ב"ה, ט' אדר ב', תשי"ד
ברוקלין.
ברכה ושלום![1]
נבהלתי להידיעה אשר מצב בריאותה אינו כדבעי זה משך שבועות. ותקותי שלעת קבלת מכתבי זה כבר הוטב מצבה ותוכל להודיע עד"ז בעצמה, כי הרי בכל עניני מצות, מצוה בו יותר מבשלוחו, והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא.
האמונה הפשוטה דכל איש ואשה הישראלים מכריחה להאמין גם כן אשר רק הקב"ה הוא בעל הבית היחידי של כל העולם ומלואו אשר גם עולם הזה הגשמי ואיש ואשה הפרטיים בכלל זה, וכיון שהשי"ת הוא עצם הטוב בודאי רוצה לתת אך טוב וחסד לכל אחד ואחת, אשר בריאות הגוף הוא אחד העיקרים בזה, וכמבואר ברמב"ם הלכות דיעות סוף פרק ג' וריש פרק ד'. וידועה ג"כ תורת הבעש"ט על הפסוק כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וגו' עזב תעזב עמו, ונתבאר במאמר דיו"ד שבט תשי"ג.
וכשמרגישים (לא רק יודעים) את כל הנ"ל במילא נחדרת הנפש בשקט פנימי המביא אחריו הטבה מיידית בבריאות ורפואה קרובה. והשי"ת יצליחה לבשר טוב בכל הנ"ל, ויה"ר שיהי' זה בהקדים האפשרי.
המחכה לבשו"ט.