בלקו"ת שבדפוס, מאמר זה בא בסוף לאחרי כל המאמרים בעמוד נא.
(א) רעיתי מפרנסתי שממשיכים גילוי אור א"ס במחשבה עילאה. והיינו ע"י: ועמך לא חפצתי. וזהו הפי' השני דרעיתי לשון אהבה וריעות. ועמ"ש מזה בד"ה: אני ישנה, גבי רעיתי.
(ב) וכתיב יפה את רעיתי - רעו"ד, כתרצה - הרצון שבמוח. ואהבת ב"פ אור. ועמ"ש בענין הרצון שבמוח, שהוא בחי' חכמה המקבל ממזל: ונוצר חסד, ונוצר אותיות רצון, בביאור ע"פ: וידבר משה אל ראשי המטות. ורעותא דלבא הוא הנמשך מההתבוננות בינה לבא. ועמ"ש מזה בד"ה: עיני כל, ג"כ בפ' מטות. וע"ז משבחה: הנך יפה רעיתי יפה כתרצה. ועי"ז ממשיכים התלבשות אא"ס בחכ' ומדות. וע"י התלבשותו בחכ' נק': אב, ונמשך משם החיות בהנשמות שנקרא רגל: ברא כרע דאבוה. (ועמ"ש בביאור הזהר ר"פ כי תשא, גבי: והדל לא ימעיט כו') שנמשך בכל אחד הכח מחכ"ע לבוא לבחי' ביטול ממש - כח מה, וכמ"ש בסש"ב ס"פ י"ח. ועד"ז יובן ענין אכילת מצה בפסח שנק': מיכלא דמהימנותא - היינו מה שהוא ית' רועה ומפרנס הנשמות שנמשך מבחי' מוחין דאבא בכל נפש כו'. ועמ"ש בת"א ע"פ: כי אתה אבינו. וע' מזה ברבות כי תשא ס"פ מ"ו. ויש להעיר מזה ג"כ לענין פי' שנקראו היו"ט שלש רגלים, כי הם מקראי קדש ונמשך מבח': קדש העליון בבחי' הנשמות שנקראו: רגל כרעא דאבוה כו'. ועיי במא"א (אות ריש סעיף ט') בפי': ג' רגלים, ובלק"ת מהאריז"ל ס"פ משפטים בענין ראיה ברגלים. ועד"ז י"ל בפי' מצות נ"ח: עד שתכלה רגל מן השוק - שע"י משכת השמן והאור שמבחי' מוחין דאבא, עי"ז יומשך החיות בבחי' הנשמה שנק': רגל, כמ"ש: נר לרגלי דבריך. שיכלה מבח' השוק וטורי דפרודא הרומזים לתשוקות ותאוות גשמיים, ולהיות אליו ית' תשוקתו. וע' במדרש: ג' שוקין הן. ומ"ש ע"פ: פקדת הארץ ותשקקיה:
(ג) ופי': הנך יפה. היופי הוא מהתכללות כמה גוונין יחד. והיינו ענין אהבה שהיא גוון לבן עם יראה גוון אדום. (וזהו המשל: כברזא סומקא לסוסיא חיוורא. כי: לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. ועד"ז נאמר: דודי צח ואדום) וגוון הממוצע בחי' רחמים. ואח"כ נמשך בחי' יופי מלמעלה. יאר פניו אתנו. ע"ד: הקב"ה מושך עליו חוט של חסד כו'. וזהו ענין: שופרי' דר' אבוהו מעין שופריה. וזהו: הנך יפה הב', ע"ד: תתן אמת ליעקב, כמ"ש בביאור ע"פ אלה מסעי. ואח"כ יש עוד עלייה יותר בחי': עיניך יונים. והוא למעל' מבחי': רעיתי פרנסתי - שזה אינו אלא בהתלבשותו כחו"ב שייך לומ': אכלתי יערי כו', אבל באתרי' לאו אורחי' למיכל, בחי' סוכ"ע שלמעלה מהחכ' כו'. וע"כ ההשפע' הבאה משם הוא רק עד"מ תענוג הראי', בבחי' הסתכלות: עין בעין בעין יראו. וע' מ"ש בד"ה ואתחנן גבי: ואראה את הארץ כו'. וזהו הנמשך, ע"י: עיניך יונים - בבחי' אהבה בתענוגי', לאסתכלא ביקרא דמלכא. ועמ"ש ע"פ: חכלילי עינים מיין:
(ד) ובח"ג האזינו (דר"צ ע"ב) פי': הנך יפה רעיתי - קאי על מדרגת הנשמות שנקראים: למען אחי ורעי. וא"כ הנך יפה הב' י"ל על נשמות שהן בבחי' דודים, והוא ב' בחי' דלבבתני אחותי כלה. ומ"ש בד"ה שה"ש בענין יחו"ע - למס"נ באחד, ויחו"ת - בשכמל"ו בכל נפשך ע"ש. וע' בזח"ב פ' פקודי (דף רנ"ד). ובמדרש פי': הנך יפה - במ"ע, הנך יפה - במל"ת. ועמ"ש מענין מ"ע ומל"ת בד"ה: שחורה אני ונאוה, ובד"ה אלה פקודי. ולשון: הנך - יש לומר ע"פ מ"ש ברבות בא פט"ו ע"פ: הן עם: שכל האותיות מזדווגים א"ט ב"ח כו' חוץ משני אותיות הללו הן כו' ע"ש[1]. והענין, כמ"ש ברבות ס"פ ואתחנן: כל מה שבראתי בראתי זוגות, שו"א כו'. אבל כבודי אחד ומיוחד כו' ע"ש. והיינו כי בע"ס שייך זוגות, משפיע ומקבל, והם נקראים חמה ולבנה, אדם וחוה כו'. אבל הוא ית': חד ולא בחושבן. והנה הנשמה אע"פ שנמשכה מהכלים דע"ס חב"ד כו' - מ"מ בבחי' יחידה שבנפשף מלובש ניצוץ אלהות מבחינה שלמעלה מהחכמ', כמ"ש בע"ח שמ"א ע"פ: אני אמרתי אלקים אתם. ועמ"ש בפ' ואתחנן בד"ה: ענין ק"ש אחד ואהבת, וע"פ: ולא תשבית מלח. וע"ז רמזו ברבות בענין הן עם כו' כי א"ב דא"ט ב"ח מורה על ע"ס, כמ"ש בע"ח של"ד. אכן בחי' הן שאין להם זוג - זהו ההארה מבחי' שלמעלה מהחכמה הנק' ראשית. ועמ"ש בד"ה: ביום השמיני בפי': וקדם צרתני. וז"ש: הן האדם היה כאחד ממנו, וארז"ל ברכות בראשי' פכ"א: כיחידו של עולם כו'. וזהו: הן הם יודו ויברכו כו'. ועל זה משבחה: הנך יפה, בחי' הן נמשך ומתלבש בכף, שהן חו"ב, כמ"ש בזח"א חיי (דקכ"ג א), ועמ"ש בד"ה: שאו את ראש כו' לגלגלותם בענין: מבן עשרים שנה ומעלה כו' ע"ש. ומזה נמשך: הנך יפה רעיתי כו' כנ"ל. והנה ארז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע קשרו להם שני כתרים וזהו ב"פ: הנך יפה - אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע: