links to additional classes on bottome of page
(א) מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית.[1]
מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכֹל בִּתְרוּמָתָן[2].
משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן - כהנים שנטמאו, וטבלו - אין יכולים לאכול בתרומה, עד שיעריב שמשן, דהיינו צאת הכוכבים.[3] והא דלא תני, "משעת צאת הכוכבים"?[4] מלתא אגב אורחיה קא משמע לן. שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן, כגון זב ומצורע. אין הכפרה מעכבתן מלאכול בתרומה.[5] דכתיב (ויקרא כב, ) "ובא השמש וטהר, ואחר יאכל מן הקדשים". ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה, ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה:[6]
עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה.[7]
עד סוף האשמורה הראשונה - שליש הראשון של לילה. שהלילה נחלק לשלשה משמרות.[8] ומשם ואילך לא מקרי תו זמן קריאת שמע דשכיבה, ולא קרינא ביה בשכבך.[9] ומקמי צאת הכוכבים נמי יממא הוא, ולאו זמן שכיבה.[10] והמקדימים וקורים קריאת שמע של ערבית מבעוד יום?[11] סומכים אהא דרבי יהודה, דאמר לקמן בפרק תפלת השחר, "תפלת המנחה עד פלג המנחה", שהוא שעה ורביע קודם הלילה.[12] וקיימא לן, דעבד כרבי יהודה, עבד.[13] ומיד כשכלה זמן המנחה, מתחיל זמן קריאת שמע של ערבית:[14]
דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.[15]
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד חֲצוֹת.[16]
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.[17]
עד שיעלה עמוד השחר - דכל הלילה מקרי זמן שכיבה.[18] והלכה כרבן גמליאל, שגם חכמים מודים לו. ולא אמרו עד חצות, אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה.[19] ומיהו לכתחילה, משהגיע עונת ק"ש של ערבית דמתניתין, דהיינו מצאת הכוכבים, אסור לסעוד, וכל שכן לישן, עד שיקרא ק"ש ויתפלל:[20]
מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ בָנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה.[21]
אָמְרוּ לוֹ, "לֹא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע".[22]
מעשה שבאו בניו מבית המשתה - בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות.[23] והכי קאמרי ליה, הא דפליגי רבנן עלך, דוקא קאמרי "עד חצות" ותו לא, ויחיד ורבים הלכה כרבים.[24] או דלמא, רבנן כוותך סבירא להו, והאי דקאמרי "עד חצות", כדי להרחיק את האדם מן העבירה?[25] ואמר להו, "רבנן כוותי סבירא להו, והא דקאמרי, "עד חצות" כדי להרחיק את האדם מן העבירה, וחייבים אתם לקרות":[26]
אָמַר לָהֶם, אִם לֹא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר, חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת.[27]
וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.[28]
ולא זו בלבד - כולה מילתא דרבן גמליאל היא דאמר לבניו:[29]
הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשָּׁחַר.[30]
הקטר חלבים - של קרבנות:[31]
ואברים - של עולת תמיד של בין הערבים שנזרק דמו ביום, מצוה להעלות הנתחים כל הלילה.[32] דכתיב (ויקרא ו, ), "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר":[33]
וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד, מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.[34]
וכל הנאכלין ליום אחד - כגון תודה, וחטאת ואשם וכיוצא בהם, שהם נאכלים ליום ולילה, זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר, והוא המביא לידי נותר:[35]
אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַד חֲצוֹת?[36]
אם כן למה אמרו חכמים עד חצות - בק"ש ובאכילת קדשים.[37] אבל בהקטר חלבים ואברים, לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל.[38] ולא נקט ליה הכא, אלא להודיע שכל דבר שמצותו בלילה, כשר כל הלילה:[39]
כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה:[40]
כדי להרחיק את האדם מן העבירה - שלא יבוא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת.[41] וכן בקריאת שמע, שלא יאמר עדיין יש לי שהות, ותעבור עונתה.[42]
(ב) מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית?
מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן.
בין תכלת ללבן - בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית.
פירוש אחר, גיזת צמר שצבעה תכלת, ויש בה מקומות שלא נקלט הצבע יפה ונשאר לבן:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִי.
