סדור אדה"ז:

סדר בדיקת חמץ

המנהג להניח פתיתי חמץ קשה זמן מה קודם הבדיקה כדי שימצאם הבודק. ועל פי הקבלה יש להניח עשרה פתיתים. וקודם שיתחיל לבדוק יברך:

בָּרוְּך אַתָּה יְיָ אֱלהֵינוּ מֶלְֶך הָעוֹלָם אֲשֶר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ:

וצריך לחפש לאור הנר בכל המחבואות גם בסדקים שבקרקע. ולא ידבר בין הברכה לתחלת הבדיקה אפילו מענייני הבדיקה. ונכון שלא ישיח, שלא מענייני הבדיקה, כל זמן בדיקתו.

ויעמיד מבני ביתו אצלו לשמוע הברכה, שיבדקו איש במקומו, ולא ישיחו בינתיים^[1]. ויזהרו לבדוק תחלה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה, ולא ילכו לבדוק תיכף אחר הברכה לחדר אחר^[2].

ואחר הבדיקה יזהר, בחמץ שמשייר להצניעו למחר לשרפה או לאכילה, לשמרו שלא יוליכוהו אנה ואנה, שלא יתפרר ויתגרר ממנו על ידי תינוקות או עכברים.

וגם צריך לבטל אחר הבדיקה ויאמר:

כָּל־חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי דְּלָא חֲמִיתֵיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא:

ביום י״ד בשעה ה׳ יעשה לו מדורה בפני עצמו וישרפנו ויבטלנו. ובביטול היום יאמר:

כָּל־חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִיתֵיהּ וּדְלָא חֲזִיתֵיהּ דַּחֲמִיתֵיהּ וּדְלָא חֲמִיתֵיהּ דְּבִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְּאַרְעָא:

ויש לשרוף עשרה פתיתים ובשעת שריפת החמץ יאמר זה:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיָך יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאֹלהֵי אֲבוֹתֵינוּ כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי מְבַעֵר חָמֵץ מִבֵּיתִי וּמֵרְשׁוּתִי כַּך תְּבַעֵר אֶת כָּל הַחִיצוֹנִים וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה תַּעֲבִיר מִן הָאָרֶץ וְאֶת יִצְרֵנוּ הָרַע תַּעֲבִירֵהוּ מֵאִתָּנוּ וְתִתֵּן לָנוּ לֵב בָּשָׂר לְעָבְדְָּך בֶּאֱמֶת וְכָל סִטְרָא אַחֲרָא וְכָל הַקְּלִפּוֹת וְכָל הָרִשְׁעָה בֶּעָשָׁן תִּכְלֶה וְתַעֲבִיר מֶמְשֶׁלֶת זָדוֹן מִן הָאָרֶץ וְכָל הַמְּעִיקִים לַשּכִינָה תְּבַעֲרֵם בְּרוּחַ בַּעֵר וּבְרוּחַ משפָּט כְּשֵׁם שֶׁבִּעַרְתָּ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת אֱלהֵיהֶם בַּיָּמִים הָהֵם וּבִזְמַן הַזֶּה אָמֵן סֶלָה

לקוטי טעמים ומנהגים:

המנהג להניח פתיתי חמץ כו' קודם הבדיקה. מעיקר הדין אין צריך כלל להניח, כי המצוה לחפש אחר החמץ, וגם אם לא מצא כבר קיים המצוה^[3] כתיקונה (שבלי הלקט סי' רו בשם שאלות ותשובות הגאונים, כלבו בשם רב האי גאון).

אבל כבר נתפשט המנהג להניחן ומנהג ישראל תורה היא (שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סוף סימן תל"ב).^[4] ראה בחק יעקב טעמי מנהג זה^[5].

ויש להוסיף טעם: כדי שבביטול היום יוכל לומר כל חמירא וחמיעא דחמיתי'^[6], וגם^[7] שלא ישכח חובת ביעור^[8] ולא יצטרך לשרוף הכלי שלקח לבדיקה כמו שכתוב סוף סימן תמ"ה^[9].

חמץ קשה. כדי שלא יתפרר (שולחן ערוך סימן תל"ב^[10]).

וע"פ הקבלה יש להניח עשרה פתיתין (משנת חסידים, סידור האריז"ל^[11]). בספר ברית הלוי למהר"ש^[12] אלקבץ כתב שמרומז בגמרא (פסחים י, א) הניח עשר כו'^[13] (שער הכולל).

