סידור אדה"ז:

״ונשלמה פרים שפתינו״ ותפלת מנחה היא במקום תמיד של בין־הערבים, ובזמן שבית המקדש היה קיים, היה הפסח נשחט אחר תמיד של בין־הערבים. כן ראוי לעסוק בסדר קרבן־פסח אחר תפלת המנחה, ויאמר זה:

קָרְבַּן פֶּסַח מֵבִיא מִן הַכְּבָשִׂים אוֹ מִן הָעִזִּים זָכָר בֶּן שָׁנָה וְשׁוֹחֲטוֹ בָּעֲזָרָה בְּכָל מָקוֹם אַחַר חֲצוֹת אַרְבָּעָה עָשָׂר דַּוְקָא וְאַחַר שְׁחִיטַת תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְאַחַר הֲטָבַת נֵרוֹת שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְאֵין שׁוֹחֲטִין אֶת הַפֶּסַח עַל הֶחָמֵץ. וְאִם שָׁחַט קֹדֶם לַתָּמִיד, כָּשֵׁר, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא אַחֵר מְמָרֵס בְּדַם הַפֶּסַח כְּדֵי שֶׁלא יִקָּרֵשׁ עַד שֶׁיִּזְרְקוּ דַם הַתָּמִיד, וְאַחַר כְָּך יִזְרְקוּ דַם הַפֶּסַח זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד. וְכֵיצַד עוֹשִׂין? שָׁחַט הַשּוֹחֵט וְקִבֵּל הַכֹּהֵן הָרִאשׁוֹן שֶׁבְּרֹאשׁ הַשּוּרָה וְנָתַן לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, וְהַכֹּהֵן הַקָּרוֹב אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ זוֹרְקוֹ זְרִיקָה אַחַת כְּנֶגֶד הַיְסוֹד, וְחוֹזֵר הַכְּלִי רֵיקָן לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, וּמְקַבֵּל כְּלִי הַמָּלֵא תְּחִלָּה וְאַחַר כְָּך מַחֲזִיר הָרֵיקָן. וְהָיוּ שׁוּרוֹת שֶׁל בָּזִיכֵי כֶסֶף וְשׁוּרוֹת שֶׁל בָּזִיכֵי זָהָב. וְֹלא הָיוּ לַבָּזִיכִין שׁוּלַיִם שֶׁמָּא יַנִּיחֵם וְיִקָּרֵשׁ הַדָּם. אַחַר כְָּך תּוֹלִין אֶת הַפֶּסַח וּמַפִשיטִין אוֹתוֹ כֻּלּוֹ וְקוֹרְעִין אוֹתוֹ וּמְמַחִין אֶת קְרָבָיו עַד שֶׁיֵּצֵא הַפֶּרֶשׁ וּמוֹצִיאִין אֶת הָאֵימוּרִים וְהֵם הַחֵלֶב שֶׁעַל הַקֶּרֶב וְיוֹתֶרֶת הַכָּבֵד וּב׳ כְּלָיוֹת וְהַחֵלֶב שֶׁעֲלֵיהֶן וְהָאַלְיָה לְעוּמַת הֶעָצֶה, וְנוֹתְנָם בִּכְלִי שָׁרֵת וּמוֹלְחָם וּמַקְטִירָם הַכֹּהֵן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ. וְהַשּחִיטָה וְהַזְּרִיקָה וּמִחוּי קְרָבָיו וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו דּוֹחִין אֶת הַשּבָּת, וּשְׁאָר עִנְיָנָיו אֵינָם דּוֹחִין אֶת הַ שּבָּת. וְכֵן אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַפֶּסַח לַבַּיִת כְּשֶׁחָל בְּשַׁבָּת אֶלָּא כַּת הָאַחַת הֵם מִתְעַכְּבִים עִם פִּסְחֵיהֶם בְּהַר הַבַּיִת וְהַכַּת הַשּנִיָּה יוֹשֶׁבֶת לָהּ בַּחֵיל וְהַשּלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת. חָשְׁכָה, יָצְאוּ וְצָלוּ פִסְחֵיהֶם. בִּשְֹׁלשָׁה כִתּוֹת הַפֶּסַח נִשְׁחָט וְאֵין כַּת פְּחוּתָה מִשֹּלשִׁים אֲנָשִׁים. נִכְנְסָה כַּת הָרִאשׁוֹנָה נִתְמַלְּאָה הָעֲזָרָה נוֹעֲלִין אוֹתָהּ. וּבְעוֹד שֶׁהֵם שׁוֹחֲטִין וּמַקְרִיבִין אֶת הָאֵימוּרִים קוֹרְאִין אֶ ת הַהַלֵּל. אִם גָּמְרוּ אוֹתוֹ קֹדֶם שֶׁיַּקְרִיבוּ כֻּלָּם שׁוֹנִים אוֹתוֹ, וְאִ ם שָׁנוּ יְשַׁלֵּשׁוּ. עַל כָּל קְרִיאָה תּוֹקְעִין ג׳ תְּקִיעוֹת תְּקִיעָה תְּרוּעָה תְּקִיעָה. גָּמְרוּ לְהַקְרִיב פּוֹתְחִין הָעֲזָרָה. יָצְאָה כַּת רִאשׁוֹנָה נִכְנְסָה כַּת שְׁנִיָּה נוֹעֲלִין דַּלְתוֹת הָעֲזָרָה. גָּמְרוּ, פּוֹתְחִין, יָצְאָה כַּת שְׁנִיָּה נִכְנְסָה כַּת שְׁלִישִׁית וּמַעֲשֵׂ הכֻלָּן שָׁוִין. וְאַחַר שֶׁיָּצְאוּ כֻלָּן רוֹחֲצִין הָעֲזָרָה וַאֲפִילוּ בְּשַׁבָּת מִפְּנֵי לִכְלוְּך הַדָּם שֶׁהָיָה בָּהּ. וְכֵיצַד הָיְתָה הָרְחִיצָה? אַמַּת הַמַּיִם הָיְתָה עוֹבֶרֶת בָּעֲזָרָה וְהָיָה לָהּ מָקוֹם לָצֵאת מִמֶּנָּה, וּכְשֶׁרוֹצִין לְהָדִיחַ אֶת הָרִצְפָּה, סוֹתְמִין מְקוֹם יְצִיאָתָהּ וְהִיא מִתְמַלֵּאת עַל כָּל גְּדוֹתֶיהָ מִפֹּה וּמִפֹּה עַד שֶׁהַמַּיִם עוֹלִים וְצָפִים מִכָּאן וּמִכָּאן וּמְקַבֵּץ אֵלֶיהָ כָּל דָּם וְכָל לִכְלוְּך שֶׁהָיָה בָּעֲזָרָה וְאַחַר כְָּך פּוֹתְחִין מְקוֹם יְצִיאָתָהּ וְהַכֹּל יוֹצֵא עַד שֶׁנִּשְׁאָר הָרִצְפָּה מְנֻקָּה וּמְשֻׁפָּה זֶהוּ כְּבוֹד הַבַּיִת. וְאִם הַפֶּסַח נִמְצָא טְרֵיפָה, לא עָלָה לוֹ עַד שֶׁמֵּבִיא אַחֵר:

