ביאור מעט ע"פ שבת שבתון כו'[1]
ענין ירידת הנשמות מבחי': טהורה היא,[2] להתלבש בגוף - צורך עלי', לבחי': ואנשי קדש תהיון לי[3]. ע' בהקדמת פע"ח שכל התומ"צ להמשיך תוספת אור יתר מכפי חוק הקצוב כו', ע"ש באריכות.
ועמ"ש מזה בביאור ע"פ: ושמתי כדכד[4] - דהענין, שהנשמות נמשכים מפנימיות הכלים והמלאכים מחיצוניות הכלים. וענין כלים דאצי', היינו שהחסד עצמו זהו נק' בחי' כלי. כמאמר: חסד דרועא ימינא. משא"כ האור הוא בחי': לאו מכל אלין מדות איהו כלל. אך מ"מ הכלים דאצילות הם אלקות ממש, ונק': איהו וגרמוהי חד. ע"כ נקרא: טהורה היא - לשון בהירות שאינו דבר המסתיר על קדושתו ית', כבי"ע, ששם נאמר: ומשם יפרד[5] - משא"כ באצילות.
ועלייתם בבחי': קדש - היינו באור א"ס שלמעלה מהכלים דאצילות. ועמ"ש מזה בד"ה: זכור את היום השבת לקדשו - שהעליי' הוא מבחי': איהו וגרמוהי חד, לבחי': איהו וחיוהי חד כו', ע"ש.
והנה: טהרה - נזכר גבי לוים, וקדושה - גבי כהנים. וע' בזהר פ' שמיני: (דל"ט ע"א) דלוים הם מבינה וכהנים מחכמה. וע' עוד בפ' בהעלותך (דקנ"א ע"ב), ובפ' קרח (דקע"ז ב'). וצ"ל איך יבא זה עם הנ"ל דהנשמות שרשן מפנימית הכלים. והעליי' בבחי' האור?
וי"ל כמ"ש בע"ח שמ"א פ"ז: דג' בחי' נר"נ דאצי' הם אורות לגבי בי"ע, ועכ"ז הם נקראים כלים לגבי בחי' חיה דאצי' שהיא החכמה עילאה דאצילות. עד כי הרי אפי' בינה שהיא: נשמה - נק' בית גופני לחכמה שהיא חיה. וזהו: חיוהי וגרמוהי. גרמוהי - הם נר"נ, וחיוהי - הוא חיה בחי' חכמה, ע"ש. והיינו כי ג' כלים הנ"ל נר"נ דאצילות, הם בי"ע דאצי'. והחיה שהיא חכמה - היא אצילות שבאצילות.
וכמו עד"מ באדם, הנה השכל מתאחד ממש עם הנפש עד שהנפש נקראת על שם השכל: נפש המשכלת, וכמ"ש במ"א. משא"כ מחודומ"ע - הם לבושים כו'. ועמ"ש מענין בחי' חי' בביאור ע"פ: וידבר אלקים את כל הדברים האלה.
וזהו הירידה צורך עלייה. וז"ש בסמוך שנש"י שרשן מבחי' מחשבה - היינו בריאה, ובאצי' - היינו בינה, שהיא בריאה שבאצי', ואז הן: טהורה היא.
ואח"כ: אתה בראתה - בריאה ממש. כי: בינה מקננא בכורסייא. ועמ"ש במ"א בד"ה: להבין מ"ש בהגדה מצה זו - ענין ההפרש בין מוחין דאימא שהוא מקור וסדר ההשתלשלות ובין מוחין דאבא שהוא מה שלמעלה מסדר ההשתלשלות.
וזהו ענין הנזכר שהעליי' היא מבחי' ממכ"ע לבחי' סוכ"ע. כי הנה בינה מקננא בכורסייא שהיא הבריאה, וז"א ביצי', ומל' בעשי'. והיינו שלשים כלים דאצילות שנעשים נשמה לבי"ע: יו"ד כלים הפנימיים - בבריאה. והתיכונים - ביצירה. והחיצונים - נעשים נשמה לעשיי'. וע' מזה באגה"ק ע"פ ויעש דוד שם. וזהו ענין ממכ"ע, ומשם שרש הנשמות קודם ירידתן לגוף שהם נמשכים מהכלים דאצי' כנ"ל.