מנהג בית הרב. מניחים במקומות שונים בבית עשרה פתיתי חמץ קשה, כל אחד מהם כרוך בפיסת נייר - בכתר שם טוב חלק ג'^[14] כותב אשר כן הוא גם מנהג הספרדים בארץ הקודש סוריא תוגרמא ומצרים^[15]. והטעם כדי שלא יתפרר. ועל דרך מה שכתוב בשולחן ערוך סימן תל"ב^[16] . -

בודקים לאור נר של שעוה (שולחן ערוך סימן תל"ג^[17]) ועל ידי נוצת עוף. הבודק מניח החמץ שמוצא בשק קטן של נייר. בגמר הבדיקה מניח שק זה הנוצה ושירי הנר - אם ישנם - בקערורית כף-עץ, מעטף הכל בנייר (אבל לא יד הכף, שנשאר בלתי מעוטף), ומהדק על ידי חוט שכורכו סביב הנייר כמה פעמים וקושרו^[18].

ברוך כו' על ביעור חמץ. (פסחים ז, ב) ואע"פ שבשעה זו אינו מבערו עדיין^[19], מ"מ כיון שאין הבדיקה תכלית המצוה^[20] ולאחר הבדיקה מיד הוא מבטל ומפקיר כל החמץ שנשאר ולא מצאו, הרי ביטול זה נקרא ביעור. וגם ביעור שביום יד' נפטר בברכה זו^[21] (טור ובית יוסף. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תל"ב)^[22].

על ביעור. ולא לבער ראה רמב"ם הלכות ברכות פרק י"א הלכה ט"ו ובנושאי כלי הש"ס שם.

וצריך לחפש לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה (פסחים ח, א).

ויזהרו לבדוק תחלה בחדר הסמוך למקום ששמעו הברכה. לפי שהליכה מבית לבית חשובה הפסק בין הברכה לתחלת עשיית המצוה (שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תל"ב ס"ח).

צריך לבטל אחר הבדיקה. בטול בזמן זה^[23] הוא תקנת חכמי הגמרא, כדי שיהי' לו זמן קבוע ... ובדורות האחרונים הוסיפו לבטלו גם ביום (שם סימן תל"ד, סעיף י"ג). 

כל חמירא בירושלמי (פסחים פרק ב' הלכה ב) נוסח הביטול הוא בלשון הקודש, אבל הגאונים תיקנוהו בלשון ארמי מפני עמי הארץ (ד"מ. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן תל"ד ס"ח). ונמצא - בשינוים - ברש"י (פסחים ו, ב), רי"ף (שם ג, א), רא"ש (שם פ"א, ס"ט), בעל הלכות גדולות, מחזור ויטרי, יוצר לשבת הגדול ועוד. נוסח רבינו מדוייק על פי מה שכתב הב"ח סימן תל"ד - הובא בחק יעקב - וכן הוא בסידור שער השמים להשל"ה. והנה בב"ח ושער השמים כתבו: כל חמירא וכל חמיעא, אבל רבינו העתיק כל חמירא וחמיעא וכן הוא בחק יעקב ובאר היטב (שם) בסידור האריז"ל^[24] בסידור יעב"ץ^[25]. ועוד,

ולכאורה על פי מאמר רבותינו זכרונם לברכה (מועד קטן כו, א) ואימא עד דהוו כולהו^[26] א"ל על על הפסיק הענין, גם כאן, כיון שגם אם ישנו רק אחד משניהם, חמץ או שאור, מבטל צריך לומר: כל חמירא וכל חמיעא^[27]. ויש לומר דתיבת כל עצמה מורה דבאיזה אופן שיהי' - מבטל. וראה בסי' קול יעקב רמזי תיבת וחמיעא בוא"ו^[28].

וחמיעא. אף שחמירא כולל גם חמץ^[29], ראוי לכל מדקדק במעשיו להזכירו בפירוש (ב"ח, שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תל"ד ס"ט).

דלא חמיתי'. כן הוא בסידור של"ה, סי' קול יעקב^[30] ועוד. ודלא כהב"ח, חק יעקב סידור הרב שבתי ראשקוב^[31] שכתבו דלא חזיתי'^[32] (והבאר היטב לא דק בהעתיקו לשון הב"ח^[33]) וראה בסי' קול יעקב^[34] הטעם ע"פ סוד^[35].

ודלא ידענא לי'. כי החמץ שמצניע למחר אינו מבטל^[36] (ב"ח סימן תל"ד).

כעפרא דארעא. ממעט זהב שנקרא ג"כ עפר^[37], כמו שנאמר (איוב כח, ו) ועפרות זהב לו (חק יעקב, שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן תל"ד ס"ז).

בדיקת חמץ. אדמו"ר הזקן הלך למעזריטש בפעם הראשונה בשנת תקכ"ד ושהה שם (בפעם ההיא) עד לפני חג הפסח תקכ"ה^[38].

כשחזר לביתו - ביום י"ג ניסן בשנה ההיא לא אכל (לא התענה שהרי אסור בתענית^[39], אלא שלא אכל^[40]) כי הי' טרוד בהכנה לבדיקת חמץ, אשר כל הכוונות שקיבל במעזריטש בענין בדיקת חמץ יבוא כן בהבדיקה בפועל. הבדיקה נמשכה כל הלילה, ולא הי' לו אז רק חדר אחד (שיחות כ"ק מו"ח אדמו"ר חג הפסח תרח"ץ).

