[
... ומה שמדייק במכ' האחרון - ברמב"ם הל' ע"ז פ"ו ה"ט: מפני שהי' זה דרך עובדי כוכבים נוטעין אילנות כו', דבאשרה אין ענין ע"ז ממש[2] - לא נלפענ"ד, כי בהלכה זו אין הנידון ע"ד אשרה, כ"א באילן סתם[3] (אלא שלא רצה לדלג ולקצר הכתוב, בשביל תיבה אחת, ולכן העתיק גם תיבת אשרה. ועוד - שהרי נטיעתה אסורה בכ"מ[4]). אבל עיין במשנה (ע"ז מח, א) מחלוקת ר"ש ות"ק. וראה ג"כ מו"נ ח"ג פכ"ט ופל"ז.
ב) ומה שר"ל דאשרה היא בדוגמת מצבה, שרק אח"כ שונא ה"א[5], משא"כ בימי האבות - צ"ע מנ"ל הא. וחידוש גדול הוא גם במצבה, דסניגור[6] יהפך לקטיגור[7] מפני השוטים (יעויין ע"ז נד, ב). ואין למדין מן החידוש. ובפרט שלא מצינו בשום מקום שנטעו האבות וכו' אילנות לשם ה'[8]. ועפ"ז - דאשרה תמיד שנואה היתה - יובן ויומתק מה שנתלבטו רז"ל (סוטה י, א) להוציא קרא דויטע אשל גו' ויקרא שם גו' מפשוטו.
וצע"ק בזח"א מט, א.
ג) מה שיש לדייק ברמב"ם שם הוא מש"כ: אע"פ שעשאו לנוי כו' (א) מהיכא תיתא לחלק (באור שמח מציין להמכילתא: אעשה לפניו מקדש נאה. ואולי כוונתו לתרץ קושיא זו. ודוחק). (ב) אם יש סברא לחלק - מנ"ל דאין נפ"מ ואע"פ שעשאו לנוי לוקה.
וי"ל דהחילוק הוא, דבאם עשאו לנוי - הוא בטל להמתנאה על ידו, וכמו נוי סוכה (סוכה י, א). ובכ"ז הדין דלוקה, דכל עיקר דרך העכו"ם בזה הי' באופן שהאילן טפל ובטל להמזבח שלהם כדי שיתקבצו שם העם.
ובהנ"ל מובן עוד דיוק ברמב"ם שם:
ד) התיבות "כדי כו' העם" לכאורה מיותרות הן. דלמאי נפ"מ. ועפהנ"ל מובן דמזה למדין דאף לנוי וליופי אסור. ואכמ"ל.
ה) הענין דמצבה היתה אהובה ולאחר מ"ת שנואה ע"פ דא"ח - מבואר באור התורה להצ"צ ר"פ ויצא (קצח, א).