ביאור ענין שחורה אני ונאוה.
הוא מאמר כנסת ישראל לבנות ירושלים הן הנשמות הופשטות מן הגוף.
והענין, כי השכינה היא מל' דאצי' המתלבשת בבי"ע: ושכנתי בתוכם. השוכן אתם בתוך טומאותם. היא האומרת ששחורה אני ואעפ"כ נאוה.
וביאור בנות ירושלים הוא. כי הנה הנשמות מתחלה היו כלולים בבחי' עיבור באצי', ואח"כ נמשכים בבחי' לידה בבי"ע. (ועמ"ש מזה בד"ה: הים ראה וינוס) ואזי נעשו בעלי גבול. כי אין בחי' א"ס אלא באצילות ששם מסתיים הארת הקו וחוט מאור א"ס כו'.
(ועמ"ש מזה בביאור ע"פ מי מנה עפר יעקב).
משא"כ בבי"ע, לא מיבעיא מלאכים מיכאל באהבה וגבריאל ביראה ופחד ג"פ קדוש בי"ב שעות כו'[1], הכל הם בבחינת גבול כו'. והמלאכים שקטרגו ואמרו: מה אנוש - הושיט אצבעו כו'[2] כי לא יוכלו לקבל יותר מבחי' גבול ומדה שבהם. וז"ש: להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו - שלא כל מדת מלכותו ית' מלובשת בהם אלא כבוד וזיו, ואעפ"כ זיו זה המעט מזעיר הדר הוא להם כו'.
אלא אפי' נשמות, כמו נשמות האבות אברהם יצחק ויעקב - יש בחי' אברהם יצחק ויעקב באצי' דאיהו וחיוהי חד. אבל אברהם יצחק ויעקב שבבריאה - הם בבחי' בע"ג כו'. ובחינת גבול זה הוא בלידת הנשמות בבי"ע. משא"כ בבחי' עיבור באצי' - שם איהו וחיוהי וגרמוהי חד. כי שם מאיר אור א"ס. ונשמות אלו שבבחי' עיבור נקראו: בנות ירושלים - שלפי שהן בבחי' עיבור במל' נקראו: בנות, ונקראו ע"ש: ירושלים - שמקבלות יראה שלם, שלימות היראה בבחי' ביטול אמיתי דאיהו וחיוהי חד שבבחי' אצי'.
והנה מאמר השכינה להם: שחורה אני ואעפ"כ נאוה. כי הנה שחורה אני בירידה בבע"ג, כי נעשה שחרות מחמת מרירות על עוצם ריחוקה מיחו"ע. ועל זה נופל רחמנות גדולה, כמאמר: אלקי עולם ברחמיך הרבים כו'. ואזי נקרא המל': שחרחורת - ב' בחי' שחרות.
הא' ממרירות הנ"ל, ומבשרי אחזה - מרירות האדם בנפשו, לעורר רחמים רבים על נפשו, שמרירות זו משכנה בלב בחלל השמאלי המלא דם כו'. ועל בחי' מרירות זו שבמל' כתיב: ששזפתני השמש. פי' יחו"ע, שנקרא: שמש ומגן: שזפתני - בזכרי על בחי' יחו"ע נעשה בחי' שחרות ומרירות כנ"ל. וכדפירש בפ' תזריע (דמ"ה ע"ב) ששזפתני השמש דאסתלק מני שמשא מלאנהרא לי כו', ע"ש:
(וזהו ענין מארז"ל: מצות נר חנוכה משתשקע החמה. פי', כי עיקר ירידת המל' לבי"ע היינו בזמן שאין בהמ"ק קיים, ואז הוא בחי' דאסתלק מני שמשא כו'. וזהו ענין: משתשקע החמה. וכדי להאירה הוא ע"י נר חנוכה. וכמ"ש מזה בביאור ע"פ: רני ושמחי בת ציון כו' - אור ושמן ופתילה כו' הכל ממשיכים גם למטה כו' ע"ש. והנה מצות נר חנוכה היא מדברי סופרים, שהוא בחינת מקור האור כו', שעי"ז הוא המשכת בחינת ונאוה בבחינת שחורה אני, כנ"ל)
והשחרות הב' - הוא הירידה עצמה להתלבש במצות מעשיות, ולא מחמת ששזפתני השמש לבד, אלא מחמת גשמיות הירידה עצמה, שמלובשת בענינים גשמיים שבהם נעשו המצות: קרבנות - מבעלי חיים, ציצית - מצמר, תפילין - מקלף כו'.
(ועמ"ש בפ' במדבר סד"ה: וידבר כו' במדבר סיני - מענין בחינת ומדרגת הרחמנות די"ב שבטים לעורר רחמים על ניצוץ אלקות שירד ממקום כבודו כו'. והרחמנות דבחינת ע' נפש יוצאי ירך יעקב, לעורר רחמים רבים מאד על נפשו, ולא בשביל הירידה לבדה שירדה ממקום כבודה אלא אף גם זאת שנתלבשה בגוף החומרי, ע"ש. וזהו ענין ב' בחינות שחרות הנ"ל: הא' - מה שירדה ממקום כבודה. הב' - גם זאת שנתלבשה בגוף החומרי כו')
והנה, זאת נחמתה - הגם כי: שחורה אני - אעפ"כ: ונאוה - שמזה השחרות דוקא נעשה בחינת ונאוה. כי הנה ע"י השחרות שבמרירות הריחוק הנה ע"ז נאמר: ורב תבואות בכח שור - דכד אתכפיא סט"א אסתלק כו'. וע"י השחרות בהתלבשות במצות מעשיות, הנה המצות הן תרי"ג ארחין ועם ז' דרבנן תר"ך בחינת כתר, דהיינו רצון עליון. כי יש רצון תחתון המתפשט מחו"ב למדות. אבל רצון העליון הוא הממוצע בין מאציל לנאצלים כנודע.
