ב"ה, אדר"ח אלול, תשי"ד
ברוקלין.
שלום וברכה!
מאשר הנני קבלת מכתבו מעש"ק והקודם לו, ומובן מעצמו שלא הי' מצדי כל קפידא, ומה ששאלתיו הוא רק מפני רצוני לדעת עד כמה יש להיות בטוח שהולכים בדרך הישר והטוב.
בטח למותר לעורר את כת"ר על הכתוב ומבשרך לא תתעלם, וכוונתי שאף שהעוסק בצ"צ פטור מן הכל, הרי לעסק זה גופא שנצרך לסייעתא דשמיא ביותר וביותר זקוקים לכמה ענינים שאיש הפרטי אינו מוכרח בזה, ומהענינים העיקרים המובא בכמה ספרים ונמסרים ג"כ בע"פ הם בהקו דגמ"ח - יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, בהקו דעבודה, שמשחרב ביהמ"ק תפלות במקום קרבנות תקנום - היינו תפלה, במתינות ובטהרה שזהו עכ"פ הזהירות בטבילת עזרא וראה ברי"ף ותלמידו רבינו יונה פ"ג דברכות בשם רב האי גאון דלא בטלוה לטבילה אלא לתורה משא"כ לתפלה, ואע"ג דאנן לא קיימא לן כן אבל לדברי הכל התפלה מקובלת יותר עם הטבילה, ובפרט שכבר ידוע מ"ש הרמב"ם שאף שבטלו לטבילותא דעזרא הרי מימיו לא בטל טבילה זו.
ובהקו דתורה לימוד קבוע היינו קביעות בזמן וקביעות בנפש בהחלק דתורה שנקראת נשמתא דאורייתא (זהר ח"ג דף קמ"ב ע"א) היינו פנימיות התורה, אשר כמו שגילוי חיות נשמת האדם מורגשת ומוסיפה חיות בגוף האדם כמו"כ הוא גם בנשמת וגוף התורה ובפרט בדורנו עקבתא דמשיחא שידוע הוא בכ"מ המובא שהעדר הלימוד דפנימיות התורה מאריך את הגלות, ראה בהקדמת הרח"ו לשער ההקדמות והוא מוסכם בכל סוגי בני ישראל ולאו דוקא אצל החסידים וכמ"ש גם הגר"א (בספרו אבן שלמה, כמדומני).
בכבוד ובברכת כוח"ט.