בין תכלת לכרתי - צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי, כרישין שקורין פורו"ש בלע"ז:
(וְגוֹמְרָהּ) עַד הָנֵץ הַחַמָּה.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת.
שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמוֹד בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת.
עד שלש שעות ביום - עד סוף שעה שלישית, שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוים. ולעולם זמן ק"ש הוא עד רביע היום, בין שהימים ארוכים בין קצרים. וכן הא דתנן לקמן תפלת השחר, "עד ד' שעות ביום", היינו עד שליש היום. וד' שעות דנקט, לפי ששליש היום, הוא ד' שעות, בזמן שהימים והלילות שוין. וכל מקום שנזכר במשנה כך וכך שעות ביום, על דרך זה אתה צריך לחשוב ולדון. זו הבנתי מפירושי הרמב"ם ונתקבל לי. וטעמא דר"י דאמר עד שלש שעות ביום, שכן דרך בני מלכים שאין עומדים ממטתן עד סוף שעה שלישית, ורחמנא דאמר "ובקומך", עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתן קאמר. והלכה כרבי יהושע. ומיהו לכתחילה צריך לכוין לקרות ק"ש עם הנץ החמה, כמו שהיו הותיקים עושים:
הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ לֹא הִפְסִיד.
לא הפסיד - כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה, אלא אע"פ שעברה עונתה, קורא ומברך לפניה ולאחריה:
כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַתּוֹרָה:
כאדם הקורא בתורה - אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה, יש לו קבול שכר כקורא בתורה:
(ג) בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרְאוּ.
יטו - על צדיהם. דכתיב בשכבך, דרך שכיבה:
וּבַבֹּקֶר יַעֲמֹדוּ.
יעמדו - דכתיב ובקומך, דרך קימה:
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל אָדָם קוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ.
כדרכו - בין בקימה, בין בישיבה, בין בשכיבה, בין בהליכה:
שֶׁנֶּאֱמַר (שם): וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ.
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "וּבְשָׁכְבְּךָ, וּבְקוּמֶךָ"?
בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים.
אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ, וְהִטֵּתִי לִקְרוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי,
וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים.
אָמְרוּ לוֹ, כְּדַי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמְךָ, שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל:
כדי היית - ראוי היית ליהרג, ואם היית מת, היית מתחייב בנפשך
(ד) בַּשַּׁחַר, מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ
שתים לפניה - יוצר אור ואהבה:
וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ.
ואחת לאחריה - אמת ויציב:
וּבָעֶרֶב, שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ
ובערב - מברך: שתים לפניה - מעריב ערבים ואהבת עולם:
וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ.
ושתים לאחריה - אמת ואמונה והשכיבנו:
אַחַת אֲרֻכָּה וְאַחַת קְצָרָה.
אחת ארוכה ואחת קצרה - אשתים שלפניה קאי, יוצר אור ארוכה, שפותחת בברוך וחותמת בברוך, וכן מעריב ערבים. אהבה קצרה, שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך:
מְקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר.
לְקַצֵּר, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ.
לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתֹּם.
לחתום - בברוך:
וְשֶׁלֹּא לַחְתֹּם, אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתֹּם:
שלא לחתום - כגון ברכת הפירות וברכת המצוות:
(ה) מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת.
מזכירין יציאת מצרים בלילות - פרשת ציצית אומרים אותה בקריאת שמע של ערבית ואף על פי שאין לילה זמן ציצית, דכתיב וראיתם אותו, פרט לכסות לילה, אומרים אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבה:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה,
כבן שבעים שנה - הייתי נראה זקן. ולא זקן ממש, אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא, כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות. ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה:
וְלֹא זָכִיתִי, שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת.
ולא זכיתי - לא נצחתי לחכמים. ודומה לו בש"ס בפרק בנות כותים (דף לח:), בהא זכנהו רבי אליעזר לרבנן, כלומר נצחם:
main audio stops here
עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא.
שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז) "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ".
"יְמֵי חַיֶּיךָ", הַיָּמִים.
"כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ", הַלֵּילוֹת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, "יְמֵי חַיֶּיךָ", הָעוֹלָם הַזֶּה.
"כֹּל (יְמֵי חַיֶּיךָ)", לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ:
Class 001
Class 002
Class 003
Class 004
Class 005
Class hebrew
Text for class 1 of first Mishna