והעליי' להיות: ואנשי קדש - היינו בחכמה עילאה דאצילות. ונק' סוכ"ע שאינה מתלבשת בבי"ע. כי מבינה ואילך מתלבשים בבי"ע: בינה מקננא בכורסייא, משא"כ ח"ע מאירה באצילות. אשר אצילות לגבי בי"ע נק' סוכ"ע. ועמ"ש בד"ה: מי מנה בענין: ומספר את רובע ישראל.
וענין קדוש וקדש: י"ל דמה שמל' דאצי' בוקעת המסך שבין אצי' לבריאה ונעשית עתיק לבריאה - זהו הנק' קדוש שהיא הארת סוכ"ע. כי עתיק דבריאה זהו סובב דבריאה. ולמעלה מבחי' ממכ"ע שבבריאה. ועד"ז עתיק דיצי' ועתיק דעשיי'. ומ"מ כ"ז נק' קדוש בוי"ו שהוא המשכת הארה בעלמא.
משא"כ קדש העליון, הוא ח"ע עצמה, שאינה מאירה רק באצי' ממש. וכמ"ש בע"ח שמ"ז פ"א: שבחי' נקודה דמל' דאצי' שבקעה המסך וירדה להיות עתיק לבריאה ודאי שכבר אין לה ערך עם אצי' כו' ע"ש.
א"נ י"ל גם באצי' ממש שייך בחי' קדש וג"פ קדוש. דכבר נת' שבאצי' עצמו ג"כ יש ד' בחי' אבי"ע אשר הח"ע נק': חיה, והיא אצי' שבאצי'. וזהו ענין: קדש העליון ממש. ובינה נקרא בריאה שבאצי', ומשם בחי' הטהרה, כמ"ש בלוים: לטהרם[6]. וזו"נ הם יצי' ועשייה שבאצילות. ונמשך עליהם ג' מקיפים מבחי' קדש העליון. וזהו ענין ג"פ קדוש כו'.
ועיין בע"ח שמ"א פ"ז בחי' חיה שהיא הח"ע יש בה ג"כ בחי' נרנח"י. אשר בחי' נר"נ דחיה מתלבשים בנר"נ דאצי' שהם בינה וזו"נ. וא"כ י"ל דבחי' נר"נ דחיה זהו ענין ג"פ קדוש, וחיה יחידה שבבחי' ח"ע זהו קדש העליון ממש:
ב והנה ענין עלייה זו ע"י עול מצות, שהיא קבלת עול מלכות שמים. הענין, כי הנה: אבא יסד ברתא - שהמל' שרשה מח"ע קדש העליון ממש ולכן גם היא נקרא קדש. וכמ"ש בזהר פ' פינחס (דף רנ"ד ע"ב) דכתיב: כי קדש הוא לכם[7] ע"ש. ולכן עי"ז הוא עליית הנשמות לקדש העליון.
ועוי"ל כי זה שיתעלו הנשמות מבחי' היחוד דאיהו וגרמוהי לבחי' היחוד דאיהו וחיוהי הנ"ל, זהו ע"י המשכת אור הכתר שלמעלה גם מהחכמה הנקרא חיה, שלפי שהוא למעלה מב' הבחינות דחיוהי וגרמוהי ע"כ הוא המחבר ב' בחי' הנ"ל. (וכמ"ש כה"ג במ"א ע"פ: מקושש עצים כו') והמשכת הכתר נמשך ג"כ ע"י עול מצות, כי המל' שרשה ג"כ מבחי' כתר, שלכן נק': כתר עליון דאיהי כתר מלכות כו'. ועמ"ש מזה בד"ה: מי מנה הנ"ל גבי: אף עשיתיו.
