המצווה הקל"ז
הציווי שנצטווינו לתקע בשופר בעשרה בתשרי של שנה זו ולהכריז בכל ארצנו על חרות לעבדים ויציאת כל עבד עברי לחפשי, בלי דמים, ביום זה, כלומר: עשרה בתשרי.
והוא אמרו יתעלה: "והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארצם" (ויקרא כה, ט).
ואמר: "וקראתם דרור בארץ לכל ישביה" (ויקרא כה, י).
וכבר נתבאר ש'שווה היובל לראש השנה לתקיעה ולברכות'.
וכבר נתבארו דיני תקיעות ראש השנה במסכת ראש השנה.
וידוע, שתקיעה זו ביובל אינה אלא לפרסום החרות, ושהיא חלק מן ההכרזה.
והוא אמרו: "וקראתם דרור בארץ".
ואין עניינה כעניין תקיעות ראש השנה, שהן "זכרון לפני ה'".
ואלה לשחרור העבדים כמו שביארנו.