וזהו: ונאוה - יותר מבנות ירושלים שהן הנשמות שבאצילות. שעם היות שמדורם ומשכנם באצילות עצמו ואין להם ירידה בבי"ע - הנה חיותם וקיומם הוא מבחינת אותיות, כי ס"ר נשמות הן ס"ר אותיות התורה, והאותיות הן בחינת כלים, אלא שהנשמות הן מבחינת פנימית הכלים ומ"מ בחינת כלים הם. משא"כ ע"י ירידת המל' הנה היא עולה בבחינת האורות. (ועמ"ש מזה ע"פ: ושמתי כדכד) ולא עוד אלא שעולה מעלה מעלה עד רום המעלות עד עצמיות א"ס הפשוט כו':
כאהלי קדר[3]. אברהם שיצא ממנו כו' בחינת קדר[4] - סיגים ופסולת, אך מ"מ יש בו איזה חיות מועט דקדושה, שאם לא כן היה כלה ונפסד אלא שהחיות ההוא הוא בבחינת מקיף. והוא ענין לבונה שבי"א סממני הקטורת. כי עשרה סממנים הן מתלבשים בקליפות, והי"א הוא בבחינת מקיף שהוא בעצם לבן כו'. וזהו: כאהלי קדר - שיש להם אהל ומקיף, כך יש אצלי בחינת אוהל ומקיף מבחינת יחודא עילאה: ששזפתני השמש כו', שמש ומגן כו'.
(ור"ל, דאם יש בחינת מקיף המחיה אותם שהם משבירת הכלים כו' מכ"ש וק"ו שנמשך ממקיפים עליונים בקיום המצות מעשיות שהוא, תיקון ובירור ק"נ ולהיות: ובערת הרע כו'. ועמ"ש לקמן סד"ה: לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך. ועיין בד"ה: ויהי בשלח פרעה - בענין לעושי רצונו על אחת כמה וכמה):
כיריעות שלמה[5]. מקיפים יותר עליונים. כי יש ב' בחינות במקיפים, האחד שמתגלים עתה. והב' שאין באים לידי גילוי אלא לימות המשיח. (ועמ"ש מזה בפ' שמות בביאור על פסוק: הבאים ישרש כו') ואותן נק': יריעות שלמה, ע"ש הפסוק: או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי.[6]
פי' ענין: שלום - הוא התחברות ב' הפכיים, דהיינו אורות עליונים שטבעם לעלות ולהסתלק למעלה יאירו למטה.
וב"פ שלום: בפמליא של מעלה ושל מטה.
פמליא של מטה - התחברות מל' דאצילות להיות עתיק לבריאה.
ופמליא של מעלה - להיות המשכה והתחברות מבחינת א"ס, דכולם בחכמה עשית שהחכמה נקרא עשייה גשמיות לפניו ית', להיות עתיק לאצילות.
(ועמ"ש מזה בד"ה צאינה וראינה במלך שלמה)
וכל העוסק בתורה לשמה - ע"י קריאה באותיות התורה ממשיך זאת.
וזהו: אשר יקראוהו באמת. באמת זו התורה, כי חכמה נקרא אמת, אורייתא מחכמה נפקת כו'. ויקראוהו באמת - פי': בתוך אמת יקראוהו וימשיכוהו כו'. ונקרא: יריעות שלמה בה' - ה' עילאה ה' תתאה.
והנה ענין שלום ושלמה עצמן, היינו בבחינת התלבשותו בעולמות, ועושה שלום ביניהם. אבל: כיריעות שלמה - היינו מקיפים עליונים. ואין לעומתם בקליפות כלל. כי אהלי קדר בחינת לבונה נגד בחינת מקיף דקדושה. אבל נגד יריעות שלמה אין לעומת זה כלל. וזה יתגלה לע"ל דוקא כו'.
וזהו: שחורה אני - בב' מיני שחרות הנ"ל, ואעפ"כ ונאוה כנ"ל.
והנה כל זה מרומז ג"כ בפסוק: מפני שיבה תקום כו'[7]. פי': שיבה - היינו מ"ש: ושער רישי' כעמר נקא - שהשערות הם בבחינת לבנונית, והן ההלכות רבות שבמ"ע. והדרת פני זקן - היינו מ"ש: קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. וכמארז"ל: דפי': זקן - היינו שקנה חכמה. והן ההלכו' שנמשכו ונתפשטו במצות ל"ת כו'. ויראת מאלקיך - היינו דברי סופרים וז' מצות דרבנן. וכמארז"ל: חמורים דברי סופרים מדברי תורה. אני הוי' - דכולא חד: