המצווה הקל"ו

הציווי שנצטווינו לקדש את שנת החמשים, כלומר: להשבית בה עבודת האדמה כמו בשמטה.

והוא אמרו יתעלה: "וקדשתם את שנת החמשים שנה" (ויקרא כה, י).

ובפרוש אמרו: "כשם שנאמר בשביעית, כך נאמר ביובל".

כלומר: השווה ביניהם בעשה, כשם שהשווה הכתוב ביניהם בלאו, כמו שאבאר.

ודיני שנת יובל ושנת שמיטה בהשבתת עבודת האדמה והפקרת כל הצומח - שווים.

ואת שני הדברים האלה כולל אמרו: "וקדשתם את שנת החמשים שנה".

וכבר ביאר הכתוב, שעניין הקדושה בהן, שיהו פירותיהן ותבואתן הפקר.

ואמר: "כי יובל היא קודש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה" (ויקרא כה, יב).

יובל זה אינו נוהג אלא בארץ, ובתנאי שיהא כל שבט ושבט יושב במקומו, כלומר: בחלק שלו מארץ ישראל, ולא יהיו מערבין זה בזה.