ח כִּ֤י תִבְנֶה֙ בַּ֣יִת חָדָ֔שׁ וְעָשִׂ֥יתָ מַֽעֲקֶ֖ה לְגַגֶּ֑ךָ וְלֹֽא־תָשִׂ֤ים דָּמִים֙ בְּבֵיתֶ֔ךָ כִּֽי־יִפֹּ֥ל הַנֹּפֵ֖ל מִמֶּֽנּוּ׃

(ח) כי תבנה בית חדש - אם קיימת מצוות "שלוח הקן", סופך לבנות בית חדש, ותקיים מצוות "מעקה". שמצווה גוררת מצווה. ותגיע לכרם, ושדה, ולבגדים נאים. לכך נסמכו פרשיות הללו:

מעקה - גדר סביב לגג. ואונקלוס תרגם, "תיקא". כעין תיק, שמשמר מה שבתוכו:

כי יפול הנופל - ראוי זה ליפול. ואף על פי כן, לא תתגלגל מיתתו על ידך. שמגלגלין זכות על ידי זכאי, וחובה על ידי חייב:

[ספר המצוות מל"ת רחצ] [ספר המצוות מ"ע קפד]

ט לֹֽא־תִזְרַ֥ע כַּרְמְךָ֖ כִּלְאָ֑יִם פֶּן־תִּקְדַּ֗שׁ הַֽמְלֵאָ֤ה הַזֶּ֨רַע֙ אֲשֶׁ֣ר תִּזְרָ֔ע וּתְבוּאַ֖ת הַכָּֽרֶם׃ {ס}

(ט) כלאים - חיטה ושעורה וחרצן, במפולת יד:

פן תקדש - כתרגומו: תסתאב. כל דבר הנתעב על האדם, בין לשבח, כגון הקדש, בין לגנאי, כגון איסור, נופל בו לשון "קדש". כמו, (ישעיה סה, ה) "אל תגע בי כי קדשתיך":

המלאה - זה מילוי ותוספת שהזרע מוסיף:

[ברכות כב, א]

י לֹֽא־תַחֲרֹ֥שׁ בְּשׁוֹר־וּבַֽחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו׃^[1]

(י) לא תחרוש בשור ובחמור - הוא הדין לכל שני מינים שבעולם. והוא הדין, להנהיגם יחד קשורים זוגים, בהולכת שום משא:

[רש"י במדבר כ"ג,י]

יא לֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז^[2] צֶ֥מֶר וּפִשְׁתִּ֖ים יַחְדָּֽו׃ {ס}

(יא) שעטנז - לשון עירוב. ורבותינו פירשו: שוע טווי ונוז:

יב גְּדִלִ֖ים תַּֽעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ^[3] עַל־אַרְבַּ֛ע כַּנְפ֥וֹת כְּסֽוּתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תְּכַסֶּה־בָּֽהּ׃ {ס}

(יב) גדלים תעשה לך - אף מן הכלאים. לכך סמכן הכתוב:

יג כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אִשָּׁ֑ה וּבָ֥א אֵלֶ֖יהָ וּשְׂנֵאָֽהּ׃

(יג) ובא אליה ושנאה - סופו:

יד וְשָׂ֥ם לָהּ֙ עֲלִילֹ֣ת דְּבָרִ֔ים^[4] וְהוֹצִ֥א עָלֶ֖יהָ שֵׁ֣ם רָ֑ע וְאָמַ֗ר אֶת־הָֽאִשָּׁ֤ה הַזֹּאת֙ לָקַ֔חְתִּי וָֽאֶקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וְלֹֽא־מָצָ֥אתִי לָ֖הּ בְּתוּלִֽים׃

(יד) ושם לה עלילות דברים - עבירה גוררת עבירה. עבר על "לא תשנא", (ויקרא יט, יז), סופו לבא לידי לשון הרע:

את האשה הזאת - מכאן, שאין אומר דבר, אלא בפני בעל דין:

טו וְלָקַ֛ח אֲבִ֥י הַֽנַּעֲרָ֖ וְאִמָּ֑הּ וְהוֹצִ֜יאוּ אֶת־בְּתוּלֵ֧י הַֽנַּעֲרָ֛ אֶל־זִקְנֵ֥י הָעִ֖יר הַשָּֽׁעְרָה׃

(טו) אבי הנערה ואמה - מי שגדלו גידולים הרעים, יתבזו עליה:

טז וְאָמַ֛ר אֲבִ֥י הַֽנַּעֲרָ֖ אֶל־הַזְּקֵנִ֑ים אֶת־בִּתִּ֗י נָתַ֜תִּי לָאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה לְאִשָּׁ֖ה וַיִּשְׂנָאֶֽהָ׃

(טז) ואמר אבי הנערה - מלמד, שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש:

[רש"י ברכות כז, א]

יז וְהִנֵּה־ה֡וּא שָׂם֩ עֲלִילֹ֨ת דְּבָרִ֜ים לֵאמֹ֗ר לֹֽא־מָצָ֤אתִי לְבִתְּךָ֙ בְּתוּלִ֔ים וְאֵ֖לֶּה בְּתוּלֵ֣י בִתִּ֑י וּפָֽרְשׂוּ֙ הַשִּׂמְלָ֔ה לִפְנֵ֖י זִקְנֵ֥י הָעִֽיר׃

(יז) ופרשו השמלה - הרי זה משל, מחוורין הדברים כשמלה:

יח וְלָ֥קְח֛וּ זִקְנֵ֥י הָֽעִיר־הַהִ֖וא אֶת־הָאִ֑ישׁ וְיִסְּר֖וּ אֹתֽוֹ׃

(יח) ויסרו אותו - מלקות:

יט וְעָֽנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף^[5] וְנָֽתְנוּ֙ לַֽאֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹֽא־יוּכַ֥ל לְשַׁלְּחָ֖הּ כָּל־יָמָֽיו׃ {ס}

כ וְאִם־אֱמֶ֣ת הָיָ֔ה הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה לֹֽא־נִמְצְא֥וּ בְתוּלִ֖ים לַֽנַּעֲרָֽ׃

(כ) ואם אמת היה הדבר - בעדים והתראה, שזנתה לאחר אירוסין:

כא וְהוֹצִ֨יאוּ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֜ אֶל־פֶּ֣תַח בֵּית־אָבִ֗יהָ וּסְקָלוּהָ֩ אַנְשֵׁ֨י עִירָ֤הּ בָּֽאֲבָנִים֙ וָמֵ֔תָה כִּֽי־עָשְׂתָ֤ה נְבָלָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לִזְנ֖וֹת בֵּ֣ית אָבִ֑יהָ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ {ס}

(כא) אל פתח בית אביה - ראו גידולים שגדלתם:

וסקלוה אנשי עירה - במעמד כל אנשי עירה:

לזנות בית אביה - כמו בבית אביה:

כב כִּֽי־יִמָּצֵ֨א אִ֜ישׁ שֹׁכֵ֣ב ׀ עִם־אִשָּׁ֣ה בְעֻֽלַת־בַּ֗עַל וּמֵ֨תוּ֙ גַּם־שְׁנֵיהֶ֔ם הָאִ֛ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִם־הָֽאִשָּׁ֖ה וְהָֽאִשָּׁ֑ה וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ {ס}

(כב) ומתו גם שניהם - להוציא מעשה חידודים, שאין האשה נהנית מהם:

גם - לרבות הבאים מאחריהם. דבר אחר. "גם שניהם" לרבות את הולד. שאם הייתה מעוברת, אין ממתינין לה עד שתלד:

כג כִּ֤י יִֽהְיֶה֙ נַֽעֲרָ֣ בְתוּלָ֔ה מְאֹֽרָשָׂ֖ה לְאִ֑ישׁ וּמְצָאָ֥הּ אִ֛ישׁ בָּעִ֖יר וְשָׁכַ֥ב עִמָּֽהּ׃

(כג) ומצאה איש בעיר - לפיכך "שכב עמה". פרצה קוראה לגנב. הא אילו ישבה בביתה, לא אירע לה:

כד וְהֽוֹצֵאתֶ֨ם אֶת־שְׁנֵיהֶ֜ם אֶל־שַׁ֣עַר ׀ הָעִ֣יר הַהִ֗וא וּסְקַלְתֶּ֨ם אֹתָ֥ם בָּֽאֲבָנִים֮ וָמֵתוּ֒ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֗ עַל־דְּבַר֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־צָעֲקָ֣ה בָעִ֔יר וְאֶ֨ת־הָאִ֔ישׁ עַל־דְּבַ֥ר אֲשֶׁר־עִנָּ֖ה אֶת־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃ {ס}

[ספר המצוות, מ"ע רכט]

כה וְֽאִם־בַּשָּׂדֶ֞ה יִמְצָ֣א הָאִ֗ישׁ אֶת־הַֽנַּעֲרָ֙ הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְהֶחֱזִֽיק־בָּ֥הּ הָאִ֖ישׁ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וּמֵ֗ת הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־שָׁכַ֥ב עִמָּ֖הּ לְבַדּֽוֹ׃

כו וְלַֽנַּעֲרָ֙ לֹֽא־תַעֲשֶׂ֣ה דָבָ֔ר אֵ֥ין לַֽנַּעֲרָ֖ חֵ֣טְא מָ֑וֶת כִּ֡י כַּֽאֲשֶׁר֩ יָק֨וּם אִ֤ישׁ עַל־רֵעֵ֨הוּ֙ וּרְצָח֣וֹ נֶ֔פֶשׁ כֵּ֖ן הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃

(כו) כי כאשר יקום וגו' - לפי פשוטו, זהו משמעו, כי אנוסה היא, ובחזקה עמד עליה. כאדם העומד על חברו להרגו. ורבותינו דרשו בו, הרי זה בא ללמד ונמצא למד וכו'.

