[בכמה חומשים פסוק יא הוא תחילת שני]

יב אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם׃

(יב) איכה אשא לבדי - אם אומר לקבל שכר לא אוכל. זו היא שאמרתי לכם, לא מעצמי אני אומר לכם, אלא מפי הקדוש ברוך הוא:

טרחכם - מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר, "יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא". מוסיף אני עליכם דיינין:

ומשאכם - מלמד שהיו אפיקורסין. הקדים משה לצאת, אמרו: "מה ראה בן עמרם לצאת? שמא אינו שפוי בתוך ביתו". איחר לצאת, אמרו, "מה ראה בן עמרם שלא לצאת? מה אתם סבורים, יושב ויועץ עליכם עצות רעות, וחושב עליכם מחשבות":

וריבכם - מלמד שהיו רוגנים:

יג הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִֽידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַֽאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָֽאשֵׁיכֶֽם׃

(יג) הבו לכם - הזמינו עצמכם לדבר:

אנשים - וכי תעלה על דעתך נשים, מה תלמוד לומר "אנשים"? צדיקים [כסופים]:

חכמים - (כסופים):

נבונים - מבינים דבר מתוך דבר. זו היא ששאל אריוס את רבי יוסי: "מה בין חכמים לנבונים?" חכם דומה לשולחני עשיר. כשמביאין לו דינרין לראות רואה, וכשאין מביאין לו יושב ותוהא. נבון דומה לשולחני תגר. כשמביאין לו מעות לראות רואה, וכשאין מביאין לו, מחזר ומביא משלו:

וידועים לשבטיכם - שהם ניכרים לכם. שאם בא לפני מעוטף בטליתו, איני יודע מי הוא, ומאיזה שבט הוא, ואם הגון הוא. אבל אתם מכירין בו. שאתם גידלתם אותו. לכך נאמר "וידועים לשבטיכם":

בראשיכם - ראשים ומכובדים עליכם. שתהיו נוהגין בהם כבוד ויראה:

ואשמם - חסר יו"ד. למד שאשמותיהם של ישראל תלויות בראשי דייניהם. שהיה להם למחות ולכוון אותם לדרך הישרה:

רש"י בראשית טו, כ

יד וַֽתַּעֲנ֖וּ אֹתִ֑י וַתֹּ֣אמְר֔וּ טֽוֹב־הַדָּבָ֥ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ לַֽעֲשֽׂוֹת׃

(יד) ותענו אותי וגו' - החלטתם את הדבר להנאתכם. היה לכם להשיב, "רבנו משה, ממי נאה ללמוד ממך או מתלמידך? לא ממך שנצטערת עליה?!" אלא ידעתי מחשבותיכם. הייתם אומרים, "עכשיו יתמנו עלינו דיינין הרבה, אם אין מכירנו, אנו מביאין לו דורון והוא נושא לנו פנים":

לעשות - אם הייתי מתעצל, אתם אומרים עשה מהרה:

טו וָֽאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָֽאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹֽׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם׃

(טו) ואקח את ראשי שבטיכם - משכתים בדברים. אשריכם! על מי באתם להתמנות? על בני אברהם יצחק ויעקב. על בני אדם שנקראו, "אחים ורעים". "חלק", ו"נחלה". וכל לשון חבה:

אנשים חכמים וידועים - אבל נבונים לא מצאתי. זו אחת משבע מדות שאמר יתרו למשה. ולא מצא אלא שלש. "אנשים" - צדיקים,  חכמים, וידועים":

ראשים עליכם - שתנהגו בהם כבוד. ראשים במיקח. ראשים בממכר. ראשים במשא ומתן. נכנס (מביתו לב"ה) אחרון, ויוצא ראשון:

שרי אלפים - אחד ממונה על אלף:

שרי מאות - אחד ממונה על מאה:

ושטרים - מניתי עליכם לשבטיכם. אלו הכופתין והמכין ברצועה על פי הדיינין:

טז וָֽאֲצַוֶּה֙ אֶת־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּין־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק בֵּֽין־אִ֥ישׁ וּבֵין־אָחִ֖יו וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ׃

(טז) ואצוה את שפטיכם - אמרתי להם הוו מתונים בדין. אם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש, אל תאמר כבר בא דין זה לפני פעמים הרבה. אלא היו נושאים ונותנים בו:

בעת ההוא - משמניתים אמרתי להם, "אין עכשיו כלשעבר. לשעבר הייתם ברשות עצמכם. עכשיו הרי אתם משועבדים לצבור":

