י כִּֽי־תִקְרַ֣ב אֶל־עִ֔יר לְהִלָּחֵ֖ם עָלֶ֑יהָ וְקָרָ֥אתָ אֵלֶ֖יהָ לְשָׁלֽוֹם׃
(י) כי תקרב אל עיר - במלחמת הרשות הכתוב מדבר. כמו שמפורש בענין, (פסוק טו) "כן תעשה לכל הערים הרחוקות" וגו':
יא וְהָיָה֙ אִם־שָׁל֣וֹם תַּֽעַנְךָ֔ וּפָֽתְחָ֖ה לָ֑ךְ וְהָיָ֞ה כָּל־הָעָ֣ם הַנִּמְצָא־בָ֗הּ יִֽהְי֥וּ לְךָ֛ לָמַ֖ס וַֽעֲבָדֽוּךָ׃
(יא) כל העם הנמצא בה - אפילו אתה מוצא בה משבעה אומות, שנצטווית להחרימם, אתה רשאי לקיימם:
למס ועבדוך - עד שיקבלו עליהם מסים ושעבוד:
יב וְאִם־לֹ֤א תַשְׁלִים֙ עִמָּ֔ךְ וְעָֽשְׂתָ֥ה עִמְּךָ֖ מִלְחָמָ֑ה וְצַרְתָּ֖ עָלֶֽיהָ׃
(יב) ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה - הכתוב מבשרך, שאם לא תשלים עמך, סופה להלחם בך, אם תניחנה ותלך:
וצרת עליה - אף להרעיבה, ולהצמיאה, ולהמיתה מיתת תחלואים:
יג וּנְתָנָ֛הּ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־כָּל־זְכוּרָ֖הּ לְפִי־חָֽרֶב׃
(יג) ונתנה ה' אלהיך בידך - אם עשית כל האמור בעניין, סוף שה' נותנה בידך:
יד רַ֣ק הַ֠נָּשִׁים וְהַטַּ֨ף וְהַבְּהֵמָ֜ה וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֥ה בָעִ֛יר כָּל־שְׁלָלָ֖הּ תָּבֹ֣ז לָ֑ךְ וְאָֽכַלְתָּ֙ אֶת־שְׁלַ֣ל אֹֽיְבֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛ן יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לָֽךְ׃
(יד) והטף - אף טף של זכרים. ומה אני מקיים (פסוק יג) "והכית את כל זכורה"? בגדולים:
טו כֵּ֤ן תַּֽעֲשֶׂה֙ לְכָל־הֶ֣עָרִ֔ים הָֽרְחֹקֹ֥ת מִמְּךָ֖ מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־מֵעָרֵ֥י הַגּֽוֹיִם־הָאֵ֖לֶּה הֵֽנָּה׃
טז רַ֗ק מֵֽעָרֵ֤י הָֽעַמִּים֙ הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַֽחֲלָ֑ה לֹ֥א תְחַיֶּ֖ה כָּל־נְשָׁמָֽה׃
[רש"י דברים כא, י] [רש"י ויקרא כה, מד] [ספר המצוות מלת מט]יז כִּֽי־הַחֲרֵ֣ם תַּֽחֲרִימֵ֗ם הַֽחִתִּ֤י וְהָֽאֱמֹרִי֙ הַכְּנַֽעֲנִ֣י וְהַפְּרִזִּ֔י הַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
(יז) כאשר צוך - לרבות את הגרגשי:
יח לְמַ֗עַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יְלַמְּד֤וּ אֶתְכֶם֙ לַֽעֲשׂ֔וֹת כְּכֹל֙ תּֽוֹעֲבֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶ֑ם וַֽחֲטָאתֶ֖ם לַֽיהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם׃ {ס}
(יח) למען אשר לא ילמדו - הא אם עשו תשובה, ומתגיירים, אתה רשאי לקבלם:
יט כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩[1] יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתָפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃
(יט) ימים - שנים:
רבים - שלשה. מכאן אמרו, "אין צרין על עיירות של נכרים, פחות משלשה ימים קודם לשבת". ולמד, שפותח בשלום, שנים או שלושה ימים. וכן הוא אומר (שמואל ב' א, א) "וישב דוד בצקלג, ימים שנים". ובמלחמת הרשות הכתוב מדבר:
כי האדם עץ השדה - הרי כי משמש בלשון דלמא. שמא האדם עץ השדה, להיכנס בתוך המצור מפניך, להתייסר בייסורי רעב וצמא, כאנשי העיר?! למה תשחיתנו?:
[רש"י בראשית פרק ב' פסוק י"ט] ספר המצוות מל"ת נז]
כ רַ֞ק עֵ֣ץ אֲשֶׁר־תֵּדַ֗ע כִּֽי־לֹא־עֵ֤ץ מַֽאֲכָל֙ ה֔וּא אֹת֥וֹ תַשְׁחִ֖ית וְכָרָ֑תָּ וּבָנִ֣יתָ מָצ֗וֹר עַל־הָעִיר֙ אֲשֶׁר־הִ֨וא עֹשָׂ֧ה עִמְּךָ֛ מִלְחָמָ֖ה עַ֥ד רִדְתָּֽהּ׃ {פ}
(כ) עד רדתה - לשון "רדוי", שתהא כפופה לך.