[ספר המצוות מל"ת רצג]

כז כִּ֥י בַשָּׂדֶ֖ה מְצָאָ֑הּ^[6] צָֽעֲקָ֗ה הַֽנַּעֲרָ֙ הַמְאֹ֣רָשָׂ֔ה וְאֵ֥ין מוֹשִׁ֖יעַ לָֽהּ׃ {ס}

[ספר המצוות מל"ת רצג]

כח כִּֽי־יִמְצָ֣א אִ֗ישׁ נַֽעֲרָ֤ בְתוּלָה֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־אֹרָ֔שָׂה וּתְפָשָׂ֖הּ וְשָׁכַ֣ב עִמָּ֑הּ וְנִמְצָֽאוּ׃

כט וְ֠נָתַן הָאִ֨ישׁ הַשֹּׁכֵ֥ב עִמָּ֛הּ לַֽאֲבִ֥י הַֽנַּעֲרָ֖ חֲמִשִּׁ֣ים כָּ֑סֶף^[7] וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֗ה תַּ֚חַת אֲשֶׁ֣ר עִנָּ֔הּ לֹֽא־יוּכַ֥ל שַׁלְּחָ֖הּ כָּל־יָמָֽיו׃ {ס}

דברים פרק כג

א לֹֽא־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אֶת־אֵ֣שֶׁת אָבִ֑יו וְלֹ֥א יְגַלֶּ֖ה כְּנַ֥ף אָבִֽיו׃ {ס}

(א) לא יקח - אין לו בה לקוחין ואין קידושין תופסין בה:

ולא יגלה כנף אביו - שומרת יבם של אביו, הראויה לאביו. והרי כבר הוזהר עליה משום (ויקרא יח, יד) "ערות אחי אביך"? אלא, לעבור על זו בשני לאוין. ולסמוך לה, (פסוק ג) "לא יבא ממזר". ללמד, שאין ממזר אלא מחייבי כריתות. וקל וחומר מחייבי מיתות בית דין. שאין בעריות מיתת בית דין שאין בה כרת:

[ברכות כא, ב]

ב לֹֽא־יָבֹ֧א פְצֽוּעַ־דַּכָּ֛א וּכְר֥וּת שָׁפְכָ֖ה בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה׃ {ס}

(ב) פצוע דכה - שנפצעו או שנדכאו ביצים שלו:

וכרות שפכה - שנכרת הגיד, ושוב אינו יורה קילוח זרע, אלא שופך ושותת. ואינו מוליד:

[עיין למטה בסוף העמוד מלקו"ש חלק כ"ט עמוד 444 מענין כתיבת דכא באלף ולא בהא]]

ג לֹֽא־יָבֹ֥א מַמְזֵ֖ר בִּקְהַ֣ל יְהוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹא־יָ֥בֹא ל֖וֹ בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה׃ {ס}

(ג) לא יבא ממזר בקהל ה' - לא ישא ישראלית:

ד לֹֽא־יָבֹ֧א עַמּוֹנִ֛י וּמֽוֹאָבִ֖י בִּקְהַ֣ל יְהוָ֑ה גַּ֚ם דּ֣וֹר עֲשִׂירִ֔י לֹֽא־יָבֹ֥א לָהֶ֛ם בִּקְהַ֥ל יְהוָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃

(ד) לא יבא עמוני - לא ישא ישראלית:

[ברכות כח,א]

ה עַל־דְּבַ֞ר אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־קִדְּמ֤וּ אֶתְכֶם֙ בַּלֶּ֣חֶם וּבַמַּ֔יִם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵֽאתְכֶ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם וַֽאֲשֶׁר֩ שָׂכַ֨ר עָלֶ֜יךָ אֶת־בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֗וֹר מִפְּת֛וֹר אֲרַ֥ם נַֽהֲרַ֖יִם לְקַֽלְלֶֽךָּ׃

(ה) על דבר - על העצה שיעצו אתכם, להחטיאכם:

בדרך - כשהייתם בטירוף:

ו וְלֹֽא־אָבָ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיַּֽהֲפֹךְ֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהֶ֧יךָ לְּךָ֛ אֶת־הַקְּלָלָ֖ה לִבְרָכָ֑ה כִּ֥י אֲהֵֽבְךָ֖ יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃

ז לֹֽא־תִדְרֹ֥שׁ שְׁלֹמָ֖ם וְטֹֽבָתָ֑ם כָּל־יָמֶ֖יךָ לְעוֹלָֽם׃ {ס}

(ז) לא תדרוש שלומם - מכלל שנאמר, (פסוק יז) "עמך ישב בקרבך". יכול אף זה כן? תלמוד לומר: "לא תדרוש שלומם":

[ספר המצוות מל"ת נו]

____________