וכמ"ש בזהר בראשית (דף כ"ד ע"א) בענין: זרקא - דאזדריקת לאתר ידיעא. ובמק"מ שם שכתב: ולעתים ידועים שעולה עד למעלה ראש ונזרקת עד אריך, הנק' א"ס - אז נקראת: זרקא. כי היא אבן הנזרקת למעלה בגו קירטא דאיהי שפה[8] ע"י ה' מוצאות הפה כו' עכ"ל.
ואפשר לומר דהיינו שאותיות התפלה נקראו אבנים וידוע שמהן נעשים כתרים, וכמ"ש בד"ה מזוזה מימין כו'. וזהו ענין: זרקא דאזדריקת כו'. ועד"ז י"ל ענין זריקת דם התמיד לעורר בחי' זרקא הנ"ל. ועכשיו הוא העלאת נה"ב שבכח בירור זה גורמים עליית המל'. ועמ"ש בד"ה בכ"ה בכסלו. וע' עוד מענין זרקא כו' בפרדס שער הטעמים פרק א'.
וזהו ג"כ ענין: אני כברוש רענן[9] וכמ"ש בפרדס שם. כי: אני אותיות אין. ועיין בזהר פ' שלח (דקנ"ח ע"ב) בענין אין. והנה בחי' מלכותו ית' הנקרא: אני שרשה מבחי' אין וכנ"ל, אלא שירדה כברוש רענן אבל אח"כ היא העולה למעלה לשרשה. וזהו בחי' זרקא כנ"ל.
וזהו ענין: יחיד חי העולמים ומלך יחיד כו' שאומרים בברוך שאמר ובישתבח. ועמ"ש מזה בביאור ע"פ: כי אתה נרי.
והנה עי"ז היא מעלית ג"כ נש"י האחוזים בה. וכמ"ש במ"א בפי': למען יזמרך כבוד ולא ידום, ועי"ז: ה' אלקי לעולם אודך[10].
וזהו ענין: בזאת יבא אהרן אל הקדש[11] - בזאת דייקא, שהיא מדת מלכותו ית' אשר שרשה הגבה מאד נעלה. ולכן נאמר: וכסיל לא יבין את זאת[12].
וע' במדרש רבה פ' אחרי פכ"א מענין: בזאת יבא. ועמ"ש במ"א ע"פ: אל יתהלל חכם כו'[13] כ"א בזאת יתהלל כו' וצדקה בארץ[14] וזהו ענין: וצדקה תרומם כו'[15]
והנה העלייה היא בשבת, שנאמר: כי קדש היא לכם[16] - כי שבת הוא מוחין דאבא ועליית המל' באור אבא:
ג אמנם מילוי כל הפגמים הוא ביוהכ"פ שהוא שבת שבתון. שהוא בחי' קדש הקדשים שהוא למעלה מעלה גם מבחי' קדש העליון וח"ע כמ"ש והחכמה מאין תמצא וכמש"ל בשם הזהר דמשפטים (דף קכ"א סע"ב) ולכן ע"י המשכה מבחי' זו מתמלאים כל הפגמים. וזהו וכפר על הקדש כו'. והיינו ע"י כה"ג שהוא נכנס לבית קדה"ק והוא ע"ד מ"ש בזהר ר"פ יתרו (דס"ז ע"ב) אית מלך לעילא דאיהו רזא דקה"ק ותחותיה אית כהן כו' דאקרי גדול כו' וע"ש בפי' הרמ"ז אית מלך לעילא היינו מל' דא"ק שנעשה עתיק לאצילות ועיקר הארתו היא בכח"ב דאריך וזהו ענין קדש הקדשים הם כח"ב דאריך כו'. וכה"ג הוא חסד עליון דאריך הנק' יומא דכליל כולהו יומי. והוא הממשיך האור מכח"ב דא"א להתגלות בחכמה עילאה דאצילות ע"ש וע"ד שנז' במ"א בפי' אתה כהן ע' בפי' הרמ"ז ברע"מ פ' עקב שממשישך מבחי' הוא להיות בבחי' אתה דהיינו מההעלם אל הגילוי כו'. וענין בחי' כה"ג למטה בעבודת