המצווה הי"ד
האזהרה שהזהרנו מלהשבע בעבודה זרה, אפילו לעובדיה.
וכן לא ישביעם בה, כמו שביארנו לה, באמרם: לא תשביע לגוי ביראתו.
והוא אמרו יתעלה: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו" (שמות כג, יג).
שלא תשביע לגוי ביראתו.
ושם אמרו עוד: "לא תזכירו" - שלא ידור בשם עבודה זרה.
ובסנהדרין: "לא תזכירו - שלא יאמר אדם לחברו: שמור לי בצד עבודה זרה פלונית".
והעובר אל לאו זה, כלומר: הנשבע דרך רוממות בדבר מכל הנבראים שמאמינים בו התועים שהוא אלהות - חייב מלקות.
אמרו בגמרא סנהדרין: כשהזהירו מלנשוק עבודה זרה ולחבקה ולכבד לפניה וכיוצא בזה ממעשה הכבוד והאהבה: על כולם אינו לוקה חוץ מן הנודר בשמה והמקיים בשמה.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ז' מסנהדרין.