links to additional classes on bottome of page
א הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה,
(א) היה קורא בתורה - פרשת קריאת שמע:
וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא:
והגיע זמן - קריאת שמע:
אִם כִּוֵּן לִבּוֹ – יָצָא,
אם כיון לבו יצא - לדברי האומר: "מצות צריכות כוונה", צריך לפרש: "אם כיון לבו"', שיהא מתכוין לצאת ידי חובתו. והאומר: "מצות אין צריכות כוונה", מפרש: "אם כיון לבו" לקרות כנקודתן וכהלכתן. לאפוקי קורא להגיה, שאינו קורא התיבות כנקודתן, אלא קורא ככתיבתן, כדי להבין בחסרות ויתרות - דבקריאה כזו, לא יצא.
ואנן קיימא לן כמאן דאמר: "מצות צריכות כוונה":
וְאִם לָאו – לֹא יָצָא.
בַּפְּרָקִים
בפרקים - לקמן במתניתין מפרש מה הם הפרקים:
– שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד
שואל מפני הכבוד - שואל בשלום אדם נכבד, שראוי להקדים לו שלום, כגון אביו או רבו, או שגדול ממנו בחכמה:
וּמֵשִׁיב.
ומשיב - ואין צריך לומר, שמשיב להם שלום אם הקדימו לו:
וּבָאֶמְצַע
ובאמצע - הפרק:
– שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב.
שואל מפני היראה - אדם שהוא ירא מפניו, שמא יהרגהו, ואין צריך לומר שמשיב לו שלום. אבל מפני הכבוד לא:
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בָּאֶמְצַע – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד.
רבי יהודה אומר באמצע - הפרק, שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו, ומשיב שלום למי שמוטל עליו לכבדו:
בַּפְּרָקִים – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם.
ומשיב שלום לכל אדם - שהקדים לו שלום.
והלכה כר' יהודה.
ובכל מקום שאסור להפסיק, כך אסור לדבר בלשון הקודש כמו בשאר לשונות:
ב אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים:
בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה.
בֵּין שְׁנִיָּה לִ"שְׁמַע".
וּבֵין "שְמַע" לִ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ".
בֵּין "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" ל"וַיֹּאמֶר".
בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב".
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב" – לֹא יַפְסִיק.
בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק - דכתיב (ירמיה י, י) "וה' אלהים אמת", הלכך אין מפסיקין בין ה' אלהיכם, לאמת. וכן הלכה:
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לָמָּה קָדְמָה "שְמַע" לִ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ"?
אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כַּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת.
"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" ל"וַיֹּאמֶר"?
שֶׁ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּילָה,
והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה - דכתיב בה: (דברים יא, יט) "ולמדתם אותם את בניכם", ותלמוד תורה נוהג בין ביום ובין בלילה:
"וַיֹּאמֶר" אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיּוֹם.
ויאמר אינו נוהג אלא ביום - דאית ביה פרשת ציצית שאינה נוהגת בלילה, דכתיב: (במדבר טו, לט) "וראיתם אותו":
ג הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע וְלֹא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ – יָצָא.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא יָצָא.
רבי יוסי אומר לא יצא - דכתיב, "שמע", השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. ותנא קמא סבר, "שמע" בכל לשון שאתה שומע. והלכה כתנא קמא:
קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ
ולא דקדק באותיותיה - להוציאן בשפתיו יפה. בשתי תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה הראשונה נגמרת: כגון "על לבבך", "עשב בשדך", "ואבדתם מהרה", אם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידם, נמצא קורא אותם שתי אותיות כאות אחת:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָצָא.
רבי יוסי אומר יצא - והלכה כרבי יוסי.מיהו לכתחילה צריך לדקדק באותיותיה. וכן יזהר שלא יניח הנד, ולא יניד הנח. ולא ירפה החזק, ולא יחזק הרפה. וצריך להתיז זיי"ן של "תזכרו", שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי"ן, כלומר כדי שתרבו שכר, שהרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יָצָא.
הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ -
הקורא למפרע - הקדים פסוק שלישי לשני, ושני לראשון, וכיוצא בזה:
לֹא יָצָא.
לא יצא - דכתיב: "והיו הדברים", בהוייתן יהיו. כלומר כמו שהן סדורין בתורה. ומיהו אם הקדים פרשת ויאמר לפרשת והיה אם שמוע, ופרשת והיה אם שמוע לשמע, נראה דאין זה חשוב למפרע, ויצא. שהרי אינן סדורות זו לאחר זו בתורה:
קָרָא וְטָעָה – יַחֲזֹר לִמְקוֹם שֶׁטָּעָה.
יחזור למקום שטעה - אם בין פרק לפרק טעה, שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה פרק יחזור - חוזר להפסק ראשון, שהוא "והיה אם שמוע". והרמב"ם אומר שהוא "ואהבת את ה'". ואם באמצע הפרק פסק, שיודע הפרק שפסק בו, אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו פרק פסק, חוזר לראש אותו הפרק. היה קורא "וכתבתם", ואינו יודע אם הוא בוכתבתם של שמע או בוכתבתם של והיה אם שמוע - חוזר לוכתבתם של שמע. ואם נסתפק לאחר שהתחיל "למען ירבו" - אינו חוזר. שעל הרגל לשונו הוא הולך:
ד הָאֻמָּנִין קוֹרִין בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְּרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ,
(ד) נדבך - שורה של בנין אבנים. כמו "נדבכין די אבן גלל", בעזרא (ו, ד). ואף על גב דמסתפי דלמא נפלי ולא מצו מכווני, לא הצריכום חכמים לרדת, דקריאת שמע לא בעי כוונה אלא פסוק ראשון בלבד:
מַה שֶּׁאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן בִּתְפִלָּה.
מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה - דצלותא רחמי היא, ובעי כוונה, הלכך יורדין למטה ומתפללין:
ה חָתָן
(ה) חתן - שנשא בתולה:
פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת,
פטור מק"ש לילה ראשונה - משום דטריד שמא לא ימצאנה בתולה. ואני שמעתי שמתירא שמא יעשה כרות שפכה בבעילתו. וטרדא דמצוה היא, ורחמנא אמר "ובלכתך בדרך", בלכת דידך הוא דמחייבת, הא דמצוה, פטירת:
אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה.
אם לא עשה מעשה - אם לא בעל עד מוצאי שבת. שהם ארבעה לילות, טריד. ומשם ואילך לבו גס בה, ותו לא טריד. ואע"פ שלא עשה מעשה, חייב בק"ש:
מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן?
אָמַר לָהֶם: אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת.
ו רָחַץ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ.
(ו) רחץ לילה הראשון שמתה אשתו - ואע"פ שאבל אסור ברחיצה:
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ?
אָמַר לָהֶם: אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס אֲנִי.
אסטניס אני - קר ומצונן, לשון צינה. ואיכא צערא אם לא היה רוחץ. ואין אסור בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג:
ז וּכְשֶׁמֵּת טָבִי עַבְדּוֹ – קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים?
אָמַר לָהֶם: אֵין טָבִי עַבְדִּי כִּשְׁאָר כָּל הָעֲבָדִים, כָּשֵׁר הָיָה.
ח חָתָן, אִם רָצָה לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לַיְלָה הָרִאשׁוֹן – קוֹרֵא.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם – יִטֹּל.
(ח) לא כל הרוצה ליטול את השם יטול - אם לא הוחזק חכם ופרוש בשאר דברים, אין זה אלא גאוה, שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. וחזינן לקצת מרבותינו דאמרי, דהאידנא כל אדם יקרא ק"ש בלילה הראשון. שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר ימים, אם לא יקרא בלילה ראשון מחזי יותר כיוהרא. שמראה עצמו שהוא מכוין בכל שעה, אלא השתא משום דטריד במצוה:
Class 001
Class 002
Class 003