ה' הוא בחי' אהבה רבה. כי כהן זהו בחי' חסד שהוא אהבה אבל כהן גדול היינו אהבה רבה שהוא בחי' ורב חסד ועמ"ש בד"ה בהעלותך את הנרות מענין אה"ר דאהרן שהוא למעלה מבחי' אהבה הטבעית שמבחי' חסד לאברהם ועמ"ש בד"ה ועשית בגדי קדש לאהרן וזהו ענין פנימית הלב לך אמר לבי בקשו פני כו' עמ"ש בד"ה אתם נצבים. והנה בבחי' המשכה זו שמבחינת קדש הקדשים יש ג"כ ב' בחינות הא' הנק' שבת שבתון הוא והב' הנקרא שבת שבתון היא והיינו כי קדה"ק עצמו זהו בחי' כח"ב דאריך ועיקר ההמשכה צ"ל מבחינת עתיק המאיר בו שהוא בחי' תחתונה שבמאציל. וזהו ענין אית מלך לעילא פי' מל' דא"ס דאיהו רזא דקה"ק שמתלבש בכח"ב דאריך. וביאור ענין אית מלך לעילא יובן עפמ"ש בד"ה קול דודי בענין מלכותך מלכות כל עולמים דפי' מלכותך היינו עד,מ האור כשהוא כלול במאור שאז מתאחד ממש עם עצם המאור כו'. והנה כשנמשך הגילוי מבחי' עתיק ממש אז נק' שבת שבתון הוא. לשון זכר. כי הוא מקור ההשפעה ובחי' א"א שהוא שרש הנאצלים הוא מקבל מבחי' זו. וענין גילוי בחי' עתיק אפשר לומר שזהו למעלה מבחי' קדש הקדשים. וכענין מ"ש במ"א בפי' מארז"ל יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. דאין ר"ל כמו מהותו ועצמותו ממש ח"ו דאיך יעלה על הדעת לומר כן אלא פי' כמוני היינו הארתו ית' המתלבשת בשרש הנאצלים והוא בחי' עתיק שהוא נק' בחי' תחתונה שבמאציל. וא"כ בחינה זו הוא למעלה גם מבחי' קדש הקדשים. שזהו נק' קדושתכם כי הוא שרש הנצאלים. משא"כ בחי' עתיק נק' קדושתי שהוא בחי' תחתונה שבמאציל אלא שהוא המאיר בבחי' קדש הקדשים ואזי נק' שבת שבתון הוא. וזהו ענין המלך הקדוש ועמ"ש במ"א בד"ה והיה מדי חדש בענין ושבת בשבתו ואזי נאמר וכפר על הקדש שממלא ג"כ אפי' על הפגם הנוגע באור אבא הנק' קדש העליון ובחי' שבת שבתון היא היינו כשלא אכשור דרי וליכא אתעדל"ת כדבעי אזי אין ההמשכה מבחי' עתיק ממש ואעפ"כ נמשך האור מבחי' קדש הקדשים עצמו שהוא כח"ב דא"א אלא שאין מאיר בו הבחי' שארז"ל קדושתי למעלה כו' כנ"ל ואזי נק' שבת שבתון היא. ואזי אין מכפר כ"א על הפגם המגיע במקדש הקדש שהוא בינה המקבלת מחכמה כמו שבחי' היא מקבל מבחי' הוא
כו'. וביאור הענין י"ל עפמ"ש המר"ז בפ' ויקרא (בדף ט"ו ע"ב) ובפ' אמור (ד' צ"ד) שיש בת"ד שהם י"ג מדה"ר ב' בחי' א' השערות ושם מציאות אימא והב' אור הפנימי שבתוכם שהוא מציאות אבא. והנה השערות עצמן נמשכים מא"א אבל הפנימית המלובש בתוכם שהוא בחי' כשמן הטוב כו' יורד על הזקן נמשך מאור עתיק המלובש בכתר וחכמה דא"א ועמ"ש במ"א בענין ויוסף הורד מצרימה. שהוא ההמשכה מיסוד דא"ק ויסוד דעתיק הנמשך במזלות דא"א כו' ומקור המשכה זו הוא מחכמה דא"ק. וזהו ענין כשמן הטוב כו' וע"כ כשנמשך ומאיר גם הפנימי' שבי"ג ת"ד מכפר גם על הקדש שהוא אבא. משא"כ כשנמשך רק מחיצוניות י"ג ת"ד אינו מכפר על הקדש ממש כ"א על מקדש הקדש שהיא אימא:
