המצווה הר"ב
האזהרה שהזהר הנזיר מלשתות יין או מיני השכר שיש בעיקר תערובתם מי ענבים.
והוא אמרו יתעלה: "וכל משרת ענבים לא ישתה" (במדבר ו, ג).
והפליג באזהרה על כך ואמר, שאפילו החמיץ היין או השכר שיש בו תערובת יין, אסור לו לשתותו.
והוא אמרו: "חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה" (שם).
ואין לאו זה מצווה בפני עצמה, שאילו אמר: יין לא ישתה וחמץ יין לא ישתה - כי אז היו שתי מצוות; אלא אמר: חמץ יין לא ישתה - הרחקה מן היין.
ונתבאר בגמרא נזירות שאמרו"משרת ענבים", לאסור טעם כעיקר.
והראיה שהן מצווה אחת - היא: שאם שתה יין וחמץ - אינו לוקה שתים, כמו שנבאר לקמן.
וכשישתה הנזיר רביעית יין או חמץ - לוקה.
המצווה הר"ג
האזהרה שהזהר הנזיר מלאכל ענבים.
והוא אמרו: "וענבים לחים וכו' לא יאכל" (במדבר ו, ג).
ואם אכל מהם כזית - לוקה.
המצווה הר"ד
האזהרה שהזהר הנזיר מלאכל צמוקים.
והוא אמרו: "ויבשים לא יאכל" (במדבר ו, ג).
ואם אכל מהם כזית - לוקה.