המצווה הקפ"א
הציווי שנצטווינו בעריפת עגלה, אם נמצא בשדה הרוג שלא נודע מי הרגו.
והוא אמרו יתעלה: "כי-ימצא חלל באדמה" (דברים כא, א).
וזהו דין עגלה ערופה.
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בפרק אחרון ממסכת סוטה.
המצווה הקפ"ד
הציווי שנצטווינו לסלק המוקשים והמכשולים מכל משכנותינו.
היינו, שנבנה כתל מקיף, סביב הגגות והבורות והשיחין ודומיהם, כדי שלא יפול מישהו בהם או מהם.
וכן מקומות הסכנה כולם בונים ומתקנים אותם, כדי שתסור הסכנה.
והוא אמרו: "ועשית מעקה לגגך" (דברים כב, ח).
ולשון ספרי :"ועשית מעקה לגגך - מצוות עשה".
וכבר נתבארנו דיני מצווה זו במסכת [בבא] קמא.
המצווה הרצ"ח
האזהרה שהזהרנו מלהשאיר מוקשים ומכשולים בערינו ובתוך בתינו כדי שלא יאבדו בהם בני אדם.
והוא אמרו יתעלה: "ולא תשים דמים בביתך" (דברים כב, ח).
ולשון ספרי: "ועשית מעקה" (שם) - מצוות עשה.
"ולא תשים דמים" - מצוות לא תעשה".
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בריש שקלים ירושלמי, ובכמה מקומות בסדר נזיקין.
המצווה הש"ט
האזהרה שהזהרנו מלזרוע ומלעבוד את האדמה בנחל איתן שנערפה בו העגלה.
והוא אמרו: "אשר לא יעבד בו ולא יזרע" (דברים כא, ד).
והעובר על זה - לוקה.
ובגמרא מכות כשהזכירו מחייבי מלקות אמרו: "והא איכא זורע לנחל איתן, ואזהרתיה מהכא: 'אשר לא יעבד בו ולא יזרע'?"
הנה נתבאר, שזו אזהרה אחת, ושהיא במלקות.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בסוף סוטה.