המצווה הרע"ז
האזהרה שהוזהר הדיין מלחמול על המסכן בשעת הדין, עד שיזכהו בדבר שאינו מגיע לו, דרך רחמנות.
אלא ישווה בין העשיר לעני והאביון, ויחייבנו לשלם מה שיטל עליו.
והוא אמרו: "ודל לא תהדר בריבו" (שמות כג, ג).
וכבר כפל את הלאו בעניין זה בלשון אחר ואמר: "לא תשא פני דל" (ויקרא יט, טו).
ולשון ספרי: "שלא תאמר: עני הוא זה, הואיל ואני והעשיר הזה חייבין לפרנסו, אזכנו, ונמצא מתפרנס בנקיות - תלמוד לומר: 'לא תשא פני דל'".