ד ועוי"ל ענין בחי' שבת שבתון הוא. ובחינת שבת שבתון היא. גם בההמשכה שמבחי' עתיק ממש. והוא ע"פ מ"ש במ"א ע"פ הנותן שלג כצמר כלומר שהוא דבר חידוש שהוא נותן הארה בשלג שהם י"ג ת"ד ששרשם ממו"ס שבו מלובשת גבורה דעתיק להיות כצמר ממש שהוא בחי' שער רישיה כעמר נקא שנמשך מגולגלתא שבו מלובש חסד דעתיק כי שרש בחי' הדיקנא נמשך מב' פיאות הראש שהם ב' פעמים מצפ"ץ ב' פעמים הוי' הוי' שלפני י"ג מדות אל רחום וחנון כו' ועל ידי הארה זו דייקא שמבחי' חסד דעתיק נק' שבת שבתון הוא לשון זכר כי זכר חסדו בחי' חסד כו' והוא המשכה מבחי' אור עתיק המלובש בכתר דא"א שהוא למעלה מבחי' האור המלובש בחכמה דא"א. וע' בע"ח שער א"א רפ"ז וספ"ג. גם עפמ"ש במ"א בענין ויוסף הורד הנ"ל שזהו המשכה מבחי' יסוד דא"ק שלמעלה מבחי' מל' דא"ק שנעשה עתיק לאצי' שבחי' מל' היא רק הארה לגבי היסוד שהוא בחינת ההמשכה מאור א"ס ממש. ומבואר בלק"ת פ' קדושים שבחי' שבת העליון זהו הדר יסוד דא"ק כו' וא"כ לפ"ז י"ל דשבת שבתון היא היינו כשההמשכה נמשך ממל' דא"ק אבל שבת שבתון הוא לשון דכר היניו כשמקור ההמשכה נמשך מיסוד דא"ק כו' והיינו ע"י ששם עלו שבטים שעי"ז ויוסף כו' ופי' ששם עלו ע"י אתעדל"ת. כי י"ב שבטים עם שבט לוי הם כנגד י"ג מדות הרחמים והיינו ששרש שרשן משם וגם הם עצמן הם מהיכל קדה"ק דבריאה הנמשך ממל' דאצילות ולכן ע"י אתעדל"ת שלהם בבחי' ששם עלו שבטים מעוררים למעלה בבחי' קדש הקדשים דאצילות דהיינו שמעוררים בחינת י"ג מדות הרחמים דא"א ואזי עי"ז נמשך ג"כ מבחי' ומדרגת הנק' קדושתי למעלה מקדושכם הנז' לעיל וזהו ענין ויוסף הורד כו' היינו בחי' כשמן הטוב כו' יורד על הזקן כו' ע' בזהר פ' אמור (דפ"ח סע"ב) וס"פ צו (דל"ד סע"א) ומ"ש בביאור ע"פ כי עמך מקור חיים בסופו בענין באורך כו'. ועמ"ש במ"א בפי' שבעתים כאור שבעת הימים כו'. והנה כ"ז נמשך ביוהכ"פ. וזהו ענין שהכה"ג נכנס ביוהכ"פ לבית דקה"ק ואע"פ שעלייתו היה רק עד היכל קדה"ק דבריאה ע' בסש"ב פנ"ג אך הוא כמ"ש בזהר הרקיע פ' בראשית (דמ"ה) בפי' לאתחברא שביעאה בשביעאה כי כל היחודים והתפלות אינן פועלים רק בהיכלות וביחוד ההיכלות יש יחוד באצילות כי כשההיכלות מתייחדים בשביעאה (שהוא היכל