המצווה הקע"ו
הציווי שנצטווינו למנות דיינים, להוציא לפועל ציוויי התורה, ויכריחו את הסוטים מדרך האמת [ללכת] בה.
ויצוו על הטוב ויזהירו מן הרע.
ויוציאו לפועל את העונשים על העוברין.
כדי שלא יהיו מצוות התורה ואזהרותיה מסורים לרצון כל אדם ואדם.
ומתנאי מצווה זו, שהממנים האלה יהיו דרגה למעלה מדרגה.
והוא: שממנים בכל עיר עשרים ושלושה דינים שמתקבצים כולם במקום אחד בשער העיר הראויה למניין זה. וזוהי סנהדרי קטנה.
וממנים בירושלים בית דין הגדול של שבעים דינים, וממנים אחד על אותם השבעים - והוא ראש הישיבה, והוא שקוראים לו לחכמים גם 'נשיא'.
והכל יתקבצו במקומם המיוחד להם.
ומקום שאנשיו מועטים, שאינו ראוי לסנהדרי קטנה, ממנים בו על כל פנים שלושה, להוציא לפועל את הדינים בדברים קטנים. ואלה מעבירים את הדברים הגדולים למי שלמעלה מהם.
וכן ממנים מפקחים המבקרים בשווקים ובודקים דרכי בני אדם במשאם ומתנם, כדי שלא יעשו עוול אפילו בדבר מועט.
והציווי שנאמרה בו מצווה זו הוא אמרו יתעלה: "שפטים ושטרים תתן-לך בכל-שעריך" (דברים טז, יח).
ולשון ספרי:"מנין שממנין בית דין אחד לכל ישראל?
תלמוד לומר: 'שפטים ושטרים תתן לך'.
ומנין שממנין אחד על גבי כלן?
תלמוד לומר: 'תתן-לך'.
ומנין שממנין בית דין לכל שבט ושבט?
תלמוד לומר: 'בכל-שעריך'.
רבי שמעון בן גמליאל אומר: 'לשבטיך, ושפטו' - מצווה על כל שבט ושבט להיות דן את שבטו.
שנאמר: 'ושפטו את העם' - על כרחם".
וכבר נכפל הציווי למנות שבעים זקנים,והוא אמרו יתעלה למשה: "אספה-לי שבעים איש" (במדבר יא, טז).
ואמרו ז"ל:"כל מקום שנאמר 'לי' - הרי הוא קיים לעולם: 'וכהנו לי וגו'" (שמות כח, מא).
כלומר: שזה צווי תמידי, ואינה מצווה לפי שעה, אלא חובה למשך הדורות.
ודע, שכל המנויים האלה, כלומר: סנהדרי גדולה וקטנה ובית דין של שלשה ושאר המינויים - כולם לא יהיו אלא בארץ ישראל דווקא, ואין סמיכה בחוצה לארץ.
אך אם נתקיימה הסמיכה בארץ ישראל, רשאים אותם הסמוכים לדון בארץ ובחוצה לארץ.
וזהו עניין אמרם: "סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ".
אבל לא ידונו דיני נפשות לא בארץ ולא בחוצה לארץ, אלא אם בית הבחירה עומד, כמו שביארנו בהקדמת המאמר הזה.
ולשון ספרי על אמרו יתעלה במכה-נפש בשגגה:"'והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם בכל מושבתיכם' (במדבר לה, כט).
אמרו: 'בכל מושבתיכם' - בארץ ובחוצה לארץ.
יכול אף ערי מקלט יהיו נוהגות בחוצה לארץ?
תלמוד לומר: 'אלה'.
אלו הדינין נוהגין בין בארץ בין בחוצה לארץ, וערי מקלט אין נוהגות אלא בארץ".
וכבר נתבארנו כל דיני מצווה זו במסכת בסנהדרין.