ב"ה,
מבואר בסוף המאמר שבקונטרס זה, אשר בשמיני עצרת היא האסיפה דכל האורות והגילויים הכללים שנמשכים בחדש השביעי, הקליטה והעכבה בזריעה טובה בכדי שתהי' מזה צמיחה בריבוי טוב.
עוד יותר מפרש במק"א1, אשר "חדש תשרי הוא ראש הכללי לכל החדשים, ובו ימים שהם שרשים ומקורים על כל השנה: ראש השנה - שרש ומקור על יראה, שמקבלים ישראל יראה באותו יום על כללות השנה. יום הכפורים - על תשובה ומחילה וסליחה. שבעת ימי הסוכות - על אהבה ושמחה על כללות השנה. אבל יום שמחת תורה - הוא כלל גדול יותר, הכולל כל חדש תשרי, כי אז נמשך בחי' מקיף העליון הכללי, בחי' שעשועי המלך בעצמו, כתר תורה2, וגילוי זה נמשך בשמח"ת בהריקודים, שאינם ענין המוחין כלל".
וכמוש"כ במאמר שבקונטרס שהשמחה שייכת לאותיות התורה, שבאותיות התורה נקודותיהן וטעמיהן, בלימוד זה - כל ישראל שוין, ולכן השמחה היא בריקוד והיינו שהשמחה מגיעה עד הכח האחרון שבנפש ובכלים היותר תחתונים - הרגלים.
ידוע פתגם כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, אשר אחר שמחת תורה מתחיל הסדר ד"ויעקב הלך לדרכו", הוא דרך הוי', דרך התורה והמצוה. 3 וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בענין שמע"צ ושמח"ת, אז אף א יריד קויפט מען איין די סחורה, און קומענדיג אהיים - במשך ימות השנה - פאקט מען עס פאנאנדער און מען הייבט אן טאן דערמיט וואס מ'דארף טאן..
כן הוא בכל אחד ואחת מישראל: בחודש השביעי שהוא משובע בכל 4 טוב נותנים להם ולנו "סחורה" במה להתפרנס כל השנה כולה, אבל צריך לפתוח האמתחות, פאנאדער פאקען און טאן מיט דער סחורה וואס מען דארף.
5 והזהיר כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ בשם אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע: די פערציק אכט שעה פון שמע"צ און שמח"ת דימים אלו תביא את השמחה של מצוה בכל ימות השנה, ובמילא יסורו כל ההגבלות מניעות ועיכובים ללימוד התורה וקיום המצוות, כי שמח"ת דארף מען זעהר מייקר זיין, יעדע רגע קען מען שעפען אוצרות מיט עמערס און קאדקעס (חביות) בגשמיות וברוחניות און דאס איז ע"י הריקודים.
מנחם שניאורסאהן
ערב חה"ס, ה'תשי"א. ברוקלין נ.י.
ידוע פתגם: ראה לקו"ש ח"כ ע' 556.
1) סד"ה צהר תעשה תש"ב. ונעתק כאן בקיצור ל' קצת.
2) ראה זח"ג רנו, ב: וביום השמע"צ . . ונוהגין כל ישראל למעבד עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה ומעטרן לספר תורה בכתר דילי'. ועייג"כ ת"ז תי' כא (נו, סע"א).