המצווה הט"ו
האזהרה שהזהרנו מלקרוא לעבודה זרה, כלומר: לקרוא בני אדם לעבודתה ולזרזם לכך, (כלומר), אף על פי שהקורא הזה אינו עובד, ולא עשה שום מעשה מן המעשים זולת הקריאה אליה.
וזה, אם קרא רבים, נקרא: מדיח.
והוא אמרו יתעלה: "יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את ישבי עירם לאמר" (דברים יג, יד); ואם קרא לאחד מבני אדם - הרי זה נקרא: מסית.
והוא אמרו יתעלה: "כי יסיתך אחיך בן אמך וגו' " (דברים יג, ז), ודברנו במצווה זו הוא במדיח בלבד, והאזהרה שבאה על זה היא אמרו יתעלה: "לא ישמע על פיך" (שמות כג, יג).
ובגמרא סנהדרין אמרו:"ולא ישמע על פיך - אזהרה למסית, מסית בהדיא כתיב ביה: "וכל ישראל ישמעו ויראון ולא יוספו לעשות" (דברים יג, יב)?! אלא אזהרה למדיח".
העובר על לאו זה - חייב סקילה.
ולשון סנהדרין:מדיחי עיר הנדחת - בסקילה.
וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק י' מסנהדרין.