דברים פרק כא
א כִּֽי־יִמָּצֵ֣א חָלָ֗ל בָּֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ נֹתֵ֤ן לְךָ֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ נֹפֵ֖ל בַּשָּׂדֶ֑ה לֹ֥א נוֹדַ֖ע מִ֥י הִכָּֽהוּ׃
ב וְיָֽצְא֥וּ זְקֵנֶ֖יךָ וְשֹֽׁפְטֶ֑יךָ וּמָֽדְדוּ֙ אֶל־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֖ר סְבִיבֹ֥ת הֶֽחָלָֽל׃
(ב) ויצאו זקניך - מיוחדים שבזקניך. אלו סנהדרי גדולה:
ומדדו - ממקום שהחלל שוכב:
אל הערים אשר סביבות החלל - לכל צד. לידע, איזו קרובה:
ג וְהָיָ֣ה הָעִ֔יר הַקְּרֹבָ֖ה אֶל־הֶֽחָלָ֑ל וְלָֽקְח֡וּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֜וא עֶגְלַ֣ת בָּקָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־עֻבַּד֙ בָּ֔הּ[2] אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־מָשְׁכָ֖ה בְּעֹֽל׃
ד וְהוֹרִ֡דוּ זִקְנֵי֩ הָעִ֨יר הַהִ֤וא אֶת־הָֽעֶגְלָה֙ אֶל־נַ֣חַל אֵיתָ֔ן אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יֵעָבֵ֥ד בּ֖וֹ וְלֹ֣א יִזָּרֵ֑עַ וְעָֽרְפוּ־שָׁ֥ם אֶת־הָֽעֶגְלָ֖ה בַּנָּֽחַל׃
(ד) אל נחל איתן - קשה שלא נעבד:
וערפו - קוצץ ערפה, בקופיץ. אמר הקב"ה, "תבוא עגלה בת שנתה, שלא עשתה פירות, ותיערף במקום שאינו עושה פירות, לכפר על הריגתו של זה, שלא הניחוהו לעשות פירות":
ה וְנִגְּשׁ֣וּ הַכֹּֽהֲנִים֮ בְּנֵ֣י לֵוִי֒ כִּ֣י בָ֗ם בָּחַ֞ר יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּלְבָרֵ֖ךְ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה וְעַל־פִּיהֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה כָּל־רִ֥יב וְכָל־נָֽגַע׃
ו וְכֹ֗ל זִקְנֵי֙ הָעִ֣יר הַהִ֔וא הַקְּרֹבִ֖ים אֶל־הֶֽחָלָ֑ל יִרְחֲצוּ֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־הָֽעֶגְלָ֖ה הָֽעֲרוּפָ֥ה בַנָּֽחַל׃
ז וְעָנ֖וּ וְאָֽמְר֑וּ יָדֵ֗ינוּ לֹ֤א שפכה (שָֽׁפְכוּ֙) אֶת־הַדָּ֣ם הַזֶּ֔ה וְעֵינֵ֖ינוּ לֹ֥א רָאֽוּ׃
(ז) ידינו לא שפכה - וכי עלתה על לב, שזקני בית דין שופכי דמים הם?! אלא, לא ראינוהו ופטרנוהו בלא מזונות, ובלא לוויה. והכהנים אומרים, "כפר לעמך ישראל":
ח כַּפֵּר֩ לְעַמְּךָ֨ יִשְׂרָאֵ֤ל אֲשֶׁר־פָּדִ֨יתָ֙ יְהוָ֔ה וְאַל־תִּתֵּן֙ דָּ֣ם נָקִ֔י בְּקֶ֖רֶב עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וְנִכַּפֵּ֥ר לָהֶ֖ם הַדָּֽם׃
(ח) ונכפר להם הדם - הכתוב מבשרם שמשעשו כן יכופר להם העוון:
ט וְאַתָּ֗ה תְּבַעֵ֛ר הַדָּ֥ם הַנָּקִ֖י מִקִּרְבֶּ֑ךָ כִּֽי־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃ {ס}
(ט) ואתה תבער - מגיד, שאם נמצא ההורג אחר שנתערפה העגלה, הרי זה ייהרג, והוא "הישר בעיני ה'":