זהו הענין בקיצור גדול. וצריך האדם הירא וחרד על דבר ה' לקרות אותו בזמנו שתעלה קריאתו במקום הקרבתו וידאג על חורבן הבית ויתחנן לפני ה' ברוא עולם שיבנה אותו במהרה בימנו אמן:

ליקוטי טעמים ומנהגים

סדר קרבן פסח

ונשלמה פרים כו'. (בשינוי לשון קצת: של"ה מס' פסחים בתחלתו, סידור האריז"ל).

קרבן פסח כו' זהו הענין כו' (לשון סדר היום הועתק שם).

בסי' יעבץ הקשה על סדר זה כמה קושיות וכתב לאומרו בנוסח אחר.

וכדי שלא יוקשה מה שרבינו הביא בכל זה לשון סדר היום, י"ל בתירוץ קושיות היעבץ:

א] שלא הזכיר זמן ההקרבה ביחוד וקדימתו בחל ער"פ להיות בע"ש^[1] - י"ל דכיון דאמירת סדר קרבן פסח הוא משום ונשלמה פרים שפתינו, ולא חייבוהו לכוון לאומרו בדיוק בשעה שהיו מקריבין את הקרבן פסח בפועל ודיו שיהי' בזמן שהקרבת קרבן פסח כשרה, וכמו שהוא לענין תפלת מנחה, לא רצו להזכיר בנוסח זה שהי' הפסח קרב בשמונה ומחצה כו', כיון דע"פ רוב לא יוכל לכוון אמירתו לזמן זה, ויהי' כסותר את עצמו.

ב] לא פרט על מי מוטל חיובו - וי"ל דלא רצו לפרוט בזה דהוא דוקא בטהורים ויכולים להגיע לירושלים בשעת שחיטת הפסח, דא"כ הוא סותר לענין ונשלמה כו' וכנ"ל. ["יהי' כסותר את עצמו"]

ג] לא פרט שנוי הפשטו בשבת. - י"ל דאפילו את"ל דאין הפשטו בשבת כהפשטו בחול (ראה נושאי כלי הרמב"ם הלכות קרבן פסח פרק א' הלכה יד), הרי אין השינוי אלא באופן ההפשטה ולא נחית לפרטים כאלו.

ד] כתב בפשיטות שהאלי' קריבה ולא התנה שזהו בכבש, כי עז אין אליתה קריבה. - וי"ל דאין זה מצוי, כי רוב פסחיהם היו מן הכבשים, וכתירוץ הראשון על קושיא מעין זו בתוד"ה מאלי' (פסחים ג. ב). ועדיין צ"ע.

ה] נשמטו פרטי צליית הפסח נקורו ואכילתו, - וי"ל מפני שאין כל זה נוגע להקרבת ק"פ, וגם אינו בזמן אמירת סדר ק"פ, לכן לא הזכירם אלא בכללות.

וא"ו] לא נזכר ע"ד חגיגת י"ד. - וי"ל, וכמו שרמז ביעבץ גופא, שנשמט מפני שהחגיגה אינה אלא רשות, ואינה באה בשבת במרובה ובטומאה (פסחים סט, ב).

ומקבל כלי המלא תחלה ואח"כ מחזיר הריקן. מפני שאין מעבירין על המצות (פסחים סד, ב).

קוראין את ההלל - הלוים (תוספתא פסחים, ספ"ד).

תוקעין - הכהנים בחצוצרות (במדבר י, ח-י. תמיד פ"ז, מ"ג).

ונותנים כנראה הוא טה"ד וצ"ל ונותנם וכ"ה בכמה דפוסים.