המצווה הרמ"ג
האזהרה שהזהרנו מלגנוב אדם מישראל.
והוא אמרו בעשרת הדברות: "לא תגנב" (שמות כ, יג)
ולשון המכילתא: "הרי אזהרה לגונב נפש".
ובגמרא סנהדרין: "אזהרה לגונב נפשות מנין?
ר' יאשיה אומר: מ'לא-תגנב', ר' יוחנן אומר: מ'לא ימכרו ממכרת עבד' (ויקרא כה, מב).
ולא פליגי: מר קא חשב לאו דגנבה, ומר קא חשב לאו דמכירה".
לפי שאין עונשים אותו על כך עד שיגנוב וימכור, וכשיעבור על שני לאווין אלו - חייב חנק.
אמר יתעלה: "וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" (שמות כא, טז).
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפי"א מסנהדרין.
המצווה הרמ"ו
האזהרה שהזהרנו מלגנוב גבולות הקרקעות.
והוא שלא נשנה את הגבול שבינינו לבין זולתנו עד שיהא אפשר לטוען לטעון [לעצמו] את קרקע זולתו.
והוא אמרו יתעלה: "לא תסיג גבול רעך". (דברים יט, יד) והלא כבר נאמר: "לא תגזל"? ומה תלמוד לומר "לא תסיג"? - מלמד שכל העוקר תחומו של חברו - עובר בשני לאווין.
יכול אף בחוצה לארץ? תלמוד לומר: "נחלתך אשר תנחל בארץ" (דברים יט, יד). בארץ ישראל עובר בשני לאווין, בחוצה לארץ אינו עובר אלא משום לאו אחד, כלומר: "לא תגזל".
הנה נתבאר שלאו זה אינו אלא בארץ ישראל..