קדה"ק דבריאה) אז גם זו"נ עולים להיות מ"ן לאו"א ואז מקבלת האם מעתיק ע"י יסוד דאבא ומשם ולמעלה אין שייך זווג דלית תמן נוקבא. וז"ש לאתחברא שביעאה בשביעאה יסוד אימא שכנגדה היכל זה הנק' קדש קדשים עכ"ל. וע' מזה בזהר ס"פ פקודי (דף ר"ס סע"ב) ובמק"מ שם. ומכ"ז יובן שעל ידי שהכה"ג נכנס להיכל קדה"ק שבבהמ"ק מעורר כן למעלה מעלה שמקבלים או"א מעתיק שהוא בחי' א"ס ממש שעי"ש נעשה מילוי כל הפגמים כי אנת הוא שלימותא דכולוה כו'. והנה הרמ"ז פי' ר"פ צו גבי ת"ח האי עולה סליקו וקשירו דכנ"י לעילא כו' ואתנהיר כולא מרזא
דקדש הקדשים. דקדש הקדשים הן תלת רישין רישא עילאה וקדשים הן תרין רישיןש אחרנין דא לגו מן דא כו' ע"ש. וא"כ לפ"ז דבחי' רדל"א שהוא עתיק הוא בחי' קדה"ק א"כ צ"ל מהו ענין הבחי' שלמעלה מזה שע"ז ארז"ל קדושתי למעלה מקדושתכם דא"א לומר דקאי על עצמו' אור א"ס ממש שלמעלה מבחי' עתיק וכמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג דבחי' עתיק הוא הבחי' תחתונה שבמאציל וכאלו נאמר ד"מ בחי' מל' שבמל' כו' ע"ש. דזה א"א כי כבר נת' דמה שאמרו יכול כמוני אין ר"ל כמו עצמות אור א"ס ממש דאיך יעלה על הדעת לומר כן. אלא שר"ל על הבחי' המתלבשת באצילות אשר זהו בחי' עתיק כו' וכנ"ל. וא"כ לפי' הרמ"ז דקדה"ק הם תלת רישין שמכללם רדל"א צ"ל מהו ענין הבחי' שלמעלה מזה שע"ז אמרו יכול כו'. אך הענין ע"ד מ"ש בביאור האדר"ז להרח"ו (בדף רפ"ח ע"א) בפי' מש"ש ע"ב האי עתיקא אשתכח בג' רישין פי' אשתכח נמצא ומתעלם ומתגלה בג' רישין נמצא כי עיקר עתיקא הוא הא"ס אמנם על שם התעלמות בג' רישין נק'
הג' רישין ג"כ ע"ק עכ"ל. נמצא גם בחי' רישא עילאה הנקרא רדל"א וקדה"ק אינו אלא שבו מלובש אור א"ס ממש הנקרא עתיקא קדישא. וזהו ענין הבחי' קדושתי שלמעלה מקדושתכם כו' וע' בפי' הספד"צ להאריז"ל בפ"ק (דקי"ט ע"א) שכ' וז"ל ודע דהוא רישא דלאו רישא אשר שם חביון עוז העצמות הוא עצמו אינו משיג מה שיש בו וזהו פי' דלא ידע ולא אתיידע מה דהוי ברישא דא כביכול כאדם שאינו משיג מהות הנשמה שבו עכ"ל. ומכ"ז יובן בתוספת ביאור ענין שבת שבתון היא ושבת שבתון הוא. דפי' שבת שבתון היא היינו כשההמשכה מקדה"ק שהוא בחי' תלת רישין וגם גילוי הארת אור א"ס ע"י תלת רישין הנ"ל כמו עד"מ באדם אף שאינו משיג מהות ועצמות הנשמה שבו מהו עכ"ז הארות וכחות הנשמה מתגלות בהראש שהוא השכל וראייה שמיעה כו'. אמנם בחי' שבת שבתון הוא. היינו כשנמשך גילוי עצמות אור א"ס ממש המלובש ברדל"א כו' וזהו ענין כשמן הטוב כו' הטוב כי לא כלו רחמיך כו':