המצווה הקפ"ב
האזהרה שהזהרנו מלאכול אבר מן החי.
והוא שנחתוך ממנו אבר כשהוא חי ונאכל מאותו האבר כבריתו כזית, ואפילו היה בו בשר כל שהוא - האוכלו לוקה.
והאזהרה על כך היא אמרו: "ולא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים יב, כג).
ולשון ספרי: "לא תאכל הנפש עם הבשר - זה אבר מן החי".
וכך נתבאר בגמרא חולין, ושם אמרו: "אכל אבר מן החי ובשר מן החי - חייב שתים". פירושו: לפי שהם שני לאווין. הלאו האחד: "לא תאכל הנפש עם הבשר" שהוא איסור האבר, והלאו השני: "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" שהוא איסור בשר מן החי, כמו שביארנו.
וכבר נכפל הלאו בעניין זה בלשון אחר והוא אמרו יתעלה לנח באוסרו עליו אבר מן החי: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" (בראשית ט, ד).