אז פירש רבנו המשנה (ריש פסחים): אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר - יג' בגימטריא אחד, הוא ענין הדעת^[41], בזה אין שייך (צריך?^[42]) בדיקה^[43]. יד' הוא ענין המדות (ז' מדות דנפש האלוקית ודנפש הבהמית^[44]) שם צריך להיות בודקין את החמץ^[45], והבדיקה היא לאור הנר, נר ה' נשמת אדם^[46]. והבדיקה היא בחורין ובסדקין^[47] שלכן צריך להיות לאור הנר, כי מדורה היא בחינת אצילות ושם הרי לא יגורך רע^[48], אבוקה היא בבריאה ואור הנר - יצירה, כי עשי' היא בחי' חושך (שם. ועיין גם כן של"ה מס' שבת - קלו, ב. קהלת יעקב מערכת אבוקה. ד"ה אור לי"ד, ה'ש"ת).

ביום י"ד בשעה ה'. ראה שולחן ערוך סימן תמ"ג^[49] איך משערין שעות אלו^[50].

מדורה בפני עצמו (טור סי' תמ"ה. מהרש"ל, מהרי"ל, מגן אברהם), דגזרינן אטו שורפו לאחר זמן איסור הנאתו (ב"י)^[51].

דחזיתי' כו' דחמיתי'. אפשר לומר^[52]: חמיתי' בשעת הבדיקה. חזיתי' - מעולם (ב"ח סימן תל"ד).

ויש לשרוף עשרה פתיתין. כפל עוד הפעם על דבר י' פתיתין^[53], כי הן בבדיקה והן בשריפה צ"ל י' פתיתין (עיין בפרי עץ חיים שער חג המצות סוף פרק ד ובמשנת חסידים שם).

יהי רצון. בסידור האריז"ל, ושם הוא "ד' אלקי ואלקי אבותי" בלשון יחיד. ואולי הטעם דשינה ללשון רבים "אלוקינו ואלקי אבותינו" שמתוך כך התפלה נשמעת^[54] (ברכות ל, א. שולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן ק"י ס"ד)^[55]. ובפרט ששאר כל תפלה זו היא ג"כ בלשון רבים^[56]. וראה מגן אברהם ואחרונים אורח חיים ריש ס' מו.

וצריך עיון קצת דבתפלת יהי רצון כו' מעזי פנים כו' ובסוף סדר קדוש לבנה גם נוסח רבינו הוא בלשון יחיד^[57] וכן הוא בסידור של"ה (ובסי' ר"ש רשקוב: יהי רצון כו' מעזי פנים הוא בלשון רבים).

ומה שכתב בשער הכולל^[58] על יהי רצון כו' מעזי פנים שהטעם^[59] מפני שאינו בצבור^[60] - צריך עיון שהרי גם יהי רצון דביעור חמץ אינו בצבור^[61].

בעשן תכלה.  וכן הוא בתפלות ר"ה ויוהכ"פ - בבי"ת^[62], וכלשון הכתוב (תהלים לז, כ) כלו בעשן כלו.

ברוח בער וברוח משפט. לשון הכתוב (ישעי' ד, ד) הוא ברוח משפט וברוח בער. ומה ששינו והקדימו^[63] בער למשפט מובן^[64], דלענין הדחה וזיכוך עונות בנות ציון שבכתוב, ידיח ברוח משפט דאיהו רחמי, כמו שפירש"י ביסורין, שזהו כמו אב המייסר את בנו (ראה בזה אגה"ק לרבינו הזקן ס' כב). ומה שישאר בלי בירור יבער מן העולם ברוח בער. אבל כאן, לענין החיצונים והקליפות המעיקים לשכינה, יבער ברוח בער, וכל ניצוצי הקדושה שהחיצונים יונקים מהם (עיין פע"ח שער חג המצות פרק א') ידיח ברוח משפט לזככם (שער הכולל).

בימים ההם ובזמן הזה. וכ"ה בסי' הרש"ר^[65]. וצ"ע דבכל התפלות הנוסח הוא "בזמן" ולא נמצא במ"א "ובזמן" בתוספת וא"ו. ובסי' קול יעקב כאן הוא לנכון בזמן בלא וא"ו.

ביעור חמץ. מאן דאכיל חמץ בפסח כמאן דפלח לכוכבים ומזלות (זח"ב קפב, א). האריז"ל כתב הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה (באר היטב ריש סימן תמ"ז). - ואולי הכוונה שלא יאונה לו כל און בשוגג, שהרי בודאי בעל בחירה הוא גם אז.