המצווה הרפ"ד
האזהרה שהוזהר בית דין הגדול או ראש גלות מלמנות דיין שאינו בקי בחכמת התורה, וימנה אותו בגלל מעלות שיש בו, הרי הוא מוזהר על כך.
אלא אין מביטים במנויים התורניים אלא לבקיאות האדם בחכמת התורה, וידיעת ציווייה ואזהרותיה, והתנהגותו במעשים המתאימים לכך.
והאזהרה מלמנות ממונה בגלל מעלות אחרות היא, אמרו יתעלה: "לא תכירו פנים במשפט" (דברים א, יז)
ולשון ספרי: "לא תכירו פנים במשפט - זה הממונה להושיב דיינין".
כלומר: שאזהרה זו אינה אלא לאדם שיש לו הרשות למנות דיינין על ישראל, שהוזהר מלמנותם בגלל דבר, מכל מה שהזכרנו לעיל.
אמרו: שלא תאמר: איש פלוני נאה, אושיבנו דיין. איש פלוני גבור, אושיבנו דיין. איש פלוני קרובי, אושיבנו דיין. איש פלוני הלווני ממון, אושיבנו דיין. איש פלוני יודע בכל לשון, אושיבנו דיין.
ונמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי.
לא מפני שהוא רשע, אלא מפני שאינו יודע.
לכך נאמר: "לא תכירו פנים במשפט".