שמוע - לשון הווה אודנ"ט בלע"ז [בהאזינכם]. כמו (שמות כ, ח) זכור. (דברים ה, י) שמור:  

ובין גרו - זה בעל דינו, שאוגר עליו דברים. דבר אחר: "ובין גרו", אף על עסקי דירה, בין חלוקת אחים. אפילו בין תנור לכיריים:

יז לֹֽא־תַכִּ֨ירוּ פָנִ֜ים בַּמִּשְׁפָּ֗ט כַּקָּטֹ֤ן כַּגָּדֹל֙ תִּשְׁמָע֔וּן לֹ֤א תָג֨וּרוּ֙ מִפְּנֵי־אִ֔ישׁ כִּ֥י הַמִּשְׁפָּ֖ט לֵֽאלֹהִ֣ים ה֑וּא וְהַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר יִקְשֶׁ֣ה מִכֶּ֔ם תַּקְרִב֥וּן אֵלַ֖י וּשְׁמַעְתִּֽיו׃

(יז) לא תכירו פנים במשפט - זה הממונה להושיב הדיינין. שלא יאמר איש פלוני נאה או גבור, אושיבנו דיין. איש פלוני קרובי, אושיבנו דיין בעיר. והוא אינו בקי בדינין. נמצא מחייב את הזכאי ומזכה את החייב. מעלה אני על מי שמנהו, כאילו הכיר פנים בדין:

כקטן כגדול תשמעון - שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה. שאם קדם ובא לפניך, לא תסלקנו לאחרון. דבר אחר: "כקטן כגדול תשמעון", כתרגומו. שלא תאמר, זה עני הוא, וחברו עשיר, ומצווה לפרנסו, אזכה את העני, ונמצא מתפרנס בנקיות. דבר אחר: שלא תאמר, היאך אני פוגם כבודו של עשיר זה בשביל דינר! אזכנו עכשיו, וכשיצא לחוץ אומר אני לו, "תן לו, שאתה חייב לו": 

לא תגורו מפני איש - לא תיראו. דבר אחר: "לא תגורו", לא תכניס דבריך מפני איש. לשון (משלי י, ה) "אוגר בקיץ":

כי המשפט לאלוהים הוא - מה שאתה נוטל מזה שלא כדין, אתה מזקיקני להחזיר לו.

נמצא שהטית (על) [עלי] המשפט:

תקריבון אלי - על דבר זה נסתלק ממנו משפט בנות צלפחד. וכן שמואל אמר לשאול: (שמואל א' ט, יט) "אנכי הרואה". אמר לו הקב"ה: חייך, שאני מודיעך שאין אתה רואה. ואימתי הודיעו? כשבא למשוח את דוד: (שם טז, ו) "וירא את אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו". אמר לו הקב"ה: ולא אמרת "אנכי הרואה?!" (שם טז, ז) "אל תבט אל מראהו":

[ספר המצוות מל"ת רפד]

יח וָֽאֲצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם בָּעֵ֣ת הַהִ֑וא אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֽׂוּן׃

(יח) את כל הדברים אשר תעשון - אלו עשרת הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות:

יט וַנִּסַּ֣ע מֵֽחֹרֵ֗ב וַנֵּ֡לֶךְ אֵ֣ת כָּל־הַמִּדְבָּ֣ר הַגָּדוֹל֩ וְהַנּוֹרָ֨א הַה֜וּא אֲשֶׁ֣ר רְאִיתֶ֗ם דֶּ֚רֶךְ הַ֣ר הָֽאֱמֹרִ֔י כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ אֹתָ֑נוּ וַנָּבֹ֕א עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ׃

(יט) המדבר הגדול והנורא - שהיו בו נחשים כקורות, ועקרבים כקשתות:

כ וָֽאֹמַ֖ר אֲלֵכֶ֑ם בָּאתֶם֙ עַד־הַ֣ר הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁר־יְהוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ נֹתֵ֥ן לָֽנוּ׃

כא רְ֠אֵה נָתַ֨ן יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ לְפָנֶ֖יךָ אֶת־הָאָ֑רֶץ עֲלֵ֣ה רֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר יְהוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹתֶ֨יךָ֙ לָ֔ךְ אַל־תִּירָ֖א וְאַל־תֵּחָֽת׃

[רש"י דברים לג, יז]

[רש"י ברכות ז, א]