כי קו המדה הוא מבחי' ח"ס, וכמ"ש בפי' האריז"ל בסד"צ[13] רפ"א[14] גבי: האי מתקלא תלי באתר דלא הוה. מתקלא - הוא ח"ס והיא תליא בעתיקא הנק' אין, וזהו: דלא הוה כו', לאו דהוא אינון אלא ביה תליין. אבל הדעת ממשיך מבחי' אין ממש, שהוא בחי' אוירא דע"ג קרומא ומו"ס, והיא המשכה מלמעלה מקו המדה כו'.
וע' בפי' הרמ"ז ר"פ קרח ע"פ: הנחמדים מזהב ומפז רב דהיינו למעלה מחו"ב דא"א וכנ"ל, והוא למעלה מבחי' קו המדה כו':
וזהו: ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם - ואני הוא אותיות אין שמשם דייקא נמשך ברכה זו כו'. ודרך כלל אין הוא בחי' כתר שלמעלה מהחכמה. ועמ"ש מזה בביאור ע"פ את שבתותי תשמרו.
וזהו ענין: ברכה בראש וברכה בסוף. ברכה בראש היא: יברכך - שהיא הברכה להיות הצמיחה והעלאת מ"ן, והיא בבחי' מל' דאצי'. וע"ז נאמר: רבבה כצמח השדה נתתיך[15], וצמיחה זו היא בחי' אור חוזר מלמטה למעלה, ולפי שנעוץ סופן בתחלתן, לכך העלאה זו דמל' עולה עד הכתר. ועי"ז נמשך אח"כ ברכה בסוף מבחי': ואני אברכם - והוא הכתר דאור ישר מלמעלה למטה.
ואחר כל הנ"ל יובן ג"כ הטעם שברכה ראשונה א"צ שיעור כי היא בחי' אתעדל"ע לעורר אתעדל"ת, עד"מ אדם הישן להקיצו מן השינה, ולפי שבאה קודם אתעדל"ת לגמרי לכך אין שייך להצריך שיעור.
אמנם ברכה אחרונה שהיא אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת לכך צריכה שיעור. ומדאורייתא הוא על כדי שביעה אלא שהם דקדקו עצמן להמשיך אפילו עד כזית כו', והיינו מבחינת ואני אברכם.
בהרמ"ז פ' עקב פי': כה תברכו שהקדמונים כתבו שמלת תברכו בצירוף בכתרו רמז שמוריד האור מן הכתר עד המל' הנק' כה - שכשהברכה בה היא חלה על ישראל המושרשים שמה כו'. ועיין זח"ב תרומה קל"ט ב' ובמק"מ שם ועיין ברבות סדר לך לך פמ"ג מענין כה תברכו: